אני יודע שההתחלה היא תמיד קשה במיוחד החודש הראשון ובמיוחד שלושת החודשים הראשונים.אבל אני רואה כאן אנשים שהם שנים נקיים ואני תוהה לעצמי האם ההתמודדות היא אותו דבר? או שזה נעשה יותר קל עם הזמן או שאפילו לא חושבים על זה וזה פשוט נהפך להיות כמו משהו אסור שפשוט אסור לעשות אותו.לדוגמה שמירת שבת מי שרגיל לזה אין מצב שהוא יכנס לאוטו ויניע אין מצב שהוא ידליק טלוויזיה זה פשוט יהרג ובל לעבור זה פשוט לא הגיוני שזה יקרה האם ככה זה לאחר תקופה של נקיות?
ועוד שאלה איך באמת שומרים על תנופה אם הצלחתי לשמור שבוע שבועיים חודש זה עדיין לא מספיק זמן כדי שההרגל ישבר לגמרי בתקופה הזאתי איך אפשר לא להוריד את הרגל מהגז כביכול הכוונה איך אפשר להמשיך בחיים אבל עדיין להיות סוג של דרוך ולא לזלזל בזה שההרגל יכול לחזור?מקווה שהסברתי את עצמי נכון

קודם כל שיהיה לך בהצלחה בדרך. 
התנופה חשובה מאוד ותוך כדי אתה לומד להתקדם אמנם ההתחלה מאוד חזקה אבל בהמשך אתה לומד להיכנס לעומק של החופש. 
וחד משמעית ככל שעובר הזמן ניהיה יותר קל ז״א שהמלחמות שלך זה לא באותה עוצמה ובאותם דברים שהיו בהתחלה. 
אבל עדיין יש התמודדות כי מכור זה מכור אבל הרבה יותר קל וכיף שאתה מגלה חיים חדשים כמובן אם התמדת בדרך נכונה
שיהיה לך כל טוב והצלחה בדרך
אוהב

זה קשור לדופמין במוח. תקרא על זה. ניסיונות תמיד יהיו אבל יותר קל להתמודד כשלא מכורים.
כשהייתי מכור היה לי סינון והייתי עוקף אותו. כיום אני בגמילה תקופה ארוכה ואין לי סינון, עדיין יש ניסיונות אבל מצליח להתמודד ולהדוף אותן