מאת החבר דייגו:
(מתורגם)
הסיפור שלי במשך 6 החודשים האחרונים של המפוכחות המינית שלי: מה השתנה?
מסרתי את עצמי לתוכנית שמתי את המפוכחות ואת הצעדים לפני הכל. הודיתי בחוסר אונים מול החיים, במיוחד מול תאווה, הודיתי במחלה שלי והקשבתי לאחרים, במיוחד לספונסר שלי.
החלטתי לסמוך על אחרים. החלטתי שאני טועה ואני לא יכול לבטוח בעצמי.
הבנתי שאני לא יכול לעשות את זה לבד.
הלכתי לקבוצות קבוצות ועוד קבוצות
נעשיתי מוכן להקשיב לאחרים, שיחררתי את הצורך שלי לשלוט, ומסרתי את עצמי למשהו או מישהו אחר ממני.
שיניתי את האלוקים שלא האמנתי בו ופחדתי ממנו באלוקים נוכח ואוהב ללא תנאים, אשר עכשיו אני רואה, שתמיד היה כאן איתי ותמיד אהב אותי ללא תנאים.
יש יותר אתה או הם ופחות אני, אלא כשמדובר באחריות.
התחלתי לראות את התפקיד שלי בחיים. לשים לב ולתקן, בלי להאשים.
התחלתי ללמוד חמלה, ענווה ורוחניות במקום דת.
התחלתי לחשוב יותר במונחים של "תודה" ולהעריך כל מה שיש לי ופחות במונחים של מה שאני חושב שמגיע לי ומה עדיין חסר לי בחיים.
התחלתי להבין כמה אני חולה. כמה המחשבות שלי מוטעות. איך הרעיונות והתיכנונים שלי מבוססים על תאווה. וכמה אני האדריכל של רוב הבעיות שלי. התחלתי להיות מודע לטירוף שלי ולאלרגיה שתמיד נמצאת בגופי, אם אני מפוכח זה רק אומר שזה בתרדמה.
התחלתי לקחת את החיים יום אחד בכל פעם, לפעמים רק 12 שעות, מפגישת בוקר אחת לפגישה אחת של ערב. לפעמים יום הוא זמן ארוך מידי בשבילי.
קיבלתי החלטה לשים את (הטיפול ב)מחלה שלי ראשון, על בסיס יומי. הבנתי שאני לא כמו כולם, ובכל זאת, למדתי לאהוב ולחבק את מי שאני והיכן שאני.
התחלתי להיות כנה עם עצמי ועם אחרים, התחלתי להבחין מבלי לשפוט, להבין בסבלנות כמה אני בלתי מושלם בצורה מושלמת, ואני לאט לאט מנסה להיות לשירות ולקיום הרצון של הכוח העליון האוהב שלי, מה שזה לא יהיה כאן ועכשיו.
התחלתי ללמוד על המחלה שלי, במיוחד להבין את ההבדל בין הכוסית הראשונה שח התאווה לכוסית ה-20 וכל אלה שביניהם. תאווה היא חכמה והיא בכל מקום. היא רק מחכה לי בסובלנות.
אני צריך לישון טוב, להתעורר מוקדם, להתמקד, לתכנן את היום, לעשות מדיטציה, להתפלל, לאכול, ללכת לפגישות, ואז אני יכול - בכוח אלוהים - להתמודד עם היום שלי בעזרת הספונסר שלי, מכורים אחרים, יוגה וציור. מתמודד עם היום שלי כשהוא מגיע. זה מה שעובד בשבילי.
אני נצמד לשגרה הזאת גם אם אני נרדמתי או קמתי מאוחר. אחרת אני יודע שאני בסכנה. אני רוצה לדאוג למפוכחות שלי רק היום.
אני עושה טעויות כל יום ואין יום מושלם. אני יחזור להרגלים ישנים ולדפוסי מחשבות. אני מתפלל לאלהים, מתנצל, צוחק על עצמי, מבחין בלי לשפוט, נוהג בחמלה עם עצמי ועובר לצעד הנכון הבא, או רק את הפעילות הבאה בשגרה שלי.
הפסקתי לעשן סיגריות, שתיית אלכוהול ועישון סמים 100%. אני שומר על תאריך פיכחון בNA . רוב השימושים שלי היו אחרי סמים...
אני הולך לקבוצות קבוצות ועוד קבוצות.
אין בושה
יש סליחה
יש קבלה
יש כיוון חדש
יש עצמאות
יש חופש
יש תוכנית
יש משמעת
יש פעולה
יש אושר.
יש תחושה ...
יש אותנטיות
יש כנות
יש שירות
יש כפרה
יש סבלנות
יש אמנות
יש חמלה
יש פיכחון
יש אהבה ופחות האשמה
יש זמן
יש החלטה ופחות ספק
יש הרפייה
יש תנועה קדימה
יש פשטות
יש אפשרות
יש דינמיות
יש אלוהים
יש חידוש
יש שלווה
יש שלווה
יש יוגה
יש מדיטציה
יש את הים
יש אמת
יש הישג
יש קבלה
יש מטרות
יש אהבה עצמית
יש גבולות
יש יציבות
יש שגרה
יש צמיחה
יש פגיעות בלי לאבד את עצמי
יש תחושה.
יש חוסר שלמות.
יש הכרת תודה.
יש נוכחות.
אמן
