חבר יקר! תודה רבה לך על השיתוף.. סחתיין על הנקיות הארוכה, לא מובן מאליו בכלל.
הנק׳ שהעלית חשובה כל כך ואצלי היא המפתח להחלמה. עד הנפילה האחרונה שלי (לפני 13 ימים) אני חושב שהבנת חוסר האונים שלי לקתה בחסר. כשהכל סביב היה טוב, כשקמתי על רגל ימין והכל זרם, התגנבו להן תחושות כמו ״הכל בסדר, אמנם קשה לי מול התאווה, אבל אני לא לגמרי חסר אונים. עובדה, עברו 20 יום ולא נפלתי..״ ולא קלטתי את זה שאני תמיד אשאר חסר אונים גם אם כרגע זה לא נראה כך. כשהייתי עם הראש למעלה, דווקא שם, התאווה תפסה אותי כמה פעמים והפילה אותי כי כשזה התחיל, הרשיתי לעצמי ״רק 5 דקות״. אני הרי מסוגל רק קצת.. היום המצב כבר שונה, לא מושלם אבל בהחלט שונה. לפני שבוע בערך היה לי מצב בו לולא העבודה כאן בוודאות הייתי נופל. בא אלי חשק עז ליפול, אלא שהפעם תחושת חוסר האונים לא היתה רק תחושה אלא ידיעה. הידיעה שאני חסר אונים, שאני לא יכול להתמודד לבד ושאין לי שליטה גרמה לכך שהפעולות באו באופן הכי טבעי שיש! הלוואי עליי ככה עד סוף החיים. זה היה מושלם! באופן הכי פשוט וברור הרמתי טלפון, יצאתי לפסק זמן, דיברתי עם אלוקים, העסקתי את עצמי במשהו אחר והסטתי את המחשבות והגל הזה פשוט עבר מעליי.
זה לא תמיד ככה לצערי. אני מאמין שכשאגיע למצב בו הידיעה של חוסר האונים תלווה אותי תמיד ובאופן אוטומטי, ההתמודדות והכניעה יהיו טובות פי אלף, אבל זה לא מגיע בשניה, דרושה לכך עבודה רצינית ועכשיו על זה אני עובד, בד בבד עם מסירת תוצאות מעשיי לאלוהים..
תמשיך לעדכן ולשתף אותנו!
