בעקבות סערות הנפש של הימים האחרונים ניסיתי קצת להיות כנה עם עצמי והגעתי למסקנות מעט עגומות. דומני שלמן היום שהגעתי לאתר הק' הזה ועד עתה, חמישים ושבעה ימים במספר, אני דרוך בציפייה, ציפייה ליפול. 
אלא מה? הלא החלטתי שאני מפסיק לאונן ומפסיק לראות פורנו, בעיה.. אז מה עושים? מחכים. מחכים שאשכח, או אתבלבל, או אתקל בפיתוי גדול מכפי כוחי, או סתם אתעייף כבר ואחליט לזרוק הכל. ממתינים, יש לי סבלנות, אמנם קצת קשה, אבל אני לא מאוים, כבר עברתי תקופות נקיות ארוכות יותר ונפלתי. וכשנפלתי, נפלתי עד תהום, כל המעצורים הותרו. 
בעצם כלום לא השתנה, אני אותו אדם שמאונן ורואה פורנו, רק בלי לבצע זאת בפועל. הכל כשהיה, הכל הצגה, כמו הפסקת אש, בסה"כ לקחתי זמן להתחמש.
והאמת? לא כל כך קשה להישאר נקי בגישה הזו, הרי מה זה משנה אם אפול היום או מחר או עוד שבוע? יש לי סבלנות. אחרי החגים היום, חוזרתי לצבא, מבחינתי - כר פורה לטומאת העיניים. תרתי אחריהן במלא ההתלהבות, ולצערי הן לא איכזבו לרגע. מסמן כל יום שאני נקי בעודי מצפה שסוף סוף אשבר.
אולי אני כותב כאן רק צד אחד, רק רובד מסויים של הנפש, אבל צריך להשמיע אותו בקול גדול. אי אפשר להחביא אותו יותר. צריך להגיד את זה, אני מצפה שסוף סוף אשבר.

אחי היקר אתה חייב להבין שדווקא הניסיונות הכי גדולים והכי קשים ודווקא הזמנים שאתה הכי רוצה "להתפרק" בהם וליפול, אלו הזמנים שאתה יכול על ידם לעלות הכי הרבה למעלה ולשבור את התאווה.
אם למשל אתה מרגיש שאתה נכנס לתקופת נסיונות קשה מנשוא - אז יש לך 2 אופציות:
או ליפול ולהתרסק 
או להשתמש בניסיונות הקשים האלו כמנוף!
מה הכוונה מנוף?
אם אתה מתגבר בכל כוחך ובכל זאת לא נופל אפילו שזה קשה מאוד - זה הדבר שהכי בונה אותך בעולם וזה צעד עצום עצום בהחלמה, ואם אתה תעבור את כל הנסיונות האלה בהצלחה אז אחרי זה כבר ירד לך הרמה של התאווה ויהיה לך הרבה יותר קל.
בהצלחה אחי

סחתיין על הכנות.
איך הצלחת לעבור תקופה כ"כ ארוכה בנקיותר בלי לשמור את העיניים?! זה מדהים!

אני לא מסוגל לעמוד בזה. 
ברגע שאני רואה קצת תאווה אני גמור.
נראה לי שכמה שתראה פחות ככה תהיה פחות ציפייה לנפילה ויותר זמנים משוחררים מתאווה. 

נחמן נתן - אני כ"כ רוצה להאמין לך ופשוט לא מצליח. אני עובר את המדוכות האלו פעם אחר פעם ולא מרגיש שאני יוצא משם מרומם. אני מרגיש שאני יוצא משם מרוסק. שחיי אינם חיים. שהדבר היחיד שעוד מחזיק אותי זה ההמתנה לסיבוב הבא, שאני לא מגיע אליו חזק יותר.

למה אבא - האמת שאני כן מאוד מאוד משתדל לשמור את העיניים, עד כדי מעידות מדי פעם. בימים האחרונים המעידות האלו הופכות יותר ויותר תכופות. עד גיל 18 הייתי חופשי לחלוטין עם העיניים שלי והייתי מאונן יותר מפעם ביום. ללא ספק הגדרים בשמירת העיניים שיפרו את המצב שלי פלאים. 

מאוד מזדהה עם הדברים שכתבת.

בתחילת הדרך שלי כאן, הרגשתי שאחד הדברים שעזרו לי לעלות על המסלול, היה איזה בירור נוקב עם עצמי ש"כן, אני מוכן לא לראות פורנוגרפיה עד סוף החיים". רק להיום. היה קשה להגיע להחלטה הזו (עד כמה שזה נשמע אירוני ומטופש עבור אדם שמגדיר עצמו שומר מצוות, אבל עבור מכור זה אכן קשה), אבל היא חסכה לי הרבה רגעים של ציפייה מהסוג שאתה מתאר.

את הבירור הזה לא יזמתי. הוא קרה כתוצאה משילוב ההגעה שלי לכאן אחרי הסבל הרב שעברתי יחד עם תובנות שקראתי כאן בדבר זה שכמכור אני לא יכול להרשות לעצמי אפילו טיפה אחת של תאווה. זה יהרוג אותי (לפעמים חשבתי דווקא להיפך, קודם בואי לכאן, וגם בתקופות מסוימות אחרי - שאם אשמור את זה במידה סבירה זה יהיה יותר בסדר מאשר אם אעשה מזה עניין, אבל זה התברר כלא נכון).

אמנם בפועל לא קרה כפי שחשבתי. עדיין לא מסרתי את נשמתי לבוראי, ובינתיים הספקתי למסור אותה לפורנוגרפיה המשחרת לטרף. ובמילים פשוטות: אחרי שנתיים וחצי של הימנעות מכך, כן ראיתי פורנוגרפיה. ובכל זאת, אני עדיין משוכנע מאוד בכך שיש משמעות גדולה להחלטה העקרונית הזו. לזה שהסכמתי לעמוד בצומת הזה, ולבחור לאן אני פונה בו. גם כאשר ראיתי פורנוגרפיה, אני סבור שהנכונות שלי לבקש עזרה, והאפשרות לצאת מזה יחסית בזמן קשורה גם כן להחלטה העקרונית ההיא.

להחליט אותה פעם אחת זה כנראה לא מספיק, ו"כל ימיך בעמוד וחזק אותה (את ההחלטה) קאי". ועדיין להחלטה מהסוג הזה יש השפעה גדולה על המשך הדרך.

במילים של תכנית 12 הצעדים, אני חושב שאפשר לקרוא להחלטה הזו צעד ראשון. אני לא יכול להכניס ולו עוד טיפה אחת של תאווה לגוף, לנפש ולרוח שלי. אני לא יכול בשום אופן להכיל את זה.

תודה טהרני. אני מקווה שהבנתי אותך, אם כי לא בטוח. אני מקבל החלטה כזו הרבה, במסע הנוכחי יותר מפעם ביום, אך איכשהו לאחר זמן מה תמיד חוזר שוב אל נקודת המוצא.
לא באתי לכאן כדי לדלל שימוש, כדי להגיע למצב של רק פעם בחודש, או רק סרטים קצת לא צנועים, בלי הדבר האמיתי. באתי במטרה לתחם את כל העניין על כל רבדיו ורמותיו במסגרת ההיסטוריה בלבד (כי את ההיסטוריה עצמה כבר אי אפשר לשנות).
מרגיש קצת צבוע לומר את זה, אבל אני מאמין בחיים של טהרה, שהפורנוגרפיה ותרבות המיתרנות המינית היא מן הדברים המכוערים ביותר שהצליחה האנושות לייצר, ומן האסונות הכבדים ביותר שהיא המיטה על עצמה.
ובבד בבד, כשאני מוצא סרטון "טוב" אני מרגיש שאני צופה בדבר היפה ביותר, העוצמתי והחזק ביותר שניתן להפיק. פאר היצירה. 
אני ניצב מול הצומת שאתה מתאר, ותהום פעורה תחתי משני צידיה. אני מרגיש שמוטב לי למות מאשר לאונן עוד פעם אחת ויחידה, ואני מרגיש שמוטב לי למות מאשר לא לאונן יותר לעולם. כל הדרכים מובילות לגיהנום. ופעם אחר פעם, כשאני חושב שכבר הסכמתי ליפול אל התהום ה"נכונה", אני חוזר שוב אל אותה הצומת. אולי אני לא באמת פונה לשום כיוון, אלא רק מסתובב בסיבובים. אולי אני לא מספיק כנה בהחלטה שלי. 

בוקר טוב חבר יקר ואהוב,

ככל הנראה מהסיבה הזו, בגלל ההתלבטות התמידית בין שתי האפשרויות שאתה מתאר, מקובל בתכנית 12 הצעדים לכתוב צעד ראשון. כלומר, לכתוב סקירה של היסטוריית השימוש שלי בתאווה, ובעיקר של מה שזה עשה לי (הספונסר, המדריך בתכנית הצעדים, מכוון את הספונסי - המודרך, במה בדיוק להתמקד, ואיך לעשות זאת).

כאשר יש לי תמונה ברורה מול העיניים, יותר קל לי לקבל החלטה מוצקה. הדבר דומה לכל החלטה אחרת בחיים, שבדרך כלל ממליצים לעשות "טבלת בעד ונגד" ולראות את הדברים בצורה ברורה ומסודרת יותר, ומתוך כך להגיע להחלטה.

אגב, חברים בקבוצות 12 הצעדים משתפים בקבוצה את הצעד הראשון שלהם. הם קובעים מועד שבו הם קוראים בפני חברי הקבוצה את הצעד הראשון שכתבו בהכוונת הספונסר, ולאחר מכן מקבלים משוב מחברי הקבוצה. המעמד הזה מכונה "מסירת צעד ראשון".

יש בכך תועלת רבה מכל מיני בחינות, ואציין כאן שתיים מהן:

א. כאשר אני משתף את עצמי בלבד, אני יכול לעגל פינות ולהסתתר מאחורי הכחשות. כאשר אני משתף את הספונסר ואת הקבוצה, אני מוודא שאני באמת שם הכל על השולחן. זה אולי קצת כמו ההבדל בין לבקש מה' במחשבה, לבין לבקש ממנו בדיבור.

ב. כאשר אני מודה בפני אחרים בבעיות שיש לי, אני בעצם מודה שאני לא יכול בלי העזרה שלהם ומבקש את העזרה הזו. אני גם הרבה יותר מבין שאני לא יכול לבד וזקוק לעזרה. הושטת היד לעזרה היא מפתח חשוב להחלמה.

ובכלל יש פתגם בתכנית האומר: "אני חולה כמו הסודות שלי". כל עוד יש לי סודות שאני מנסה להסתיר מעצמי ומאחרים - ההחלמה שלי בסכנה.

"בעצם כלום לא השתנה"

הרבה השתנה. אתה נקי כבר הרבה זמן. גם אם תיפול, וסביר להניח שבמוקדם ובמאוחר זה יקרה (מתפלל שיקרה נס ולא תיפול אף פעם), את ימי הנקיות האלה אף אחד לא יקח לך.

 "באתי במטרה לתחם את כל העניין על כל רבדיו ורמותיו במסגרת ההיסטוריה בלבד..."

הלוואי. מאחל את זה לך לי ולכל חברי האתר ולכל עם ישראל. 
אבל זכור שיש ערך גם להצלחה חלקית.

בעיקר חשוב שנזכור שאנחנו עובדים רק להיום. ערכו של היום הזה אינו תלוי במה שיקרה מחר.

מזכיר לי את מה שאשתי אומרת לי לפעמים: "אל תהיה נקי מעכשיו לכל החיים, תהיה נקי 30 שנה..."

ב"הצלחה חבר יקר וצדיק!

שלום lglg היקר

מזדהה מאד עם תחושותיך, גם לי יש ימים כאלה של "אוי לי מיוצרי ואוי לי מייצרי", או בשפה יותר 'תוכניתית' "אוי לי אם אתבונן ואוי לי אם לא אאונן"...

הציפייה והפחד מפני הבלתי צפוי שיעיף אותי חסר ישע ממסלול ההחלמה גם הטריד אותי בעבר ועדיין מטריד אותי לעיתים. 
כשהבעתי את זה בפני מחלימים וותיקים הם אמרו לי שאנשים שמודעים להחלמה שלהם לא עפים ממנה פתאום ברגע אחד, זה תהליך של התדרדרות הדרגתית, וככל שצוברים ימים נקיים תמרורי האזהרה מגיעים יותר מוקדם.

מה שכן, שמעתי מהרב טוורסקי שאמר שבשביל להפסיק את ההרגל ההרסני שלי עלי להשתנות, "האדם שהייתי עדיין יפול", בשביל להפסיק ליפול אני צריך לתקן את עצמי. והדרך היחידה שאני מכיר לתקן את עצמי זה לעשות מעשים, גם לכתוב בפורום שאני מפחד ליפול זה מעשה של תיקון, להתקשר לחבר כשאני מרגיש שיצאתי מאיזון זה מעשה, לקרוא דברים מחלימים ולכתוב דברים שאני אסיר תודה עליהם אלו מעשים שמתקנים אותי ומרחיקים אותי צעד אחרי צעד מהאדם שהייתי.

וכפי שכתבו לך המשפט הכי חשוב בשבילי בתוכנית זה 'רק להיום', הוא כולל בתוכו הרבה מאד בשבילי, כמו גם ההבנה שהוא סוג של 'מטרה אינסופית' שעליי לשאוף להתקדם אליה, שמעתי את המשפט הזה נאמר מהרבה אנשים החל מהרב שטיינמן שליט"א שאמר לאברך משהוא בסגנון "אל תחשוב על כל העתיד, תחשוב רק על היום הנוכחי, היום אתה יכול ללמוד תורה? אז תלמד". ולהבדיל ממורים מהמזרח הרחוק שמתרגלים מדיטציה עשרות שנים והם מרגישים שעדיין הם לא מונחים באמת ברגע הנוכחי בצורה מושלמת כפי שהם יכולים.

זאת עבודה פנימית שאני נתקל בה כל הזמן, שזה יכול קצת לתסכל, אבל גם לתת לי הזדמנות לתרגול של השריר המנטלי הזה, להישאר בכאן ובעכשיו עם כל התחושות והקשיים שהוא מכיל, ולא לברוח להסחת דעת זמינה.
זה יכול להיות אצלי למשל בהסטת מבט ממישהיא ברחוב שהעיניים שלי ראו אותה בטעות או בכוונה, 
בלהחזיר את הפלאפון חזרה לכיס שנייה אחרי שקלטתי שהוצאתי אותו בלי לשים לב בחזרת הש"ץ במנחה,
בלסגור את המחשב סוף סוף בלילה כדי שאוכל לישון כמה שעות שינה, וכדומה.

אני עדיין מרגיש בתחילת הדרך באימון השריר הזה, אבל כל מעשה וכל ויתור שאני כן מצליח ליישם מקרבים אותי עוד קצת להחלמה יותר יציבה, ולחיבור לרצון העליון - למה שאני באמת רוצה לעשות פה בעולמו של בוראי האוהב.

בהצלחה רבה אח יקר
שה' יהיה בעזרנו בכל אשר נפנה. אמן.

זה שאתה עובר את המדוכות הללו ויוצא משם מרוסק זה לעניות דעתי בגלל שאתה רוצה להיות שמח רק בשלמות ולא מוכן להיות שמח אפילו בהתקדמות הכי קטנה (אני חלילה לא מעביר ביקורת עלייך, אני רק אומר מה שאני חושב בנסיון לעזור)

וגם,
רגע, אני לא מבין, הרי אתה 57 ימים נקי, מאז שהגעת לאתר, אז איך בכלל אתה אומר את מה שאתה אומר?
אתה לא שם לב מה קורה איתך?!
57 ימים זה הישג עצום שאני לא יודע אם היה לך אותו אי פעם - על מה אתה מדבר?
איך לך שום סיבה לצאת מרוסק משום נסיון ומשום מדוכה, אתה חייב לנסות לשמוח גם בקצת הצלחה וגם בהתקדמות הכי הכי קטנה. אין מה לעשות, מה שרוצה לשמוח רק בשלמות, הוא לעולם לא יגיע אליה. 

וגם  המחשבה הזאת של "מה זה משנה אם אפול מחר או עוד שבוע?.." היא שטות גמורה. כי מי אמר שתיפול בכלל? אולי תזכה כמו חברים אחרים מהפורום להיות נקי 900-1000 ימים, מי אמר שלא?

מצטער אם יצאתי קצת חריף אני רק רוצה לעורר אותך שתבין שאתה נמצא בהתקדמות, התקדמות רצינית.
בהצלחה אחי
אתה מוזמן תמיד לפנות אליי מתי שתרצה

התרסקתי. לחלוטין. אני חייב לישון עכשיו, היה לי חשוב לפרוק במילה אז הגבתי כאן, מחר אספר.

וואו ממש נתן לי הרבה התכתובת פה בין החברים היקרים !!!

תודה רבה לכולכם ובמיוחד לשואל ופותח הפוסט lglg.
רציתי ( ואני מקווה שאני לא יסבך או יוסיף עוד שיטה וכו' ) רק להוסיף כמה מילים,  
יש לנו בתוכנית ח''א וממש כמו שאתה מתאר בצורה כ''כ כואבת את הכאב המייסר והמטלטל הזה בין התשוקה שכן לרצון שלא, ממש כף הקלע שרק מכור יכול להבין אותה, או יותר נכון 'להרגיש' אותה,,,

השאלה העיקרית לדעתי, מה אני עושה עם הכאב הזה ? להיכן אני ממשיך איתו ? 
יותר חד, עד מתי אמשיך לסבול כך ??!!! 
מי יכול לעזור לי עם זה ? 
אני קיבלתי תשובה לזה בתוכנית הצעדים, שם נותנים לי להכיר מקרוב מישהוא עוצמתי שאין כמוהו שיכול ( כן כן ,,, הוא עושה את הנס הזה לאלפי אלפים שסובלים ) לשחרר אותי מהכאב העמוק הזה ולהגיע למצב שבו זה פשוט לא יעניין אותי, או אפילו יגעיל אותי,,,
חוויה רוחנית זה הבסיס, תנסה את זה ואביך שבשמים לא יאכזבך !

אוהב,,,,,

אתה פשוט גורם לי לבכות.. וזהו

נחמן נתן כתב on 26 אוק' 2016 15:53:

נחמן נתן יקירי תודה גדולה לך. אם יש כאן מישהו בדיון שהיה חריף מדי זה מי שביטל בקלילות תקופה כ"כ ארוכה של נקיות כדבר של מה בכך. מקווה ללמוד מאתמול, מתחיל מחדש.