אהלן מה נשמע אני אני בחור ישיבה (דתי לאומי) שמתמודד מתקופת הקורונה עם אוננות ופורנוגרפיה.
כרגע המצב שלי הוא שהמקום היחיד שבו יש לי באמת דחפים הוא בבית, ולכן יכול להיות מצב שאני נמצא בישיבה שבועיים או שלוש ואין לי באמת התמודדות רצינית ואת הזמן הזה אני עובר בקלות. הבעיה היא שאני נמצא בבית, כי יש לי גישה למכשירים לא מסוננים, ופרטיות. ולכן כל פעם שאני מגיע לבית אני מוצף בדחפים חזקים ונופל כמעט כל פעם. ולכן לדעתי דפוס ההתנהגות שלי הוא ליפול דווקא בבית (ובמיוחד בלילה), זה הטריגר הכי חזק שלי.
השאלה אם יש לכם עצות איך לעצור את ההרגל הזה של נפילה בבית?

מאוד מזדהה עם מה שכתבת.. אני בסיטואציה די דומה לשלך
אני חושב שהדרך היא למלא בתוכן חיובי את הזמן בבית, לעבוד גם כשאין דחפים על הדרך להתמודדות ולמצוא שותף אחריות שיתן לך גב ברגעים הקשים.
זה לא פשוט להצליח לעשות את הדרך הזאת וגם אני מתקשה בה אבל אני רואה מהניסיון שללכת ראש בראש כשמגיעים הביתה עם ההתמודדות ובלי עבודה לפני, זה לא מצליח.
כמובן שיש עדיפות ואפילו חובה לעשות גדרים וחסימות, אבל במיוחד בבית קל לפרוץ אותם אז צריך גם את המעבר.

מה קורה אחי? 
הייתי ממליץ לך כמו שאמר מאמין לעסוק בחיובי. עכשיו מה זה אומר? זה אומר לתכנן את הזמן שלך תקבע זמן לספורט, או זמן שאתה מכין בו אוכל, או שאתה יוצא לטייל עם המשפחה או לבד, ופשוט תעשה את זה גם אם אין לך כוח ואפילו אם אתה מרגיש שאתה כבר בדחף אל תוותר לעצמך ופשוט תעשה עם עצמך משהו, מניסיון זה עובד.
ואז אתה חוזר לישיבה עם סיפוק שהצלחת. בכללי כדאי תמיד להוס בעשייה חיובית. 
שיהיה לך בהצלחה אחי