מה שעדיין מחזיק אותי זה ה90 יום אני נאחז בזה כמו קרש הצלה שמישהו זורק ואני נאחז בו,היד כבר נשמטה עכשיו נותרה רק הזרת מחזיקה בכל הכח מנסה להיאחז לא להיכנע.
אני לא מבין,אני לא במצב רגשי קשה (שזה גם קןרה ואז בהחלט זו התמודדות בפני עצמה)וגם לא עכבר-כבר הלכתי לישון פעמיים מוקדם בכדי שלא אפול...אבל בבוקר..שוב מרגיש שלוחץ בדיוק כמו שאדם שרעב ולא אכל מרגיש שהוא רעב.
האם יש לי בעיה?אולי יש כדורים להורדת הצורך?זה כבר לא יום ראשון!!אני נקי 24 יום.אני לא במצב רגשי קשה ולא עכבר!
ככה זה יהיה תמיד?את הצורך לרוקן?כמה כבר אפשר להתמודד מול זה?

המצב שאתה מתאר הוא מצב טבעי לתחילת הנקיון, אצלי זה גם היה ככה במשך שלושה שבועות יום יום, אח''כ זה פוחת באופן משמעותי.
באופן אישי לי עזר מאוד ללכת לקבוצות באופן סדיר, לעשות תכנית, ובשעת הקריז לעשות ריצה. 
אוהבים, שיהיה לך כוח להיכנע להשי''ת, בהצלחה.

אני מזדהה איתך במיוחד, מאחר שגם אצלי זה עבד ככה, פתאום בלי עכבר, בלי שום קשר, התאוה היתה צצה במלוא העוצמה, כל הזמן אמרו לי רגשות וכו' וכו', אבל זה היה בא גם בלי שום קשר, כשטוב לי כשרע לי תמיד,
אבל בסוף הקול של התאוה נחלש.

אתה מתאר סמפטומים של "קריז", שזה הגיוני מאוד כשמנסים לצאת מהתמכרות.
תמשיך לשתף בפורום וליצור קשר עם חברים מהאתר.

שיהיה לך עוד יום נקי
רק להיום

אוהבים נשמה.
חייב לשתף שהייתה לי אמונה מאוד גדולה בתשעים יום, שכאילו ברגע שאני אעבור יהיה איזה ריסטארט באוויר, והופ, אני אהיה נטול שימוש התמכרות ופורנוגרפיה, אבל הנה, עברו תשעים יום, ומאה ומאתים, ושנתיים, ועדיין. לא רוצה לבאס וכל זה, רק להגיד אל תתלה בזה. אל תתמקד בזה. אל תבנה אל זה. תתעסק בחיבור שלך להיום, בחיבור שלך לחיים, לדברים שמחיים אותך ושיחיו אותך גם מחר וגם עוד שישים ושש ימים. 
רק לפרוטוקול: אני בעיקר מדבר, לצערי. במקרה הזה כותב. הרבה יותר קשה לעשות את זה בלי מנטרות ושלטי חוצות

830

שלום חבר,  כתבו ואכתוב שוב,  מנסיון אישי, אין השוואה בין התקופה הראשונה של הקריזים להמשך,( כמובן שאצל כל אחד אורך הזמן שונה), וצריך פשוט להכנע רק להיום. - כתבת הצורך לרוקן,,, לי עזר המון בהתחלה, ליישם את זה כפשוטו,, ללכת להתפנות בעל פעם בו הרגשתי צורך,, - יש מושג לשנות את השם לאדם חולה אני לא יודע אם כאן זה יעזור אבל אולי הגיע הזמן לקרא לעצמך "נכנעתי וניצלתי " ??!! אוהב.

מה שעזר ועוזר לי במצבים של קריז זה לפגוש חברים. לא להסתפק בפגישות וגם לא להסתפק בלהרים טלפון אלא לפגוש חבר, אחד על אחד. לצאת לסיגריה או לכוס קפה או מה שזה לא יהיה.

כשאני משתף מישהו אחר במצב שלי, זה מרגיע אותי מאוד. אני רואה את הקבלה בעיניים שלו, ויודע שהוא היה בדיוק במצב שלי.

אם אתה עדיין לא במקום של לפגוש חברים, תרים טלפון. פורום זה יפה ואימיילים זה נפלא, אבל קשר עם אנשים אמיתיים זה לאין שיעור יותר חזק.

הוי אריאל כתב on 28 ספט' 2016 13:53:

גם אני חשבתי שאולי יום אחד בהמשך הדרך שלך כאן תשנה את השם ל"אכנע", במובן החיובי של המילה...

האמת, מזדהה ממש עם מצבך חבר. עם העליות והירידות(בעיקר הירידות לצערי) בהתהליך, הרגשתי ממש חזק את הסימפטומים האלה. ועד לרגע זה לא ידעתי שזה תקין- שיש אשכרה מצב של קריז ואני לא היחיד שחווה את זה. מסקנה- להשתמש יותר בפורום. תודה לכל המגיבים פה, ולמעלה הנושא- עזרתם לי:)

תגובה ל'סוד הכניעה' 
אבל חברים לא  תמיד נמצאים לידי ולא תמיד נעיפ לשתף אותם ולפעמים זה מגיע ב2 בלילה ואי אפשר לפגוש חבר בשעה כזו

למרות שנראה שלפעמים התאווה מגיעה סתם ככה משום מקום, אבל כשאנחנו מודעים לעצמנו אנחנו רואים שבדרך כלל זה לא המצב.

בדרך כלל, כל גל של תאווה מתחיל הרבה לפני שהוא מגיע לחוף ושוטף את כל מה שעומד בדרכו. הצונאמי מתחיל עמוק בלב ים, ברעידת אדמה פנימית. לוקח זמן עד שזה מגיע אל החוף. 

בנוסף, כפי שגילה קולמבוס, העולם הוא עגול, מה שאומר שכאשר אצלך לילה - יש מישהו שאצלו אמצע היום...

"בנוסף, כפי שגילה קולמבוס, העולם הוא עגול, מה שאומר שכאשר אצלך לילה - יש מישהו שאצלו אמצע היום..."

,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,