לך תדע, אולי הפעם זה יעבוד.

לוקח את כל הקטע הזה כטריגר. מתפלל לא להיות מכור להתמכרות, ולתלות באנשים, בצפיות ותגובות. רוצה להיות כאן רק בשבילי.

בהצלחה
מאחל לך שתצטרף אלינו לכל אלו שכבר יותר לא שם. הנמצאים במקום יותר טוב.

[dir=rtl]בהצלחה !

ברוך הנמצא. שתהיה. אני זוכר שהיית. זמנים שזה עבד לך. אני מאמין שזה יכול לקרות עוד פעם. ויותר. חיבוק.

תודה חברים. טוב לזכור שאתם עוד כאן ושיש תקווה. מתפלל לנכונות. אין לי כלום מהמצרך הזה.

והודעה באימייל:

שלום, אור יקרות,

אל ייאוש! קום על רגליך ונסה שוב! זוהי העוצמה שלנו ב"שמור עיניך".

כאשר תהיה נקי במשך יום אחד, תראה שוב את שמך בטבלת 90 הימים.

יהי רצון שד' יהיה בעזרך!

כפרה עליכם

הכאב, ייאוש.. או פחד לקוות שמא...
אוהבים

טוב, מנסה את התוכנית הזאת, פורטי-מה-שמה. נראה מה יהיה ואם. 

אחרי הפרקים של שלב 1.
מחשבה שעוברת לי בראש כשאני רואה את הבחור האסייתי שמדבר אנגלית ומשכנע שאני בסדר. אם ככה מושקע בתוכנית הזאת (מי לעזאזל מממן אותה?) ובעריכה (כמה רדוד שאני אשמע, אחת הסיבות הטובות שאני עוקב ונהנה), והוא מדבר על כל המחקרים האלה שנשענים עליהם והוא פונה תמיד בלשון רבים, כל זה אומר שיש עוד הרבה אנשים מכורים, ונגמלים, וזה אומר שהסיפור הזה הרבה יותר גדול ממה שנראה לי ושאני לא לבד, ובמקום שהמחשבה הזאת תרגיע אותי, תגרום לי לפורפורציות, אני רק מרגיש יותר עלוב, כאילו מה, יש עוד הרבה כמוני, אני לא המכור היחיד, ורב צדוק וכל צדקת הצדיק וזה, אפילו בזה אני לא מיוחד, ראבק.
(מסמן לעצמי לכתוב את כל הסיבות האמיתיות ללמה להשאר מכור. נדמה לי שעליתי על סטרטאפ בחיים שלי. אני נהנה מזה מסתבר הרבה יותר ממה שאני חושב. ואני לא מתכוון רק לאנדרופונים ססטומגרפים וכל הנוירונים או איך שלא אומרים אותם שעפים לי בראש כשאני מתשמש נונסטופ, בהנחה ונשאר לי מהחומרים האלה במח)

תודה על הכנות! 
כתבת בדיוק את מה שאני מרגיש..
גם בי טבוע הרצון לחשוב שאני שונה ומיוחד,
אולי בגלל זה אני לא הולך לקבוצות, כדי לא לגלות שיש עוד אנשים בדיוק כמוני. 

סיימתי את הפרקים של שלב 2. 
לוקח בעיקר את זה שזה בסדר להרגיש את החרדה, את הכאב, את התמהון-לבב, לא צריך ישר לכסות אותה בערימות חול, אבנים ופורנוגרפיה. סלואו מושן. תרגע רגע. תן נשימה. הנה, הכל בסדר.

כל אתמול הייתי בקריז, אין דרך אחרת להסביר את זה, מתחרפן, מתעצבן, מסתובב סביב עצמי, לא מתקשר. הנס שזה לא עף לתאווה, ובאמת אין לי מושג למה. מרגיש מנותק גם מזה. ולא ראיתי את שלב שלוש. לא היה לי מוטיבציה גם לזה. זה כרגע עיקר הבעיה, אני מונחה עם החלקים הנמוכים שלי. ואם אין לי כח, אז לא משנה מה האמת אומרת, אני לא זז מילימטר

ארבע ימים נקיות זה השיא בחודשיים האחרונים אם אני לא טועה. מה שלא מפריע למוצש להיות כמו כל מוצש, ואני אלרגי כמו לא יודע מה

והנה הנס קרה, עוד כמה שעות ראש השנה ואני מפוכח יחסית. פלא. מתפלל להיות מחובר, לאפשר לעצמי לקבל דברים חדשים בחיים, להפתח לזמן חדש, ובעיקר לוותר על כל הפנטזיות שמתחילות בתפילות מרוממות ונגמרות בכל מיני ציורים מאוד מדויקים על איך אני אהיה מאושר וכו, ולתת לאלוקים להוביל אותי, צעד צעד, ולהיות בנכונות

הזוי, אבל עדיין. 
ובנוהל מוצש, מרגיש את האלרגיה. 
ורק מלחשוב על עשרת (והסרט) ימי תשובה. וכל מיני דיבורים דרמתיים ואובר. וכל יום עכשיו עד כיפור כנגד כל יום. זה רק מגביר אצלי את הפריחה בתת מודע. 
מצד שני. אחרי שראיתי בפורטיפיי, לחשוב על זה שהם סובלות מוציא אצלי את כל הפואנטה. לא נגזים, את רוב.