שלום חברים,
אמנם אני אחד מהוותיקים כאן בפורום אבל בכל זאת אני אציג את עצמי כי לא הייתי פה תקופה ארוכה וחזרתי רק לפני כמה חודשים כך שרוב החברים לא מכירים אותי.
הכינוי שלי כאן הוא כנוע ואני מכור לתאוה.
אני משתמש במילה "מכור" במובן של משיכה חזקה וצריכה מופרזת ולאו דווקא בהגדרה הרפואית.
זה התחיל אצלי לפני בערך 40 שנה (!) כשהייתי בן 12.
בהתחלה גיליתי את האוננות אחר כך את הפנטזיות ואז עברתי לתמונות וכשהופיע האינטרנט זה התדרדר לפורנוגרפיה וכו'.
במשך הזמן עשיתי נסיונות להפסיק.
לא אשקר, לא ניסיתי כל הזמן. היו תקופות ארוכות שבהם לא נלחמתי בכלל כי הרגשתי שאני לא יכול, לא מסוגל.
אבל פתאום בגלל סיבה כזאת או אחרת הרגשתי שיש לי גם רצון וגם כוחות להילחם ואז עשיתי ניסיון.
בדרך כלל זה החזיק כמה ימים או מקסימום כמה שבועות וממש באופן נדיר חודש או חודשיים.
לפני בערך 20 שנה החלטתי לעשות עבודה מיוחדת המבוססת על לימוד מוסר, חשבון הנפש ועבודת המידות ובסייעתא דשמיא הצלחתי להיות נקי במשך 3 שנים !
אך אחרי 3 שנים נפלתי בלי להבין מה היתה הסיבה לנפילה.
כמובן כל התקופה הזאת התמודדתי לגמרי לבד לא חשבתי שיש מישהו בעולם שאני יכול לדבר איתו על זה.
לפני קרוב ל13 שנה בסייעתא דשמיא גדולה, לא מובן מאיליו בכלל, נודע לי על האתר המיוחד הזה והתחלתי לבדוק.
נרשמתי לאתר, התחלתי להתכתב עם חברים בפורום.
ויום אחד אזרתי אומץ והתקשרתי ליחזקאל. התחלתי לבכות בטלפון... זה היה פעם ראשונה שדיברתי עם מישהו על הבעיה שכ"כ העיקה לי במשך עשרות שנים.
הוא המליץ לי להצטרף ל12 צעדים.
בהתחלה למדתי על זה באתר ודרך מה שחברים כתבו בפורום, אחר כך השתתפתי בקבוצות טלפוניות ויום אחד גם ביקשתי שיתנו לי ספונסר.
קיבלתי ספונסר, איש יקר שהערכתי מאוד.
בהמשך התחילו קבוצות חיות של שמור עיניך והתחלתי להשתתף בהם בקביעות.
אבל זה התחיל להיות בעייתי ביחס לאישתי.
הרבה טלפונים, במיוחד כשהפכתי בעצמי לספונסר, הרבה זמן בפורום וגם המפגשים והקבוצות הטלפוניות...
התחלתי לחשוב שאולי הגיע הזמן שאספר לאשתי.
חשוב לציין שהייתי כבר נקי כמה חודשים טובים. מאז שנרשמתי לאתר או אפילו קודם.
התייעצתי עם הספונסר שהתייעץ עם "ספונסרו"... יצאתי לדרך ו...קטסטרופה ! נהיה לי גהינם בבית...
אשתי לא הייתה מוכנה לקבל את המצב הזה בשום פנים... וגם פחדה מאוד מחשיפה.
היא היתה בוכה וצועקת בלילה ואני הייתי מתכווץ בתוך המיטה שלי...
היא רצתה שאלך לטיפול.
שוב ד' עזר לי ומצאתי מטפלת שמאוד עזרה לי לא בתחום של התאוה אבל בתחומים אחרים הקשורים בעקיפין גם לתאוה.
לאט לאט התנתקתי מהקבוצות, מהספונסר.
לא רק בגלל מה שקרה אחרי שסיפרתי לאשתי... אני מוכרח להגיד שגם ככה לא התחברתי כל כך לצעדים למרות שברור לי שלמדתי הרבה דברים במשך הזמן שניסיתי לעבוד את הצעדים ולמרות ההערכה האמיתית שהיתה לי לחלק מהחברים.
אחרי קצת יותק משנה של ניקיון היה שוב נפילה והייתי די מיואש.
מבחינתי עשיתי את המקסימום ולא הבנתי למה אני שוב נופל...
חזרתי למעגלים האלה של תקופות שאני מוותר ולא נלחם ואז תופס את עצמי לתקופה מסויימת ושוב נפילה וחוזר חלילה.
כשגם בתקופות של ניקיון אני כבר יודע שבאיזשהו שלב אני הולך ליפול...
עד לפני שבעה חודשים וחצי שהתחלתי תקופת ניקיון חדשה ויש לי סיבה להאמין שהפעם זה יהיה שונה...
אבל על זה אני מקוה לספר בהזדמנות אחרת.
תודה למי שקרא אותי וסליחה על האריכות...