שלום שי,
רציתי להעלות בפניך נקודה מסויימת.
שיתפת על קושי חברתי, ועל ביטחון עצמי. ועוד הוספת את הקושי להישמר כאשר אין חברה בנתיים וזמן האיפוק עד הגעתה אינו ברור.
קודם אשתף אותך שהמאבק הנפשי הגדול הזה עם התאווה איננו נגמר בחתונה, ואף אי אפשר לומר באופן גורף וברור שהוא מתמעט, ויש אף שהתעצם אצליהם לאחר החתונה. אז ככה שלחכות לחתונה אינו בהכרח הפתרון.
דבר נוסף, אני לא יודע אם ההתמכרות לתאווה הולידה את המצוקות שתיארת או להיפיך או שאין אחד מהם הוליד את חבירו פשוט שניהם קיימים ומעצימים אחד את השני.
אני כן יודע בוודאות, מתוך נסיוני האישי, שהיכולת לקבל את המצב כמו שהוא וראיית עצמך במבט חיובי גדול!! יכולה להכניס אותך להסתכלות שונה על עצמך, לטובה!! ומשם היסוד לעבודה מונח והדרך סלולה הלאה.
בוודאי אתה שואל את עצמך, איך אקבל את המצב הרי אלו מצבים לא נעימים כלל??
בכל זאת, הצעתי מעומק לב, הבט בטוב, שוב ושוב, העמק בו, עוד ועוד. הרי יש גם טוב.. ותיראה שעם הזמן המצב יתואר בעיניך כיותר טוב מקודם.
אומר כמה מחשבות בהם תוכל גם להעמיק:
אתה מנסה למרות הקשיים שלך להצליח בנקיות.
אתה משתף כאן על הקושי ולא מתחבא ולא מפחד.
אתה מוכן לנסות דברים ופתוח לדרך התמודדות בקושי.
זה רק מקצת ממה שראיתי בהודעותיך, אתה מכיר אותך הרבה יותר תוכל לעשות זאת הכי טוב!!
רק בקשה לי אליך, בהערכתך תן הערכה גדולה לפי המאמץ והנסיון ולא לפי התוצאה והמציאות, כך ה' מעריך! וכך נכון להעריך!
מייחל להצלחתך..