אדם לא יודע אם הוא מכור עד הרגע שהוא רוצה להפסיק.

הושיעה נא, מקצועית, בהרבה מקרים אין לזה תרופה. אולי זמנית.

ולא צריך להודות עד 120,
רק היום...

בסיכום העניין יש לי תובנה, אשמח לשתף אתכם.

הסיפור בקצרה הוא כזה,

אלוקים ברא את העולם, ברא את האדם. האדם (הגוף הגשמי) יסודו מעפר, וכל כולו מלא בחסרונות ותאוות להשלים את החסרונות שלו.

מהצד השני, הוא גם נתן לנו נשמה, כח אלוקי שיכול להלחם ולבחור בטוב.

כל בן אדם בהגדרה הוא מכור לרע, כי זאת האשליה שהנחש (יצה"ר שטן מלאך המוות) עורר בנו,

רק שכנגדו, כנגד ההתמכרות הכרונית של בני התמותה למלאות את נפשם בזוהמה, ניתנה לנו התורה והמצווה ושאר עבודת ה' - שהיא תכנית 12 הצעדים האלוקית ליציאה מההתמכרות האוטומטית של הגוף.

כל בן אדם ברמה מסויימת הוא מכור, וכנגד ברמה מסויימת הוא מפעיל צעדים מוסריים (דתיים מצפוניים, ערכיים, וכדו') ובזה נשאר באיזון השפיות והבחירה.

החברים היקרים כאן בפורום, מסיבות שונות (ומשונות!!!) רמת ההתמכרות האנושית קיבלה מיימדים עצומים, וכנגד צריכים את התשובה והטיפול העצמתי כדי להחזיר את השפיות והבחירה. הכלים העצמתיים הם תכנית של 12 צעדים, שכל כולם ענווה, ישרות, הכנעה, אמונה, מידות טובות, בקיצור שיא עבודת הבורא!

ולכן השאלה שלי לא אקטואלית, האם מכור יכול לצאת מזה או לא? ומתי זה מתחיל ומתי מפסיק?

כי ברירת המחדל של האדם זה מכור, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, משננער לצאת ממעי אמו ! (היה לו שם סבבה, למה הוא מחפש צרות ורוצה לצאת? כי הוא נהיה מכור!)

והמענה הקבוע לנטייה הטבעית לרוע היא העבודה על המידות, הכנעה, ומסירת החיים לקב"ה. (12 הצעדים האלוקיים)

מי שחולה רק קצת, יקבל את הרגשת השפיות בקלות יחסית. למרות שעל כולם נאמר אין לך בן חורין אלא מי שיושב ועוסק בתורה.
הכוונה היא שבלי המידות הטובות של דרך התורה, לאף אחד אין את החופש האמיתי של הנפש! רק כנראה שזה לא כ"כ בולט ומציק.

למכורים כמונו, שזה ממש הורס, מציק, דופק, והורג את החיים, אנחנו לא יכולים לזייף ! צריכים לצעוד בתכנית ההבראה של הבורא בלי הנחות.

אחד הסגנונות להציג את זה, זו השפה המקצועית של תכנית 12 הצעדים. (כמובן שהתכנים הללו נמצאים גם בתורות חב"ד, ברסלב, סלבודקא, וכל דרך בעבודת ה'.)

מה אתם אומרים על התובנה ?

מה זה רציתי בכל כוחי? לא הרגשת שאתה רוצה להתאוות?

אם יורשה לי לענות (ס"ה זה הדיון שאני פתחתי  8) )

הרצון והתאווה לא נמצאים באותו מקום.

בשפה פשוטה שכל ורגש.

בשפות אחרות, מוח ולב, רציונאל ואמוציונאל, המחשב הגדול והמחשב הקטן, המודע והתת מודע, הרצוי והמצוי, הבינה והדעת, הנשמה והגוף, הצורה והחומר....

(לא ידעתי שאני דובר כ"כ הרבה שפות  : )

בקיצור זה ממש לא סותר

הושיעה - תודה על התשובה! D:
אבל איך אפשר להגיד שאתה מכור בגלל שיש לך רצון להפסיק, הרי יש לך רצון לא להפסיק??
מילא מי שבכלל לא רוצה ובכל זאת מוצא עצמו בורח לתאווה ככפאו שד אז הוא מכור, אבל מי שרוצה להיות צדיק אבל בד בבד לחיות ריגושים, איך יידע על עצמו שהוא מכור?

בדרך כלל אני אוהב לדבר אל כל בן אדם בשפתו, ואינני יודע בדיוק את שפתך.

אבל באופן כללי אנסה להסביר.

רצוננו לעשות רצונך ! זהו הרצון האמיתי של הנשמה.

ומי מעכב? למה זה לא יוצא תמיד אל הפועל?

שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות. זה היצר הרע וטרדות הגלות.

אחרת, על ארבע כבר היינו תחת כנפי השכינה...

אמנם, הנחת רוח שיש חה' מאיתנו זה בנסיונות חוזרים ונשנים, וכושלים ונשנים, מול השאור שבעיסה ושעבוד המלכויות.

אתה איתי ?

אבל מקובל שהותיקים אומרים שלא כולם מכורים, אם כן כל מי שיהודי לא נוכל לדעת מי מכור ומי לא?

אני מחכה לוותיקים שיגיבו לי על התובנה

מוכן להשיב אש  :o

היו על זה הרבה דיונים אבל אשתדל בכל זאת בקצרה.

אני רוצה לקנות את כל העולם אבל ברור לי שאין לי כסף, אז ההגיון גובר ואני מסתפק במה שאני מסוגל לקנות בלי להיכנס לכלא על הונאת בנקים.

אני רוצה לאכול המון ממתקים אבל יודע שזה לא בריא אז אני אוכל מעט ונשאר בריא.

אני לא רוצה לקבל זריקה אבל ברור לי שזה חשוב לחיים שלי אז אני מקבל אותה, נושך שפתיים ומודה לרופא שהכאיב לי.

הרעיון פשוט: הלב רוצה המון בלי שום קשר לכלום, אבל יש הגיון בעולם ויש שכל ותפקידו לשלוט על הלב.

אם המוח לא מצליח לשלוט על הלב בשום פנים ואופן גם כאשר הוא עושה את כל המאמצים והוא נכשל תמיד (אבל תמיד), אז יש כאן בעיה.

ברור שלפני כל נפילה היה בי חלק שרצה ליפול, אבל הרבה הרבה יותר מכך לא רציתי ליפול. אם הייתי אדם בעל בחירה חופשית, הייתי בוחר שלא ליפול, כי ידעתי מצוין בדיוק מה הרווח תמורת ההפסד. אף אדם לא ימכור את ביתו תמורת עשרים דולר רק כי הוא נשאר בלי כסף והוא רוצה פיצה, נכון? אבל זה מה שעשיתי. רציתי באותו רגע משהו, והסכמתי עבור כך להפסיד את כל החיים.

האם זה נקרא ש"רציתי" ליפול? ברור שלא. ידעתי שאני מפסיד בית תמורת פיצה ומאוד לא רציתי להישאר כל החיים ברחוב רק כדי ליהנות מפיצה אחת קרה ועבשה. אבל לא יכולתי ועשיתי את הדיל הכי טיפשי בחיים שלי. וגם אחרי שזה קרה שוב ושוב - לא יכולתי להפסיק.

אוקיי אז לפי זה זה מסתדר כי גם אלה שצדיקים ומשזלים לא הגיעו לבור תחתיות כמונו, כלומר החיים שלהם לא היו מונחים על כף המאזניים.

הושיעה נא.
אני מסתובב כאן כבר כמה ימים ולא יודע אם זה המקום שלי או לא.
ופתאום אני רואה - פחות או יותר - את כל הסיפור שלי מופיע תחת השם 'הושיעה נא', אם הרבה השוואות, כמו הטבע המעצבן של הענווה... שמביאה אותי למקום של ההשפעה בזמן שאולי אני צריך להיות המושפע.
ואפילו נראה לי ש'דברי החיזוק' שהייתי רוצה לומר הם ממש מאותו מעיין ממנו אתה יונק... .
אז עד שאהיה סגור ע"ע תמשיך לדבר בשמי. תודה רבה.

לא סגור על עצמי יקירי !

תודה על הפרגונים! ממש ריגשת אותי!

הראיתי את זה לאשתי... (שתבין כמה זה חשוב כשאני נעלם לה כל פעם שצריך להשכיב את הילדים לישון  ??? )

האם אתה רוצה שאני ימשיך לכתוב בשמך מתוך עצלות? אם כן, גם אני עצלן. אולי תכתוב אתה בשמי?

בבקשה תוסיף את הנופך שלך לדיונים

זה חשוב גם לדיון איכותי, וגם למודעות העצמית בטהרה שלנו מול החטא. אני אישית רואה שיותר קל לי מאז שהתחלתי להיות פעיל כאן.

נשמח לשמוע ממך שוב...

ואני ממש סקרן לפגוש את הכפיל שלי... נפשי התאומה...

לא סגור וכו' היקר.

ברוך הבא למחוזותינו. שלום לך איך המרגש? בא לך "לשחרר לחץ"? פתח פוסט משלך (קיבלת רשות ממני) ותפרט מה בדיוק מציק לך. תוצף בחום ובאהבה ותגלה חברים יקרים.

בהצלחה.

אגב גם אני עדיין לא סגור ע"ע. כך שתוכל להרגיש בנוח. הגעת הביתה.

תודה לכם חברים יקרים...

היה לי הרגע נסיון שבימים כ"תיקונם" היה וירוס סופני...

היום חתכתי אותו, הצלחתי להתגבר... תודה לכם חברים...

כמעט נפלתי דרך אתר מסויים, בחסד ה' ובנס גלוי קיבלתי עירנות לנושא... נדלקה נורה אדומה...

אני נקי רק להיום! רק להיום אני לא חוזר לאתר חדשות הזה...

יום טוב ומוצלח

וואו, מפחיד!
תודה על השיתוף,
זה עוזר לי גם להיזהר!