אף אחד לא אוהב להיות חולה, התפללנו כולנו בראש השנה לבריאות. אבל אחת לתקופה, מחלת חורף קלה וקצרה, אמת שיש בה להוסיף מעט יראת שמיים. הגוף שאנו שמים בו את כל איילותנו מתגלה פתאום בניוולו וחסרונו, לא מצליח להושיע, והנשמה תופסת מעט ממקומה הגזול.
לא, לא בדיוק הייתי חולה לאחרונה, אך מעשה שהיה כך היה:
מספר ימים בודדים אחרי שנרשמתי לאתר הק' והתחלתי את המסע, הלכתי ברחוב לדרכי, והראש כולו היה שטוף בתאווה. ניסיתי לחפש לחשוב על דברים אחרים, והנה הזמין לי הקב"ה מסיח דעת מעולה, בדמות כלב (לא קטן בכלל) שללא אזהרה נתן בי ביס עסיסי ומדמם. משילוב של הלם, חוסר מודעות, אך בעיקר הכחשה, לא רק שלא ביקשתי פרטים של הבעלים, או לפחות שאלתי האם הוא מחוסן, אלא פלטתי משהו בסיגנון של "שום דבר, הכל בסדר" והמשכתי ללכת.
ככה מנגנון ההכחשה שלי, אם אין לי כוח לטפל במשהו, אז מבחינתי הוא לא קיים. כאבו לי העצמות, אבל אפילו לא שטפתי או חבשתי את הפצע, אין צריך לומר שלא הלכתי לרופא.
רק לאחר מספר ימים, שהפצע כבר ב"ה הגליד כמעט לגמרי, סיפרתי לחברים לפי תומי, והם נבהלו מעניין והסבירו לי על מחלת הכלבת ושאני חייב ללכת לרופא. אז הלכתי לרופא, שהפנה אותי לרופאה אחרת, שכל אחד מהם נזף בי בתורו, איך לא באתי עד עכשיו, ואז הודיעו לי חגיגית, שכיוון שלא ידועים שום פרטים על הכלב, מחמת הספק, בעוד מספר דקות, אקבל זריקה ראשונה, מתוך סידרה של זריקות שתימשך עד ערב ר"ה, שגורמות לחולשה.
לא שזה משבית לגמרי, אבל בואו נגיד שאחרי זריקה כזו, כבר יש הרבה פחות חשק לאונן.
אז רציתי להודות לקב"ה ששלח לי את הכלב הזה, שהיווה את אחד העזרים לכך, שב"ה, זכיתי להיכנס לשנה החדשה מתוך אלול נקי. לא היה פשוט בכלל בכלל, גם אם היו מכפילים את המינונים פי שתיים, זה היה רק עזר קטן, אבל חשוב לי להודות גם עליו.
נקי זו בדיוק המילה שמתארת את ההרגשה, רענן כמו אחרי מקלחת.
אז נכון, זה לא מה שיחזיק אותי כל החיים, וכבר למדתי שכאן מדברים על "החלמה חיובית", אבל אני מקווה בעז"ה שמאחר שזכיתי לעזר של "סור מרע", עכשיו אחרי שהתחלתי את השנה בנקיות, נזכה בעז"ה גם ל"ועשה טוב".
שנה טובה ומבורכת לכולם!
