מתרפא כתב on 21 אוג' 2019 09:19:
תודה רבה !
אכן, כמו שאמרת.. זה לא נדיר שמוציאים את המחשב הנייד מהעמדה.. כל פגישה כל ישיבה או אפילו סתם עבודה במקביל עם חבר צוות שנמצא בחדר הסמוך גוררים הוצאה של המחשב הנייד מהעמדה.. זה לא משהו נדיר..
ואני באמת מתבייש שייראו אותי נכנס עם המחשב לשירותים אז אני יורד לקומה אחרת בבניין, שהיא לא של החברה שלי ושגם אין שם כמעט אף פעם אנשים (קומה דיי ריקה) ושם אני נכנס לשירותים עם המחשב בתוך התיק כך שלא רואים אותו..
שוב.. יש שיטות כדי להימנע מהבושה ולעשות את זה בחשאיות.. כשאני נכנס לקריז (וזאת הבעיה שלי ובדיוק בגלל זה אני כאן- ואתה יודע מה רובין הוד הרגשתי לגמרי את הטון המזלזל בהודעה שלך אבל אני מקבל אותו לגמרי באהבה כי זה פשוט מגיע לי ומזכיר לי עד כמה אני נמוך ושפל..) אני פשוט לא רואה בעיניים...
כשאני נכנס לקריז (וזה הדבר שאני צריך ללמוד איך להתמודד איתו) אני לא מצליח להתרכז.. בכלום..
לא מצליח לעבוד, לא יכול לדבר עם האישה לא יכול להנות עם הילדים לא יכול להנות משום דבר למעשה.. לא יכול לנשום.. אני מקבל קריז אמיתי כמו של נרקומן אמיתי שהגיע הזמן למנה שלו.. ואני לא כ"כ יודע להתמודד עם זה...
זאת אומרת... אני יכול להתמודד...
פעם שעברה ברצף הנקיות הארוך ביותר שהיה לי בחיים (29 יום) כל פעם שהיה לי קריז הלכתי לים (לחוף הנפרד) או לטייל בשדות או מקומות יפים שאני אוהב (שאין בהם בנות) ומדבר עם השם. וכך הייתי עובר את הקריז. אבל הייתי בין עבודות באותו זמן כך שיכלתי להרשות את זה לעצמי ...
מה גם שעם כל הכבוד לעצמי.. בסופו של דבר נפלתי.. אמנם אחרי 29 יום אבל גם עם הטיולים האלה והים עדיין נפלתי.. פשוט נעשיתי חלש מידי כדי להתמודד.. אני לא אשכח את זה.. נהייתי חולה.. שכבתי בבית חולה 3 ימים. ביום הרביעי יצאתי מהבית לשיעור תורה, הייתי חלוש ומוכה ממש גמור כבר... ראיתי בחורה חצי ערומה ברחוב בדרך לשיעור תורה וזהו זה שבר אותי.. חזרתי מהשיעור תורה והתרסקתי לגמרי פגמתי איזה 5 פעמים תוך כמה שעות...
היום כשאני בעבודה אני לא יכול כל פעם שיש לי קריז כזה לצאת מהעבודה...
יותר קל לגשת לשירותים, להיכנס לפורנו, לפגום בברית (עדיין קשה לי עם המילה לאונן לא יודע למה) ואז הכל חוזר להיות כרגיל.. אפשר לעבוד אפשר לנשום... ריכוז שיא בעבודה! מתקתק עבודה!!
אפילו מתקשר לאישתי מיד אחרי ואומר לה דברי אהבה וכמה היא מדהימה ואני שמח שזכיתי בה... אני הופך להיות הבנאדם המושלם! שמח מאושר טוב לבב אופטימי, הכל טוב זה נפילה אחרונה בחיים מפה אני לא פוגם יותר לא צריך את זה יותר... אין לי תאווה יותר... יכולה לעבור לידי בחורה ערומה וזה בכלל לא מעניין אותי פתאום!! אני הופך להיות הבעל הכי טוב בעולם! פתאום מתקשר לאישתי אומר לה היום אני מקלח תילדים מאכיל אותם ומשכיב אותם לישון - עליי! את לכי לחברה תבלי הערב..
כמובן ש... בפעם הראשונה (אחרי פגם הברית הראשון הכוונה) אחרי חצי שעה - שעה זה נעלם וחוזר לקריז...
אז פוגם שוב..
מחזיק אותי לעוד כמה שעות
פוגם שוב... מחזיק עד למחרת...
בבוקר שוב קריז עצבני... פוגם בבית.. בשירותים... רגוע קצת למהלך היום, בצהריים שוב קריז... שוב פוגם....
וכן הלאה... עד שמרוב שפגמתי מלא פעמים אני מתמלא ריקנות דיכאון ועצב ולא יכול לתפקד ועכשיו עובר את התהליך ההפוך.. התהליך של "אחרי" השימוש.
והקריז של "אחרי"... הוא הרבה יותר קשה ממה שתיארתי בקריז של הלפני...
כי אני לא מצליח לתפקד בכלל... וגם אין לי את ה"שימוש" שיציל אותי.. כי כבר לא בא לי להשתמש...
אני פשוט נופל לדיכאון אימתני ורצון למות...
לא יכול לטפל בילדים.. לא ללמוד תורה.. לא לשכב עם האישה.. לא להתפלל להשם.. לא לעבוד.. ופשוט מקבל רצון אמיתי להיכנס תחת האדמה, לשכב, להירדם, שיכסו אותי בעפר, ולא לקום למחרת בבוקר.
אין לי אומץ להתאבד.. גם נורא מפחד ממה יהיה עליי בעולם הבאה אם אתאבד כי הבנתי שאין תקנה ושאחזור בדיוק לאותה הנקודה בגלגול הבא וכו'... אז זה לא אופציה בשבילי (בינתיים...)
אבל כן מצאתי את עצמי מתפלל עשרות פעמים לקב"ה שייקח אותי... שישים קץ לייסורים שלי...
וכן הרבה פעמים עשיתי דברים שסיכנו קצת את החיים שלי... (נסעתי כמו מטורף על האופנוע בכביש או הלכתי בשדות ונכנסתי לתוך שיחים וקוצים ועצים במטרה שאולי ייצא נחש ויכיש אותי ועוד כגון אלה..)
וואו...
לא תכננתי לכתוב את כל זה.. אבל זה פשוט יצא מהלב...
קמתי היום בבוקר עם קריז עצבני ללכת ולהשתמש... אני תופס את עצמי בשיניים לא להשתמש היום.. עושה את מה שכתוב בתכנית. קשה לי. מאוד.. אבל אני מנסה להתמודד לראשונה בחיי עם סט הכלים שלאט לאט אני מקבל מהקבוצות, מהחברים, ומהספונסר.
90% מהשימושים שלי היו עם האייפון שלי. החלפתי אותו בנייד כשר של נתיב. 90% מהשימושים נפסקו. אבל ה10% הנותרים הפכו להיות קשים יותר. מרוכזים יותר... הזויים יותר... (בעבודה בשירותים..) הפורנו הפך קשה יותר.. דוחה יותר...
אני כבר מרגיש שזה נהייה ארוך מידי ויש לי עוד מלא מלא לכתוב על מה לעשות ואיך לעשות.. אבל אשאיר קצת לפעם הבאה..
אוהב אותכם חברים. גם אותך רובין הוד - אני אוהב אותך מאוד. מעריץ אותך אפילו! תודה שאתה שם לי מראה אל מול הפנים. (גם) בשביל זה אני כאן.
בשורות טובות
מתנצל אם נשמעתי מזלזל, אף פעם לא מתכוון לזה.. לא באתי לפורום כדי לזלזל באנשים.. באתי לפה כדי לשמוע ולתת רעיונות ולהבריא.
מכיר טוב מדי את המנטליות שאני לא נחמד בזמן שאני לא נופל, ואחרי שאני נופל אני נהיה רוחני כזה ולימוד התורה שלי משתפר, זה תמיד הטריד אותי.
יכול להיות שאתה מכור ברמה כזאת שדברים שאני מציע לא יעבדו עבורך, אני לא מתיימר לומר שיש לי את כל התשובות.
אבל נסה לחשוב על זה - אם אתה עובר משרד/עבודה למקום שאיננו פרטי מספיק עבורך כדי ליפול (חייב להיות משרד כלשהוא שלא פרטי מספיק עבורך נכון ?).
אם אתה משתמש רק בפלאפון מסונן של נטספארק ואת הסיסמא מפקיד בידיים של איש שלא מוותר על הסיסמא בקלות.
אם את המשכורת אתה מעביר לאשתך.
אולי זה יספיק בשבילך, לא כדי להבריא, אלא כדי לנשום שוב, כדי לשבור את תקרת ה-40, 50 ואפילו 90 יום של נקיות.
וזה, ביחד עם תוכנית 12 הצעדים, יעזרו לך להתקדם קדימה.
קל לזלזל בדברים שאני אומר - "אתה אומר לי שאני יעבור משרד אבל אני ייפול על נשים באמצע הרחוב בכל מקרה", ויכול להיות שזה בצדק, אבל אני ממש מבקש שתנסה לחשוב על זה ברצינות, יכול להיות שזה ממש יכול לעבוד.
אתה בדכאון, ואדם בדכאון קצת קשה לו לקחת החלטות, אני לא מבקש ממך להחליט החלטות, אני מבקש ממך לדמיין, לצייר, לכתוב, לפנטז על הפתרונות שאני מציע, המוטיבציה תגיע - בעוד חודש, חודשיים או שנה, אבל אני רק רוצה שתנסה לדמיין דברים.