אני חדש כאן, חבר סיפר לי על הפורום, נרשמתי, כמה מילים עלי,
כשהתרסקתי אל קרקעית חיי שבור ורצוץ לא דמיינתי שזהו הדבר הטוב בחיי הקצרים, בדרך נס התגלגלתי לתחנת רכבת ההחלמה בדיוק כשצפירתה נישאה ברמה, זכיתי לעלות על רכבת מופלאה זו לפני שנים, והמתנה הנדירה הזו עימי, עדיין הנני עליה, בכל פעם שחשבתי שזהו, היא מתרסקת ואני עף ממנה, גיליתי את ידו האוהבת של הכח העליון שלי, שלא נתן לי ללכת לאיבוד, איני יכול להתווכח לא עם המחלה ולא עם ההחלמה בורכתי בשניהם.
אני חי, בכל ישותי, לא מת מהלך, אשתי הנהדרת הורידה בגדי אלמנותה, ילדי המיוחדים כבר לא יתומים מחיים, חומות הבדידות  הופלו בחסד עליון, ואני מוקף בחברים קורנים,
ברוך שעשני כרצונו.
גם היום אשתדל לחיות לפי רצונו, להתאים רצוני לרצונו. 

וואו. פליז פליז, ספר לנו קצת יותר. ישנם כאן כל כך רבים שרוצים לשמוע כיצד אפשר סוף סוף לעלות על רכבת ההחלמה.

תודה רבה מראש

שלום וברוך הבא
אסיר תודה
מאחל לך הצלחה בדרך. חזק אותנו ונתחזק ממך ,
שבת שלום ונקי


נ.ב. דרך אגב הסיפור שלך נראה כמו הרבה ראשי תיבות שצריך לפענח.

זלמן, אני לא מכיר אותך מתחנן בפני אנשים בצורה כזאת... הכל בסדר איתך?

וואי, איזו קבלת פנים! רותח כאן! תודה רבה על המילים החמות של כולכם.
זה ערב שבת ואני לא אספיק לספר הכל גם לא עד ערב שבת הבא... ברציפות, אני כן יכול לומר בקצרה לגבי 'העליה לרכבת' -  תחילת הדרך שלי, סבלתי כל כך שידעתי שאין לי ברירה אחרת, סתמתי את הפה הגדול שלי! פשוט כך, הוצאתי את הצמר גפן מהאוזניים והכנסתי אותו לפה... עשיתי כל מה שאמרו לי כמו שאמרו לי, גם כשזה תלש לי את הלב! גם אם לא הבנתי (הרוב) ולאט לאט נהיה לי מקסים!

                לאסיר תודה                                                                                                                                                              כולם אוהבים אותך פה, ושמחים שבאת
רק רוצים להכיר אותך טוב יותר
שבת שלום

אסיר תודה - תודה.

משוש - כמו שאתה יודע, כמעט כולם כאן די טריים בהחלמה וזה כולל אותי, ולכן אני מאוד שמח לפגוש אנשים כמו החבר החדש שלנו או כמו "רק להיום" שיכולים לתת לנו עומק נוסף להחלמה, כשהם מספרים איך הם כבר הרבה זמן נקיים ואיך חיים עם זה לא רק בהתחלה אלא כדרך חיים.

שבוע טוב לזלמן, יסודו, דובי, משוש וגם לכל השאר שראו ולא הגיבו או אותם אלו שעוד יראו בעתיד.
אספר על עצמי בקצרה, נולדתי כבן אמצעי במשפחה מבוססת מרובת ילדים לאבא ואמא נחשבים, מיום עומדי על דעתי הרגשתי שונה, אחר, כאילו אני נמצא מצד אחד, ומעבר למתרס כל שאר העולם, הייתי ילד ביישן חברותי, וסקרן, שחייב לבדוק הכל, לדוגמא כשקיבלתי מכונית צעצוע, בתוך רגעים פירקתי אותה, פתחתי את כל תכולתה והרכבתי מחדש, (לפעמים זה לא הצליח ובכעס העפתי אותה אחר כבוד לפח) אבל כל זה היה חיצוני, מבפנים חשתי חוסר שקט, שאין לי מרגוע, אני לא מרוצה אף פעם, הורי נתנו לי מה שיכלו, אך את החום הערכה והאהבה שאני הייתי זקוק לצערי לא, כשהותקפתי מינית לא היה לי למי לפנות, אז קברתי את זה מספיק בפנים עד שהיה לי האומץ לסרב, כנראה 'שהדיסק' שלי נצרב דפוק, כי מאז ניסיתי לקחת בחזרה את מה שלקחו ממני, המין נהפך לדבר הכי הכי בשבילי, כל  מחשבותי הופנו לשם, ומרגע שהגעתי לסיפוק בפעם הראשונה לא עצרתי, לא יכולתי לעצור, התחלתי באוננות 'פשוטה' וכל הזמן יצרתי גבולות ואז חציתי אותם, בגיל צעיר מאוד כבר הלכתי עד הסוף... ולכן החלטתי שחתונה תפתור לי את כל הבעיות, שטויות, זמן לא ארוך לאחר החתונה, עוד לפני שנהפכתי לאב כבר הייתי ברחוב שוב, משחר לטרף, והפעם היו לי יותר אפשרויות, לא אלאה אתכם בפרטים ואשתדל שלא לתת רעיונות למי שעדיין לא חווה את הקרקעית שלו, אך כל מה שאני יכול לשתף זה את הנסיון שלי, ומנסיוני אני אומר שאין דבר כזה תחתית, אין משהו שאתה יכול לומר לאחריו זהו זה, כי מהות המחלה הזו (הפסקתי להתפלל בסלח לנו, אני מתפלל על עצמי ברפאנו...) זה העוד, תמיד יהיה משהו שעוד לא עשיתי, לימדו אותי שלהגיע לתחתית זה אומר להפסיק לחפור... (היום אני יודע שלא היה לי סיכוי, אני כמו בן אדם שיש לו כאבי בטן, שלשול, ובכוחותיו האחרונים הוא מגיע לבית שימוש ואז מגלה לחרדתו שאין שם נייר טואלט... 'ברח' לי פעם אחר פעם) פניתי לרבנים לאנשי מקצוע ושום דבר לא הועיל, היו שהקשיבו וניסו לכוון היו שנזפו בי והבטיחו לי גיהנום, סהדי במרומים שרציתי מאוד שלא לרצות, אך ללא הצלחה, הייתי חייב לעשות את מה שכל כך לא רציתי, היום אני יודע שיש לי 'אלרגיה', שיש מצבים בהם אני לא יכול שלא לפעול והתפקיד שלי בעולמי הוא לזוז לפני 'שזה' מתחיל, היום אני יודע שנקודת הבחירה שלי נמצאת במקום שונה משאר האנשים, יש לי 'רצועות ביטחון' כל מיני כלים שאני משתמש בהם כדי שלא להגיע לאותו אזור מסוכן, וגם כלים שכשאני מגיע לאזור המסוכן איך לברוח מהר לפני שאני מת, זהו עד כאן לעת עתה, נפגש בפעם הבאה.

אסיר-תודה, שוב תודה.

הסיפור שלך ממש מזכיר לי את הסיפור שלי, אבל הייתי מבקש ממך אם לא אכפת לך להרחיב דווקא על נקודה אחרת לגמרי. תראה, יש כאן קבוצה יחסית גדולה של חברים שכעת בהחלמה בשיטת הצעדים, אבל כולנו די טריים (אני אישיתי חוגג היום חצי שנה). הייתי מאוד שמח לקרוא קצת על החיים בטווח הארוך ולא רק על ההתמכרות והעליה לרכבת. איך זה מרגיש ואיך חיים אחרי שלוש שנים וכן הלאה.

אסיר תודה
נראה שיש בך תעצומות נפש גדולים, אשריך לגמרי!

גם אני הקטן מצטרף לבקשת החברים
אשמח לשמוע קצת יותר על הרצועות ביטחון ועל כל מיני הכלים שאתה משתמש בהם

יומעולה

שוב שלום לכולם, זלמן בשעה טובה! אני מאחל לך עוד יום אחד נקי! בעתיד אתייחס יותר להמשך הדרך, אומר לך כרגע שאין הבדל לגבי הפעולות, מי שיש לו קצת יותר ימים נקיים מקבל את היכולת לזהות את ההתקפים מהר יותר ולנקוט בפעולות...
אז ככה זה עובד אצלי, היום! זו לא אמירה סתמית, אני באמת לא יודע מה ילד יום, אינני יכול להבטיח שמחר, כשיבוא נסיון אוכל לעמוד בו, אולי באמת יגיע רגע שמחלתי תתפוס בי?! אני תמיד הייתי מתכנן את העבר ומתחרט על העתיד... אפעם לא הייתי נוכח כאן ועכשיו והכלל הראשון שלימדו אותי היה, היום, עכשיו.
הכלל השני היה עכב"ר: להשמר ממצבים שהם מועדים לפורענות: עייף כועס בודד רעב, הערנות שלי פוחתת ומנגנוני ההגנה שקיימים אצל כל אדם, גם במצבים כאלו, פשוט לא קיימים אצלי, אני מתנהג כמו ילד קטן!
למדתי לא להאמין לראש שלי, שעלי לפעול ביחס למבטי תאווה כמו אוטומט, ראית?! ברח! זוז! גם אם אתה לא חושב שהמראה הזה יציק לך מדי, המחלה הזו תוקפת אותי בנקודות הכי חלשות שלי, בהתחלה היא אומרת, שמע רק מבט אחד קטן וזהו, רק כדי לראות על מה אתה מוותר... אחרי חצי שעה של בהייה חולנית הראש החולה ממשיך: ראית?  לא קרה שומדבר... עוד קצת ודי, ולאחר לילה ללא שינה עם שוטטות מטורפת כשיכור ולא מיין הראש אומר לי שוב: אכלת אותה! אתה רואה? אתה אפס! ואז כיון דאיפליג איפליג... על העיני והראסי אני הולך על כל הקופה, וחוזר חלילה, התבוננתי בהליך הזה של הרמאות העצמית ולמדתי לא לסמוך על עצמי, אני בנאדם אינטלגנט, אך יש מצבים שאינני יכול להוציא מהכח אל הפועל את כל האינטליגנציה שלי, אני מאמין לשטויות מוכחות, וחושב שהפעם זה יהיה אחרת, למדתי שפעם אחת יותר מדי ואלף לעולם לא די...
דבר חשוב נוסף בתחילת הדרך: בגלל שאני רמאי שמאמין לשקרים של עצמו, ני לא יכול לסמוך על עצמי, עלי לצאת החוצה הכי מהר שאפשר,  (זוכרים את 'הבית' של הבודד?!) למצוא אדם שאני בטוח שהוא לא ישפוט אותי ולשתף אותו במה שעובר עלי, נסו את זה קצת ותראו שזה אפשרי!
הדבר הכי חשוב: דברו עם כח עליון בלי סוף! פשוט בקשו חמלה, רחמים ישועה, במשפטים קצרים, לי עובד: אבל'ה תעזור לי! אני לא יכול לבד! מאות פעמים ביום, לי זה מרגיש מוגן.
חברים יקרים, לפני סיום קטע הכתיבה הנוכחי, אני רוצה לומר לכם מהלב, כולנו אנשים בעלי אנטחיגנציה רגשית גבוהה! זו הסיבה שלא יכולנו להכיל את הכאב הזה, אף אחד לא חייב יותר לסבול! יש פיתרון! זה עובד!

אכן, התאווה אינה הבעיה, היא הפתרון! נזכור רק, שזהו פיתרון לא מוצלח לכל בעיות החיים... והוא הפסיק לעבוד, מי שהתאווה עדיין עובדת עבורו לא מגיע לכאן!
נזכור שאנחנו יכולים להפסיק! אנו זקוקים לכח עליון כדי להשאר בהפסקה... בהתחלה זה כואב, כי נרגיש את כל מה שברחנו מפניו, יחד עם כח עליון וחברים אנחנו יכולים לצלוח את המהמורות הללו ואז נתחיל לחיות, יבואו אתגרים ונלמד לחיות כמו אנשים רגילים, לא ממש רק כמו...

אסיר תודה

תגיד לי, איך הצלחת לעלות על כל התובנות המדהימות שלך?... האם השתתפת מימך בקבוצה חייה? האם היית בעבר קשור לתכנית 12 הצעדים??
אני לאחר 15 שנות נפילות ותסכולים,זכיתי להכיר את האתר והפורום ומאז חיי השתנו לגמרי! אבל לבד לא הצלחתי..
אשריך זה מאוד מחזק, אמת אני רק בתחילת דרכי בימי הנקיות 20 ימים נכון להיום כן ירבו, וכשמגיע הקושי הוא מאוד גדול, צריך באמת לוותר על משהו שהוא חלק ממני! זה ממש כמו לעקור איבר שמחובר אליך!!

היי, דיינו, 'התובנות המדהימות' ככפי שקראת להן אינן שלי, כל אחד יכול לקבלן בחינם, הן יהיו שלך ברגע שאתה תחליט שאתה מוכן לעשות הכל (זו לא קלישאה, הכל!) כדי להשיגן, ואכן תעשה הכל, הן נרכשו בכאב ובדם מנסיונם של אחרים, זכיתי להשתתף בקבוצות חיות, חיי ניצלו דרך הכלי הנפלא שנקרא 12 הצעדים, מרגע שהפחד שיזהו אותי היה קטן יותר מהפחד ממה שיקרה לי אם לא אלך, ממתי שהבנתי שאם לא אעשה הכל למען החלמתי, לא יהיה לי סיכוי, התחיל השינוי.
הוכיחו לי שלהשתמש בתאווה כדי להרגיש טוב כבר לא עובד, וגם כשזה כאילו עבד זה היה עלוב לעומת מה שיכול להיות לי, הבנתי שאני כבר לא רוצה להיות הקבצן שיושב על חבית היהלומים ומקבץ נדבות, פתחתי את הידיים וכל החסד האלוקי נשפך אלי.
שיהיה המשך יומונקי מחובר ומוצלח לכולנו.