הפסקת אש? או ניצחון?
זו היתה השאלה הראשונה שלי כשנכנסתי לפורום לפני כשבוע, היום אני יודע את התשובה הברורה.
כישלון! תבוסה!
חשבתי שהתאווה היא האוייב ואותה ניצחתי,
מסתבר שהתאווה היא תופעת לוואי של האוייב האמיתי שלי - גאווה!
והיא ניצחה אותי בגדול.
עשתה לי תרגיל הסחת דעת, מיקדה אותי בתאווה - טנקים דמה מקרטון, הרגשתי מה זה טוב שניצחתי.
וכך ניצחה לה שוב הגאווה!
זהו חברים, כשלון, תבוסה.
אבל עכשיו שבזכותכם עליתי על האוייב האמיתי, המלחמה מתחילה.
זאת מלחמה מאוד עדינה, האגו שלי גר באזור צפוף אוכלוסין, אני יכול בטעות לחסל את עצמי עם הטיל שנשלח לחסל את הגאווה שלי.
נתפלל לה' שיתן לי את הכח להבחין, להלחם, ולהחלים.
חנוכה שמח

אני לא שולח טילים. אני מבקש מבעל "הגאווה והגדולה לחי העולמים" שיקח לי את גאוותי. כי אני רוצה לדור לידו. שהתקיים בי "אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת" (היפך הנאמר על בעלי-גאווה)

תודה מתנת
המחשבה שאני לא צריך לשלוח על עצמי טילים די מעודדת.
טוב, אני רואה שאין ברירה,
נהיה חייבים למסור לקב"ה את החיים...
ה' ילחם לכם, ואתם תחרישון.

השאלה של הפוסט הזה מעניינת בעיקר בהקשר להפסקת האש האחרונה שהיתה לנו. די ברור שהפסקת אש היא בעצם כישלון, אלא אם כן מדובר בניצחון גמור. לכן, השאלה היתה צריכה להיות לכאורה: תבוסה או ניצחון? אבל זה לא נכון בכלל במקרה שלנו. ומדוע? כיון שמה שנתפס בעולם כתבוסה - אצלנו הוא הנצחון. הרמת הדגל הלבן הוא הניצחון הכי יפה שיכול להיות.

manu כתב on 29 נוב' 2012 19:33:


שלום לך מנו חבר יקר,
מתגעגע לתגובות המחכימות שלך.
זהו הפוסט הראשון שפתחתי. אתה מהמגיבים הראשונים. אני אסיר תודה על כך.
מה שלומך היום? אנא שתף איך החיים, איך הנופים.
הבטחת לי שאם אשאר אראה נפלאות!
צדקת.
אשמח לשוחח איתך גם בפרטי.
אוהב
הושיעה