לא רוצה אושר לדקה כתב on 04 ינו' 2019 12:22:
אני חושב שהיום התקדמתי שלב בהתמודדות שלי עם היצר.. סוף סוף ב"ה הבנתי שאני צריך אותכם..אני לא יכול לבד !
עד היום הזה, הייתי בטוח בכל ליבי שאני אדע ואצליח להתמודד לבד.. כמו שעשיתי בעוד הרבה קשיים אחרים בחיים שלי.
אבל הבנתי שהתמודדות הזאת אני לא אצליח. הרי כבר במסכת ברכות לימדו אותנו שאין אסור מתיר עצמו מבית האסורים.
עכשיו אני בעיקר צריך אותכם, את עזרתכם.. כדי שאוכל להבין גם מבחינת לוגית מה כל כך עוזר בלשתף ולדבר עם אנשים. נפשית אני מרגיש שזה הדבר הכי נכון. בשכל הקר שלי אני לא מצליח להבין מה זה עוזר.
תודה רבה לכם אנשים צדיקים, ושבת שלום
ההסבר לזה הוא לא כ"כ שייך למישור הלוגי אלא הוא מסקנה אמפירית. אלוהים לימד אותנו וכתב בתורה "לא טוב היות האדם לבדו" - אנחנו בנויים בצורה חברתית. הרמב"ם ניסח בלשונו בהקדמה לאבות וכתב ש"האדם הוא מדיני בטבע". הפסיכולוגיה היום עוסקת בזה בהרחבה.
יש דברים בהם אדם יכול להסתדר לבד, אבל לרוב אדם צריך שותף למסע. כאן יש קושי נוסף כי יש טאבו (כמו שצריך להיות) על הנושא הזה ולכן אדם מרגיש בודד מאוד וזה עצמו מזין את הנפילה, אך גם המחשבה שהוא היחיד שגרוע וכל העולם כולו מצליח מפילה וגורמת לחשוב שאין תקווה.
כל התהליך הזה שואב מהאדם כוחות נפש גדולים וזה כ"כ מכביד על החיים ולכן אמר איוב "אדברה וירווח לי". הדיבור נותן רווח, והרווח נותן להסתכל קצת אחרת עד שכבד שוב. אבל שים לב שכשיהיה כבד שוב אתה כבר תהיה במקום קצת אחר, קדימה יותר. וככה עולים במדרגות הלולייניות עד שנצא מזה.
הרב סולובייצ׳יק כתב ככה:
"הווידוי הוא מרגוע לנפש מתייסרת" - אני חושב שזו הגדרה מדוייקת ואמיתית.
בהצלחה, אחי,
WannaStop