אהלן, אני חדש - ישן פה. נכנסתי לאתר הזה בגיל 20, היום אני בן 27, עברו הרבה מים בנהר, בצעירותי הייתה לי נחישות ועזות להילחם בדבר הזה וראיתי עם הזמן שזה לא עושה לי טוב, לא הפורנו, המלחמה, ההתכווציות כל הזמן נגד זה, וההתאפקות. להתאפק ולהתאפק ולהתאפק. 
ובשלב מסוים פשוט הרמתי ידיים, הייתי קצת אצל סוג של פסיכולוג, קצת בקבוצות, אבל ראיתי שזה פשוט לא בשבילי. פשוט לא בשבילי להיכנס בעובי הקורה ולנהל מלחמה יומיומית, להיות בתהליך אל החופש. רוצה להרגיש חופשי. עכשיו. 
ויש הרבה דיסוננס, כי אני מודע לזה שזה תהליך, ואת כל מיני ההתחזקויות שמעתי והשתדלתי להפנים. אבל הלב התאבן... 
אני רוצה להאמין דווקא בגישה של עשה טוב, להוסיף אור ולהסתכל על הימים הנקיים שאפילו לא חשבתי על זה, הימים שהרגשתי מלא מבפנים, אהוב ורצוי, מלא בערך, באמונה בעצמי, ולא חיפשתי פיצוי ונחמה באתרים אלה. 
ואני חושב שיצא לי לראות גם את הגישה הזאת באתר, ובעיקר רוצה למצוא נחמה בזה שאני לא לבד בתהליך הזה. ופשוט לנסות שוב ולהתחדש באמונה שאפשר להיות טוב בפועל. תוכו כברו, לא לחיות חיים כפולים וחיים של הסתרה. פשוט טוב. 
לקח לי זמן לעשות מעשה ולכתוב כאן, אבל הנה, ברוך השם. 
מאחל לי ולכל מי שקורא את זה לעלות מעלה ולא לתת לתועבות העולם להוריד אותנו ולבלבל אותנו, לשכוח מי אנחנו. 
בע"ה. 

לא מצאתי בטקסט את הקישור לכותרת, אולי טוב שכך   יש במשלי -

"אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו"

כל כך מבין אותך.
אני גם כל השנים האלה, עוד לפני 20, התמכרות שלא עזבתי אותה. למעשה עד היום עם נקיות של שנתיים עדיין אני נזכר מדי פעם, אבל יש לי כל כך הרבה סיבות לא ליפול, הרווח לא מתקרב לסך ההפסד.
בכל מקרה, לא סתם הגעת, תדע לך שבחיי הנקיות מחכה לך הרבה טוב! זה לא קל, אבל האוויר הנקי שתנשום, בסייעתא דשמייא יביא אל חייך הרבה ברכה! תחליט שאתה מתחיל מחדש, אתה חייב לתת לעצמך את המתנה הזאת. קח בחשבון שיש סיכוי לנפילות, אתה כבר מכיר את זה.
תמצא את הדרך שלך, לא מלחמה שתצא ממנה פצוע, אלא יחד עם ה', עם חיוך

אהלן חבר,

קראתי את מה שכתבת וזה באמת נוגע ללב. אני חושב שהגישה שלך להפסיק להילחם, לפעמים זה בדיוק מה שצריך – לשחרר את המאבק ולהתחבר למה שמרגיש נכון וטוב מבפנים. אגב, אנחנו לומדים ומיישמים את זה בתוכנית הצעדים.

הימים שאתה מרגיש מלא, אהוב, ומאמין בעצמך הם באמת הימים שאתה הכי קרוב לאמת שלך. לא פשוט להגיע למקום הזה, ואני שמח בשבילך שאתה ממך בזה. זה נראה על המון כוח פנימי ובגרות נפשית.

אתה ממש לא לבד. כמה טוב שפתחת פה שרשור. אני בטוח שמה שאתה עובר ומה שאתה כותב יכול לעזור גם לאחרים בדרך. אז כל הכבוד לך על זה, ואני מאחל לך שתמשיך להתקדם בדרך שלך, להתחזק ולעשות טוב – לעצמך ולסובבים אותך.

בהצלחה רבה, ובע"ה שתראה רק אור ונחת.

דייב 2 ושמח בחלקי.

תודה לכם שאתם כותבים זה נותן לי כח לדעת שאני גם יכול.
כן היום אחרי נפילה אני אוגר כח מחדש להתחיל להמשיך את המסע אל החופש.
שאני רואה את מספר ימי הנקיות שלכם אני מקנא.
קנאה חיובית כן גם אני רוצה 
בעז''ה עוד אגיע לשם.
מה מחכה לי בדרך לא יודע אבל זה יגיע.

שלום.
אני חושב שאני מבין את ההקשר לכותרת כי אני עצמי מרגיש כעס על כך שיש לי התמודדות עם יצרים ודחפים שבעצם תקעו לי הרבה הזדמנויות בחיים שהייתי יכול להרוויח לולא הדחפים הללו וגם על עצם ההתמודדות הזו שלא נותנת מנוח. האם על זה אתה כועס?

האמת שאני יכול להבין את הכעס בשכל וגם ברגש.

דיברתי עם חבר לאחרונה מעל גיל 30 חבר יקר. ואמר לי שמעולם לא יצא לו לראות פורנוגרפיה במזיד או לאונן ולי היה מאוד מאוד קשה להאמין כי איך יכול להיות.
ואיפה אני שכבר שנים רבות מתמודד אם זה בחיים בישיבה ואחרי זה בישיבה גדולה בצבא וסתם ביום יום כן גם היום אחרי נפילה באוננות שהייתה שפל.
וכבר הלב מתחיל להקהות את הרגשות שוב פעם וזה אני?
ולמה?
ואחרים מה איתם?

אבל כאן מגיע האבל הגדול ביותר - אמונה שזה המסע 
תודה שזו הדרך ואני כאן.
לכעס יש מקום אם הוא מניע אותנו לפעולה וגם אז הכעס הוא על מי?
עלי?
על ה'?
על מי הכעס?

צריך לזכור שאין הקב''ה בא בטרוניא עם בריותיו.
אני אישית קורא אליו לעזרה במילים פשוטות קודם התמודדות וגם אחריה.

תמיד היה לי ספק עם עצמי מה הקב''ה רוצה ממני - התשובה נראה לי לבחור אחרת.
לא תמיד בוחרים נכון אבל אחרי הבחירה הלא טובה מגיע התיקון.

זה קצת בהיבט הדתי 

שאלה שאותי מסקרנת אדם חילוני האם גם מרגיש את הבעיה?

התשובה שאני עונה לעצמי שכן - יש בי חלקים שאומרים גם אם מבחינה דתית היה מותר לאונן או לראות פורנו לא הייתי רוצה להגיע למצבים אליהם אני מגיע שכוללות פגיעה פיזית.
או נפשית.

וצריך לזכור '' מה שקילקלנו אנו יכולים לתקן''
אוהב המון מעריך כל אחד שנמצא כאן שבחר לקחת צעד אחד קדימה

יש בקבוצות SA הרבה מאד חברים חילונים, ויש בעולם כולו עשרות אלפי אנשים גויים לא דתיים שנמצאים בקבוצות הצעדים של SA להחלמה מהתמכרות לתאווה.

אני באמת לא הבנתי אף פעם לולא התורה ובלי שאדם פוגע באחרים מה הבעייה שיהנה? 
אתה רוצה לומר שההרגשות הרעות, התסכול, והיאוש שלנו הוא גם מנת חלקם של החילונים?

מצליח08 היקר 
בכל העולם ישנם מליוני אנשים שמשתתפים בקבוצות החלמה למכורים מכל מיני סוגי התמכרויות.
ההתמכרות הגדולה היא לאלכוהול, שם כביכול נראה לי ברור למה אנשים רוצים להחלים כי כאשר הם כל יום משתכרים הם לא יכולים לעשות שום דבר בחיים, לא ללכת לעבודה, לא להיות עם המשפחה וכו'.
בהתמכרות לתאווה, זה קצת נראה שונה. כי כביכול באופן חיצוני הבן אדם נשאר אותו בן אדם, הוא יכול להמשיך ללכת לכולל ולעבודה, וכביכול להמשיך את החיים כרגיל.
אבל זה לא בדיוק כך. אכן אצל כל אחד זה תופס אותו אחרת, אבל הצד השווה בכולם, שלמעשה ההתמכרות היא על חשבון המשפחה, על חשבון העבודה, על חשבון החיים של הבן אדם, וכמו כן - בהרבה מן המקרים זה עובר את המוסריות הנורמלית של האנושות, ואני לא מדבר על מקרים בהם נעשים דברים פליליים וכדו'.
ומה שכתבתי שזה על חשבון הדברים הללו, זה לא רק מבחינת הזמן בו אני שקוע בתאווה על חשבון הזמן שאני אמור לעשות דברים אחרים, אלא כל כולי והפנימיות שלי מנותקת, זאת אומרת גם כשאני נמצא עם המשפחה והחברים, אני לא בדיוק שם, אני נמצא במקום אחר. אני מנותק, המקום היחיד שבו אני אולי מצליח להרגיש קצת מחובר, זה כאשר אני משתמש בתאווה, וזאת בדיוק הסיבה שאני שוב ושוב בורח לתאווה, כי שם אני מרגיש שתמיד אוהבים אותי, לא משנה מי אני. תמיד יהיה לי שם כיף, ותמיד אני אוכל לברוח מהמציאות אל הפנטזיה, ובפנטזיה יש עולם בלי בעיות ובלי עול של החיים.
אז לכן ישנם חילונים וגויים רבים בעולם כולו, שמגיעים לקבוצות ההחלמה של SA, שאגב הקבוצות של SA התחילו מגויים לא מיהודים שומרי תורה.

חבר יקר 
גם אני חשבתי כך וגם מדי פעם המחשבה הזו עולה לי לראש.
אני מגדיר את עצמי אדם דתי שומר תורה ומצוות.
הנקודה שבאמת התאווה כל אחד במה שהוא מתמודד הוציאה אותי ומוציאה אותי מהדעת.
ג'ין מטורף להשיג זה מגיע בפולסים 
הנקודה שכאשר אתה נקי אתה מרגיש בגג העולם ניצחתי הכל בשליטה 
אבל זו מציאות מדומה כי כל הפעמים בהם לא הייתי בשליטה לפעול אימפולסיבי כדי להנות מהרגע.

הקבוצות מציעות דרך שעובדת לאנשים וזה יכול לעבוד גם לי.
הדרך עצמה היא שלי ויש עבודה לעשות אבל זה משתלם ביותר.

אין הבטחה שלא יהיו מעידות או נפילות הרצון לנקיות עם עבודה הוא שווה המון.

ובאמת בקבוצות תראה שיש בני אדם ללא הבדל דת.

שמע זה עובד להרבה אנשים אחרים.
זה יכול לעבוד עבורי.

מאוד קשה לי עם הגישה הזו, וזו אחת הסיבות שאני מתרחק מקבוצות ומהגישה של 12 הצעדים/SA ובכללי מאוד מנסה להבין את דרך השימוש שלי באתר ובפורום הזה... 
אני מסכים שהשימוש והצפייה בפו' מנתקת את האדם מי כמונו יודעים? אבל אני לא מסכים שבן אדם נמצא עם משפחה וחברים הוא מרגיש מנותק, לפחות לא אצלי, הרבה פעמים הוא דווקא מרגיש מאוד מחובר, לא יודע להכיל סיטואציות אינטימיות, שמחות, טבעיות, בחברת אנשים טובים, והוא פשוט מתרפק על זה. כך שנוצרת תלות הרבה פעמים, הערך העצמי שלי נמדד ותלוי בסביבה שצוחקת ממני/עושה לי לייקים/נותנת לי תשומת לב, וכשאין לי את זה אני בורח, ואצלי זה בריחה לפו'.. זה יכול להיות בריחה מעוד המון המון דברים, בריחה מהתאמתות עם החסרונות/כשלונות שלנו, בריחה ממטלות, זה פשוט ריגוש וגירוי זמין, מהיר, ומאוד מאוד קיצוני. 
ה"תאווה" כמו שהיא מכונה כאן היא לא המטרה בכל ההתמכרות הזו, היא אמצעי. לבריחה מחוסר ערך עצמי בעיקר, ואישית מרגיש שהעבודה לא צריכה להיות בלקום כל בוקר ולהגיד "אני מכור, 82 יום, מי היא מאמין שהגעתי עד לכאן?"... אם זה רק להיום, 82 יום הם לא רלוונטים, וגם לא 10, וגם לא 548 יום. 
ואין יותר ממלא ונותן תחושת ערך עצמי מלחיות את המקום והזמן שאני נמצא בו, ולעשות איזושהי שליחות היום, בשביל מישהו אחר ואולי גם בשבילי... ולא יצא לי בחיים, בימים שהרגשתי תחושה טובה של מיצוי והבאת לידי ביטוי של הכוחות שלי, שנפלתי בו. 
רק בימים של הקטנה, של אין לי כוחות ואין לי כלום, ושהאל ייתן לי לעבור את היום הזה... 

אולי זה לא המצב ואני תופס את זה ככה מהיכרות שטחית שלי עם האתר, ועם הנפשות הפועלות.. בSA הייתי וזה מה שראיתי שם. 
יותר מנסה ליישם את העצה של ר' נחמן שהוא אומר "ואל תהיה כפיל הגדול וכגמל – אפילו כשמושכו בחוטמו העכבר לא יבעט בו. וכל זה מחמת שטות – שאין יודע מכוחו. אבל נפשי הפיקחת והחזקה!"

העניין הזה לא בהכרח קשור לנושא של "כעס על השם", אולי נושא חדש, אבל מרגיש שזה עניין בוער שצריך להיאמר.. 
ובכל זאת אני חושב שכל הקהילה הזו, קצת שותפות גורל וחיזוק הדדי הוא מעולה ואני רוצה לקחת בו חלק, לתת בו מעצמי ולקבל ממנו.

אוהבים אותך, נרלרגלי היקר.
אני לא יודע באיזה קבוצת SA היית, ולכמה זמן. אבל נראה לי שבאמת פספסת שם את הנקודה העיקרית.
הנקודה העיקרית היא ממש כמו שאתה אומר, התאווה היא בריחה מהחיים, מהקשיים, ומרגשות לא נעימים. כל מסר שני שאני שומע כולל בתוכו את המשפט האלמותי "התאווה היא לא הבעיה, אלא הפיתרון." (הבעיה שכפיתרון היא ממש גרועה...)
12 הצעדים הם דרך חיים שכוללת חיבור ללא הפסקה לעצמי, לאלוקים ולאנשים שמסביבי. זה הכל. לא מסובך בכלל. דרך חיים כזאת כוללת עבודה על המידות הרעות שלי ("פגמי האופי"), תיקון עוולות שעשיתי ויצירת קשר בריא יותר עם אלוקים.
אם הגעת רק לקבוצה-שתיים לפני שהחלטת שזה לא בשבילך, אז כנראה שנפלת על קבוצות לא מוצלחות. כאלו שמתמקדות בבעיה במקום בפיתרון. אולי כדאי לך לתת לזה צ'אנס נוסף...
יכול להיות גם שבאמת זה לא בשבילך. ניסית כבר את תוכנית "לטוס אל החופש" של GYE? 
ממליץ לך ללכת בצעדים קטנים. לנסות כל דבר מחדש, גם אם לפני 7 שנים הוא לא עבד.

אוהב וצריך.
בהצלחה ותעדכן.