[dir=rtl]היי אני בן 24 ואני מתמודד עם התאווה הזאת לפחות מגיל 12.. תאמת היו עליות וירידות בין השנים בהתחלה יכלתי לשלוט בזה יותר טוב מעכשיו, עכשיו זה מרגיש כאילו אין שליטה מוחלטת אני לא יודע אם אפרט לכם משהו שלא שמעתם כבר בפורומים האלה אבל אולי אחדש לכם משהו עכשיו כי בשבילי זה כואב כל יום.
אני נאבק בתאווה הזאת בעודי מתחתן בעוד 5 חודשים עכשיו אני חייב שתבינו את רמת הבושה פה.. הכעס שיש לי על עצמי אי אפשר לתאר ויותר גרוע בעבודה אנשים מתייחסים אליי כאילו אני מלאך או משהו רק בגלל שאני דתי והרוב שם חילוניים, זה לפעמים מחרפן אותי לחשוב מה אחרים חושבים עליי דברים טובים ובפועל אני נופל בתאווה הזאת כמעט כל יום או כמה ימים בשבוע.
אמרתי אני אשתף פה כדי לראות איך ארגיש אם זה כי זה אחד הדברים שבחיים שלי לא עשיתי ואולי לא אעשה כי זה גם הדרך שחינכו אותי שגבר צריך להתמודד לבד. אולי זה דרך פסולה לחשוב על זה אבל ככה גדלתי.
באמת חיים כפולים אני מרגיש,
מקווה לטוב בעזרת ה