קצת מובך שוב לכתוב פה.
כמו ילד שברח מהבית ועכשיו רוצה לחזור, אך לא יודע איך.
צלחה דרכו של היצר לגרום לי להפסיק לאט לאט עם פעולות ההחלמה, ובמקביל לחזור שוב בביטחה אל מעגל ההכחשה. צמצמתי בהדרגה את הקריאה והשיתוף בפורום, כמוה גם הכתיבה האישית, עדכון הטבלה, ושאר פעולות.
אנשים יקרים שהבחינו בכך פנו אלי בפרטי וניסו לעזור. לאט לאט חשבתי שהמצב משתפר, נתתי נשיפה כדי להסיר את שכבת האבק שהצטברה על המחברת, ישבתי לכתוב והרגשתי שחזרתי לאיתני.
בערך מאותו הרגע נעלמתי כליל כמעט חודש. לא עשיתי כמעט שום פעולה של החלמה. לא בקרתי בפורום. נכנסתי מדי פעם לעדכן את הטבלה, אבל לא בצורה עקבית, וכמה שיותר מהר להיכנס ולצאת, שלא ישב לי על הלב. למחברת הנחתי להעלות שוב אבק. 
המייל רמז שקיבלתי הודעות באתר, התאווה פקדה להתעלם.
אמנם לא אוננתי את עצמי לדעת בתקופה הזו, "רק" אחת לכמה ימים, הפורנו בתדירות עוד יותר נמוכה, אבל גם לא התקדמתי מילימטר אחד לכיוון אחר. התאיישתי מכל הסיפור.
אז קודם כל סליחה. כמה לא אנושי זה פשוט לא להגיב, כאילו שאין אנשים אמיתיים מאחורי הכינויים כאן באתר. סליחה גם מעצמי, מנשמתי שלא יכולה עוד לשאת את כל הרפש הזה, שמתחננת אלי לעשות עם עצמי כבר משהו.

כרגע אני ביום אפס, ולצערי הגדול אני לא רואה איך זה הולך להשתנות. אין לי כיוון ברור, אני גם לא בטוח אם יש לי את הנכונות הדרושה.
החיים כרגע לא עוברים חלק, מכל הבחינות. פעם הייתי מרגיש שהקב"ה מחזיק לי את היד בכל צעד שעשיתי בחיים. אני כבר לא מרגיש את זה.

שלום lglg. 
דבר ראשון,  אוהבים!!!
אני מכיר את התחושה, תאמין לי, כתבת אותי.
חוסר נכונות, אצלי אישית זה אפילו הגיע לרמה שרציתי לעזוב את העולם.
כואב כואב.
מה שאני עשיתי כשלא הייתה לי נכונות הייתה לבקש מאלוקים."אלי, אין לי נכונות, אין לי כח לזוז, אפילו אין לי כח לבקש נכונות! אני מתחנן אליך שתושיע אותי".
אצלי זה היה או למות או תכנית ועדיין לא בחרתי בתכנית. אני חולה.
האמת שניסיתי להתחבר לאלוקים בצורה הזאת בלי להצטרף לקבוצות וזה עבד,  אבל נגמר אחרי תקופה.
הצטרפתי לקבוצות והספונסר לימד אותי להתחבר מחדש לאלוקים רק להיום. 
מתפלל בכל ליבי שאלוקים יהיה איתך. אמן. 

ברוך השב,
אחי, המקום פה הוא לשתף אותנו במתרחש על מנת לחלוק את התחושות ולנסות לשפר אותם, 
גם אם אדם כל יופ ידווח שהוא נפל, אנחנו כאן, נקרא, נכאב, נאהב, ונחלים ביחד,
זוכר מסע? עוברים אותו ביחד, מוזמן לכאן אחרי נפילה בדיוק כמו לפניה.

אוהבים

גם אני מצטרף לברכת חברי - ברוך השב.
החלמה בריאה
ישורון_

אוהבים אותך מאוד!
ברוך הבא הבייתה.

מדהים שיש אנשים, ששמים לב כשמישהו לא נמצא. אני עם ריכוז עצמי כזה, שרק אחרי שאומרים לי אני חושב "אה, נכון, באמת המון זמן הוא לא היה אתנו". והעניין הוא שזה קורה גם עם חברים שהם ודבריהם מאוד חביבים עלי. כמוך.

לגבי לא לענות לאחרים. זה מאוד אנושי ונורמלי עבור מכור בכלל, וכאשר הוא משתמש בתאווה המנתקת מן הסביבה בפרט.

בכל אופן, אם אתה רוצה להפסיק את הסבל של התאווה, הגעת למקום הנכון. מאחל לך למצוא את הדרך הטובה לך (ואשמח אם במהלך החיפושים תזדמן לקבוצה שלנו ונתראה... יש קבוצה מחר ואתה יותר ממוזמן).

כל הכבוד שאתה משתף,
זה עצמו צעד קדימה
ומניסיון אישי, זה צעד גדול קדימה.
בהצלחה!

לבושתי הרבה אני נמנה עם הסוג שטהרני תיאר
ברגע שראיתי את שם כותב הפוסט חשבתי לעצמי שבאמת לא נתקלתי בך הרבה זמן

שמח שאתה שוב איתנו. מקווה שתמצא את הדרך להגביר את פעילות ההחלמה

תודה רבה לכולכם!
בעז"ה אני מקווה מאוד שאעזור אומץ ואחזור לכתיבה האישית שלי במחברת. בגדול זה מאוד עזר לי לשמור על נקיות. הסיבה שכל כך קשה לי לכתוב היא שהראש שלי כרגע עסוק כמעט כל היום כבר תקופה ארוכה באחת ממושאי התאווה וכבר נמאס לי לכתוב על זה.
אני גם מרגיש טיפה צבוע בכל פעילות אחרת של החלמה, או סתם דברים שבקדושה כמו תפילה (בלימוד תורה דווקא ב"ה אני פורח כרגע בחסד גדול), שכאילו כביכול אני חלילה לא באמת רוצה להחלים או חלילה לא רוצה להיות קרוב לקב"ה, אלא לאותה הנ"ל.