שלום לכל החברים היקרים!

אני כבר כמה ימים מסתובב בפורום,
קורא, לומד, מתבונן, מתחזק, ואני ממש בהלם !

יש לחברים כ"כ הרבה עצמה...

אני בעל גאווה לא קטן, תמיד יש לי מה להוסיף ומה לענות... תמיד...

ופתאום מול הכאב שלכם, אני פשוט בקושי מצליח להוסיף משהו. אני לא מגרד את הקרסוליים של אלו שנפלו וקמו ונלחמים.

אחרי התגובות שלהם, אין מה להוסיף.


ובעניין כתיבת המאמרים, יש כאן המון חברים שכותבים נפלא! זה יהיה חבל לא להפעיל אותם.

הכתיבה בפורום היא איכותית ברמה גבוהה, צריך ממש לבקש מכולם שיכתבו מאמרים.
אנא מכם, כתבו את רעיונותיכם במייל חוזר אל שמור עיניך... - להשפיע ולהיות מושפע!


האמת, אני פשוט מרגיש אפס מול כוח האמת של החברים כאן בפורום.

זה לא קרה לי כבר הרבה זמן...
יש לי תחושה חזקה מאוד, שאין לקב"ה בעולמו נחת יותר מאוסף היהודים הכסוחים והמסכנים הללו, שנלחמים במסירות נפש... ונכנעים אל אבא שבשמיים.

כל העולם היה שווה בשביל הפורום הזה. אני מבין מדוע החזירו את יצר הרע של גילוי עריות. כי זה רצון ה' העמוק ביותר בבריאה.

אשרי מי שלא בא לכאן... ואשרי מי שבא לכאן...

בהמשך אספר לכם יותר על עצמי. לא כי אני מתבייש עכשיו,

אלא מחוסר זמן... ובעיקר כי אני פתאום מגלה שאולי לא פיענחתי את עצמי עדיין, אז סיכום חיי עדיין בהתגבשות.

האמת שכרגע אני מסתפק אם בכלל הכוונה שלי מספיק טהורה.

האם אני מסתובב בפורום כדי להיכנע? או כדי לממש את עצמי בכתיבה ודברי תורה?

אשמח אם תוכלו לכוון אותי,

אני מאוד מסופק על עצמי אם אני מכור קל, שמספיק לי חיזוק יומי וקצת מודעות, וכמובן בצירוף התורה שאני לומד והתפילות וזכות אבות (וכמובן חסידות) וזה מספיק לי כדי לשמור על שפיות ולהישאר בעל בחירה? ולזה אני קורא נצחון!

או שאני בעל גאווה טיפש שמסרב ללמוד מהנפילות של אחרים, ובגלל כמה ימי חסד נקיים אני כבר גאוותן שאנן ועצלן... שבמקום להתחיל את הצעדים אני סתם מברבר בשכל. ולזה אני קורא הפסקת אש!

גם אם חלילה תהיה לי נפילה נוספת עדיין אסתפק אם זה כי לא בחרתי בטוב אבל אני עדיין פצוע קל שיש לו כוחות לבחור,
או שזה מוכיח שאני לא בכיוון, ואני סתם דוחה את ההתמודדות.

אם תוכלו לענות לי על זה, איך אני יודע אם אני מכור קל או מכור כבד, והאם בכלל יש ביניהם הבדל ?
וכן האם יש כזה דבר להרוג את ההתמכרות? או שזה תמיד בהקפאה ולעולם לא נחזור להיות בעלי בחירה נורמאליים כבראשונה?

בכל מקרה תוך כדי כתיבת המייל החלטתי להצטרף לתכנית 90 יום. אם אני כזה נקי מה איכפת לי ???
וגם חשבתי להצטרף עם חבר נוסף למסע של 90 יום שלו. המודעות והרצון שלי שהוא יצליח בוודאי יתנו לי גם חיזוק.

אשמח לשמוע את דעתכם

בברכת "עוזר דלים הושיעה נא - אנא ה' הושיעה נא"

אה,
כאלה מאמרים אנחנו צריכים...

סיפור החיים שלך המדוייק יותר תוכל לדעת רק אחרי העבודה הארוכה עם הצעדים.
בנתייים זרוק מה שמובן לך, או עדיף, מה שמורגש לך.

אוהבים אותך,
היה בטוב.

כמה נקודות:
א. אני בשוק שאתה מדבר על הרמה של הפוסטים פה ובלי לשים לב כתבת פוסט מדהים שבו שפכת את ליבך כמים ועוד הרבה מעלות נשגבות שאין להעלות על הכתב!!!
ב. כדי לשתף לא צריך לפענח את עצמך, אם אני לא טועה זה עובד הפוך, כשאתה מספר אתה מכיר את עצמך, ואז יכול לעבור הלאה ולהכיר את עצמך עוד, הרי המטרה היא לא שנידע עליך את האמת האמיתית ללא רבב, אלא שלא תהיה לבד במערכה ועוד שלל מטרות!
ג. הפתיחות שלך והכנות שלך מדהימה, אני מקנא בך!
ד. הכוונה שלך טהורה, ורואים את זה מהכנות שלך, ואם אתה חושב שהכוונה שלך טהורה, אז היא טהורה! אין מה להסתפק...
את טיב ההתמכרות שלך אני לא יודע איך להעריך, המתן לתגובות...
בהצלחה! אנא ה' הצליח את דרכינו!

תודה לכם אינאונימי ומנו על החיזוק והגיבוי

בלי נדר אכתוב על עצמי ברגע של פנאי

עד אז המשך יום נעים לכולכם

והרבה שמחה - 

קצת על עצמי לפי מה שיספיק הזמן.

כרגיל כמו כולכם, אני מוכר, מוכשר, מוצלח, תותח, תמיד במקום הראשון בכל תחום... (חוץ מספורט)
משפחה מכובדת, מיוחסת, בריאה, פתוחה, ישיבתית, ממש "שביל הזהב" !!!
למדתי במקומות הכי נחשקים, בישיבה גדולה הכי מבוקשת בעולם...
התחתנתי עם שידוך פצצה! סידור מלא וחומש מלא...

בקיצור חיים מושלמים, לפי הספר!
גם בצד הרוחני אין במה להתבייש. כבר גמרתי את רוב הש"ס. כותב ספר על הגות ומחשבה. הייתי ר"מ בישיבה. הקמתי כמה פרוייקטים של חסד, ועוד כל מיני דברים חיוביים. שאי אפשר לפורטם...

אבל יש לי גם סודות  אפלים.
בגיל הילדות, היתה לי משיכה לעניינים של חוסר צניעות, סטיה עד כדי רשימת V או X על חברי כיתתי, את מי הספקתי ואת מי עוד לא...
האמת שמישיבה קטנה, המעשים נגמרו לגמרי, לא היה לי פנים לשתף חבר בעבירה,
אבל מצאתי נחת רוח (נעכס רוח) בסרטים ומגזינים... כשאני מנסה לבלוע כל רמז של טינופת. היו תקופות טובות יותר וטובות פחות.

הנס שלי היה שה' שמר עלי לא להדרדר למעשי עבירה גופא, רק נפלתי בשמירת העיניים וקדושת המחשבה.

בשלב מסויים בחיי נחשפתי לעבודת ה' טהורה, שמבוססת על הרבה מהרעיונות שמסתובבים כאן בפורום, וזה חילץ אותי לגמרי מהבעיה.
הייתי מנותק מהעולם החיצוני, מעולם השקר, הייתי ממש נקי מתאווה... (עדיין אהבתי שניצלים וויסקי  ;D)

לקראת החתונה התכוננתי בקדושה ובטהרה לחיבור הקדוש והמיוחד שנתן הקב"ה בין איש לאשתו... וכך היה בהתחלה...

כיון שהותרה הרצועה, וטעמתי את טעמה של התאווה המותרת, איבדתי קצת את הנקיות הריגשית שלי,
ופיתחתי הרבה ציפיות לתאווה מותרת... הרי זה מצווה ! הרי זה שיא האחדות שיש בעולם !

הבעיה היתה, שאשתי ממש מלאכית, לא שמעה אף פעם על המושג הזה שנקרא תאווה, וממש לא התחברה לרעיון
טובת לב כמותה אין בעולם! וכל מה שרציתי היא נתנה לי.
אבל יש כאן 2 באגים, דבר ראשון גם אני טוב לב (וגם בעל ענווה גדולה ביותר) ומצידי ויתרתי על התאווה המותרת ברוב ההזדמנויות,
וגם, התאווה לא מגשימה את עצמה כשמישהו עושה לך טובה. זה חייב להיות מוזן מ2 צדדים, ומה שאשתי עשתה לי טובה לא מילא לי את המצבר!

אחרי תקופה מסויימת כזו, התרופפה לי רמת הקדושה, ולאט לאט התחלתי לצנוח לעבר התמכרות...
ברוך ה' שזיכני ליפול נפילה בחסד, נפילה ברחמים, שוב בעיה של שמירת העיניים... אבל לא פורנוגרפיה קשה להדיא
רק הייתי מכור לחפש בתוך סרטים את הקטעים הלא צנועים, כשהגעתי לשם לא הייתי מסוגל להסתכל, אבל מיד אח"כ שוב חיפשתי את זה.

דבר ממש מוזר! יראת שמים ברחוב היה לי, לא הסתכלתי על מה שלא צריך, אבל באינטרנט, סרטים, תמונות, וכתבות, אני צמא לזבל!

ניסיתי חיזוקים שונים, עצות שונות בעבודת ה', אני מכיר הרבה אומנויות לחימה יהודיות, ניסיתי את כולם.
גם ניסיתי ללמוד על עצמי ממה זה נובע, איך זה תוקף וכל מיני תובנות אחרות.

הייתי מתחזק ונופל ושוב מתחזק ונופל, הרגשתי עם עצמי אידיוט! אני יודע בדיוק מה מותר ומה אסור ואין לי טיפת שליטה על חיי?????

הכי מטופש הרגשתי כשחיפשתי תאוות וירדתי לתת רמה, סתם לראות איזה ציור דפוק רדוד ולא מעניין של משהו לא צנוע.
התביישתי בעצמי, אמרתי עם כבר עבירות, איפה הרמה? פתאום הבנתי שאני בדיוק כמו הומלס שמחפש בצפרדע ענק של זבל שאריות של פפסי בפחיות זרוקות! חרפה!

אבל יש לי אפס שליטה על המצב! נשמע מוכר?
היום אני יודע שזו התמכרות קלאסית. לא משנה למה, המחלה היא אותה מחלה!
בתקופה ההיא, ההתמכרות התרחבה למשחקי מחשב מטופשים חסרי כל תוכן, ולבדיקה אובססיבית של אתרי חדשות, כאילו זה משנה אם אני מעודכן או לא  :-\

ידעתי שהמצב דפוק, אבל לא היה לי פיתרון מעשי.

ברוך ה', באהבת ה' ובחמלתו עלי, פגשתי באתר שמור עיניך, נרשמתי באלול האחרון למייל היומי, וכבדרך נס מהמייל הראשון שקיבלתי אני נקי. (די נקי, יש כמה זיופים קלילים)

לכן אני בהערכה והתבטלות עצומה לאתר, לפורום, למייל היומי, ולכל מה שקורה כאן.

ומכאן עולה השם של הדיון הזה, הפסקת אש? או מלחמה?

אינני יודע אם בשלב שבו אני עומד, ניצחתי או שהמחלה נכנסה לתרדמת חורף עד לסבב ההסלמה הבא!

בכל מקרה להיות אתכם יחד, לחזק ולהתחזק בצוותא, נותן לי כוחות והמון כח רצון וטהרה לשמור על עיני ומחשבתי לעוד הרבה שנים...

תודה רבה על האמון... הכוח שאתם נוטעים בי... והקריאה של המאמרים שלי...

ערב נפלא לכולכם!

ברוך הבא ויהי רצון שתחוש שייך. תודה לך, כל חבר המבקש מרגוע מועיל לכל הפורום הזה. איני מכירך, אך אם אתה מכור, המייל והקריאה לא יספיקו. (עשית מצויין כשהתחלת לכתוב)

אתה מעיד על עצמך כמכור קלאסי. לאלו יש פיתרון שעובד עבור לא מעט מהאנשים - 12 הצעדים - עצתי לך להתחיל לצעוד, בשביל מה לך לגלות את עצמך מתוך מציאות מרה. לא הכרתי אדם שהפסיד כתוצאה מהצעדה.

אמשיל כדוגמתך, לכל בר דעת ברור 'שהתהדייא' מהרצועה תופר, זהו עניין של זמן, מדי רגע נוסף פריט אל בנק המטרות ע"י המלטי"ם...

גם אני כבדרך נס מאז שהתחברתי לאתר למדריך ולפורום הייתי נקי ישר 27 יום מדהימים, וגם לי זה גרר הערכה עצומה והתבטלות עצומה.
אני מזדהה עם זה שכשלא היה לי אינטרנט הייתי מחפש כל קמצוץ של תאווה ברמזי רמזים..
כל הכבוד על הפירוט והפתיחות, אני לצערי לא עשיתי כזה פוסט בעצמי ..
תישאר ותראה עוד נפלאות!

תודה אסירות על ההמלצה...

האמת שאין סיבה לא לצעוד קדימה דרך הצעדים! אין לי סיבה טובה לא לעשות טיפול שורש ליצר הרע הוא השטן הוא מלאך המוות!

תמיד בכל נפילה שהייתה לי אמרתי לעצמי, אני חשבתי שאני צדיק וירא שמים, אז אלוקים חינך אותי ועשה לי ריסט - איתחול לדרגה שלי!!!
רק מי שכנוע לה' נותנים לו משמים להתקדם במעלות הדרך המובילה בית א-ל...

רק שאני פשוט מסתפק איך להסתכל על עצמי כרגע.

אופציה א' - מכור לשעבר, שצריך טיפול מונע כדי לא ליפול בעתיד. (נקי מאלול - בערך 90 יום)
אופציה ב' - מכור פעיל, תחת אקומול שמרדים את המחלה, שעומדת ואורבת לי בפינה, וברגע של היסח הדעת אני גמור!

הנפקא מינא היא למשל בצעד הראשון, הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה, וכי אבדה לנו השליטה על חיינו.
האם אני בהגדרה הזו של מכור שאבדה לו השליטה על חייו?
או שזכיתי בחזרה למתנת הבחירה, ואני לא חסר אונים כמו שכל בן אנוש ישר ובריא אינו מודה שאבדה לו השליטה על חייו.

האם הבנתם את הספק שלי?

ועדיין ממשיך אני להתפלל אנא ה' הושיעה נא! אותי הקטן, ואת חברי כאן בפורום, ואת כל עם ישראל! במחשבה נוספת... את כל הבריאה כולה...

חבר יקר,

אני לא מכיר אותך ולא יכול לומר לך אם אתה מכור או לא (לא הייתי אומר גם אם כן הייתי מכיר אותך...). היחיד שיכול לומר על מישהו אם הוא מכור זה האדם בעצמו.

השאלה היא די פשוטה: האם אני יכול להפסיק? אם כן - אין לי בעיה. אם לא - אני מכור. אצלי ברור לי שאני לא יכול להפסיק, לא עם האימייל היומי ולא בלעדיו. אני צריך את אלוקים בשביל זה.

מה שכן, אני לא מכיר את המושג הזה של "מכור לשעבר". לא ידוע לי על מישהו שהיה מכור והיום הוא לא. ראה, אני נקי (בלי נפילות ובלי זיופים) מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, ואני מכור עד לשד עצמותי. העובדה שאין לי התקפים של תאווה זה חסד אלוקים לגמרי לא מובן מאליו, אבל ברור לי כשמש שאם אפסיק לעבוד את הצעדים - אחזור ואתרסק אל התהום עד המוות.

כך או כך, אני ממליץ לך ליישם את ההחלטה שלך להתחיל עם תשעים יום ולראות האם אתה אכן מצליח. יחד עם זה, ישנו פרמטר נוסף חשוב לא פחות והוא נקרא "נצחון גובר והולך על התאווה". חפש קצת בפורום בנושא ותראה איך אתה יכול להתקדם עם זה.

בהצלחה חבר

הנפ"מ שלך היא לא 'הלכה למעשה',  זה ספק רעיוני שספק אם יבוא לידי ביטוי ביום יום. נסה לחשוב על כך במושגים של - 'חיינו המסורים בידך ונשמותינו הפקודות לך'...

אני מציע שתשאל את עצמך באמת, מה יקרה אם תנהג לחומרא? כאופציה ב', האם אתה חושש לכנותך בנוגע לאיבוד השליטה בחייך? מול התאווה עצמה יש לך כח?

סוד,
אם אני לא יכול להפסיק אני מכור? למה? אולי הרצון שלי לפעול גדול מהרצון לשפיות?

manu כתב on 30 נוב' 2012 08:16:
‏
היש לך חולה מכור גדול מזה?...

אני מסכים.
אבל מקנן בי הספק אם אנחנו קולעים...

מנו יקירי,

לא כתבתי: אם אתה לא רוצה להפסיק, אלא אם אתה לא יכול להפסיק.

אדם שלא רוצה להפסיק אכן איננו מכור (בשלב זה). הבעיה שלי היא שלא יכולתי. רציתי בכל כוחי ולא יכולתי. אני מכור.

חברים יקרים,

בשורה התחתונה אני רוצה להבין,
האם בהסתכלות המקצועית למחלת ההתמכרות יש סוף? או שלנצח היא תחכה לרגע של היסח הדעת?

האם צריכים עד 120 להודות שאבדה לנו השליטה על חיינו?