שלום שמי תום ואני חדש בקבוצה , מאז שאני זוכר את עצמי אני מאונן , וכמובן  שהדבר המשיך לגלישה באינטרנט לאתרי סקס , אני מאוד חברותי כך לפחות חשבתי , עד שבאמת התחלתי להבין שהקשרים שלי מבוססים על הרבה כעס ועל הרבה קנאה , אני כועס חושב שמזלזלים בי כול הזמן שכאילו רוצים לדפוק אותי , החל מהיסודי עד המפקד בצבא , אני בגיל 23 אחרי ישבת הסדר , תמיד חשבתי שאצלי משהו לא בסדר זה התחיל באוננות חשבתי זה בעייתי וזה אסור והכול עד שגיליתי שכולם עושים את זה , התמרדתי להראות לכולם הנה אני עושה את זה ואין לי תחושת תחושת מצפון , לפעמים יש לי עמוד שדרה אבל לפעמים אין לי ממש בישביה הייתי דוס בסניף המדריך הכי טוב אבל בצבא נדה , למדתי בישבה הרבה תורה אבל רק בשביל להתנצח להרגיש עליון על כולם , הרגשתי עליון מהשכונה בא אני גר לא רציתי ללכת לבית כנסת שלי אלא ללכת לבתי כנסת של ד"רים וכאלה לא התחברתי לאנשים לא חייכתי הרגשתי דפוק במקום בו אני נמצא ,תמיד איפה שאני זה לא טוב: הבית, החברים שלי, החדר שלי, השותף, החברותות ,וגם המשפחה שלי לצערי שאני ממש לא מתחבר לאחים שלי בוחר מחיבור איתם , אני מאוד מצחיק בחוץ כן אבל בבית ממש לא עם המשפחה המורחבת אני רק מזלזל בהם כי הם לא אנשים חשובים ,
בישבה התיכונית זה התחיל שלימדו אותי וכאילו זה היה בכוונה כולם עושים אז אני עושה אוור , מקנא תמיד מרגיש שאני לא מצליח , נשאר מאחורה למרות שיש לי הצלחות אבל אני נוטה לראות שחורות תמיד לבקר את עצמי ואת החברה בא אני נמצא , כול זה מביא אותי לתיסכולים , למצב כאילו תמיד אין עוד הזדמנות שנייה ואני פניתי לאוננות ליצור לעצמי עולם וורטאלי משלי שאני בורח שמשו ינהל את החיים הדפוקים שלי  . אני רוצה לשנות את פגמי האישיות שלי ואני יודע שבדרך שבאצת אני יחשוב  וירגיש שאני מסתכל על העולם בצורה אחרת פחות צרות העין פחות לקנאות ירד לי כול הדבר הזה . זה קשה .

אוהבים אותך! פה כולנו אוהבים אותך כמו שאתה, עם כל הצרות וכל פגמי האופי!

אני גיליתי שאני חסר אונים מול עצמי ומול רגשותי. לא משנה כמה ארצה להפסיק להתנהג בצורה מסוימת או להפסיק לחשוב ולהרגיש בצורה מסוימת- אני פשוט לא יכול. אני חסר אונים מול זה. בתוכנית גיליתי את ה'. כן, הכרתי אותו גם לפני, אבל צמצמתי את תחום השפעתו לדברים מאוד ספציפיים...
כיום אני לומד איך לתת לו את כל החיים שלי והרצונות שלי.

ברגע שאני נכנע ומוותר על הכל, על החיים שלי ועל הרצונות שלי ונותן לה' לעשות בהם כרצונו, גם אם זה בניגוד גמור לרצונותי ולדברים שאני חושב שטוב לי, ואני מבין שכל מה שהוא יעשה זה לטובה ואני מוכן שרצונותו יעשו ולא רצונותי- הוא פשוט לוקח לי את כל הקשיים. זה לא פשוט להיכנע, זה לא פשוט לקבל את הנהגתו בעולם. זה לא פשוט לרצות שהרצונות שלי לא יתממשו אלא רצונותיו של ה'. אבל ברגע שעושים את זה ומתפללים לה' שיציל אותנו, מרגישים הקלה עצומה. אני יודע, מהניסיון הקצר מאוד שלי, שה' פשוט לקח לי את הקשיים העצומים והאדירים שכמעט חיסלו אותי. הקושי העצום נעלם כמעט ברגע והשאיר אותי מלא שלווה, רוגע ואושר. זה היה מדהים!

רק היום, הייתי על סף נפילה. ראיתי משהו שמאוד משך אותי ולא יכולתי להפסיק להסתכל. התחלתי לחפש את זה והייתי בשלבים הראשונים של הנפילה. לגמתי את הלגימה הראשונה ולא היה ניתן להפסיק... התחלתי את האוננות, התחלתי לצפות בתמונות עדינות וכבר תכננתי איך לעבור לדברים הקשים יותר. רציתי מאוד את התאווה, רציתי מאוד ליפול. זה הדבר היחיד שעניין אותי.

ב"ה, ה' החליט להציל אותי. לא נשאר לי כוח כלל להילחם, לא היה לי סיכוי להפסיק. באמת. אבל, עם טיפת הכוח האחרונה כל מה שעשיתי היה להתפלל ולהתחנן לה' שיציל אותי. נכנעתי לפניו ואמרתי שאני מוכן לוותר על הכל, למרות הרצון העצום וההרגשה שאני עומד להתפוצץ מרוב רצון להשתמש. נכנעתי, התחלתי לעשות פעולות של כניעה (שמתי את הראש מתחת למים קרים ואמרתי 3 פעמים תפילת השלווה, כתבתי לה' בצורה בה הספונסר אמר לי, קראתי בספרות כשעה, התפללתי חזק לה', התקשרתי לחברים...) והרגשתי איך ה' פשוט שיחרר אותי מההרגשה של הרצון להשתמש.

אני כבר התחלתי להשתמש, הייתי מפוצץ מרוב רצון להשתמש והייתי מוכן לתת הכל בשביל שימוש. לא היה לי שום כוח רצון להפסיק, אפס, כלום! איך ייתכן שניצלתי?
פשוט חסד אלוקים. נתתי את החיים והרצונות שלי לה' ובמקום למות בגלל חוסר השימוש וההרגשה הנוראית של התאפקות, פשוט השתחררתי. הרגשתי שלווה ורוגע, אושר פנימי עצום. אני אסיר תודה לה', הוא גומל איתי חסד פעם אחר פעם ועושה איתי נס כל יום ויום, כל רגע ורגע.
זה מה שעובד בשבילי, אולי זה יעבוד גם בשבילך. אני מאוד ממליץ לך לנסות...

בהצלחה לכונו!
לילה טוב, נקי ומלא החלמה!

אני ממש עדיין לא מבין את הקטע הזה שיש לי רצון לגלוש והוא חזק אני לא רואה את עצמי מתחיל לדבר עם ה' ועם חברים ואומר תפילות אני פשוט הולך ועושה את זה ב. כדתי זה נשמע לי מאוד לא דתי כי מה עם בחירה חופשית אז ה' ממש עוזר לי אז אני בחרתי את זה או זה נשמע לי כמו מטה קסמים תכנע וה' יבוא לעזור קצת קשה לי עם זה , אבל תודה רבה

תום יקירי
אני חרדי מלידה
אברך וכו'
אני לא מתפלל!!!!
כבר כמה שנים, בקושי תפילה או שתיים ביום. אני יבש כחרס, ולא מסוגל לדבר עם השם. ובכל אופן מאז שהתחברתי לתוכנית ברצינות והתחלתי לעשות את הפעולות אני נקי. למדתי איך מדברים איתו כדבר בן אל אב אוהב. לקחתי את אלוקים והתחברתי אליו כמו איך שאני מבין ורואה אותו, ולא כמו שראיתי אותו עד היום, דרך הסידור. אני ממבקש מאבא שיתן לי את הכוחות לחזור ולהתפלל אליו את התפילות הסדירות, אבל בנתיים אני יודע שאני חסר אונים בזה, יש לי ראקציה. ביום שאבא יחליט שהגיע הזמן שלי לחזור להתפלל במנין 3 תפילות, הוא יתן לי כוחות להתמודד עם הראקציה. בנתיים הוא פתח לי נתיב אישי, פרוטקציה.
אין לי פריוילגיה מיוחדת, פשוט ביקשתי ממנו, והוא הסכים. אני מזמין אותך לבקש גם.

בקשר לבחירה חופשית. תסכים אתי שיש תסמונת דאון? תסכים איתי שאין לו בחירה חופשית? אז אני תסמונת תאווה. אין לי בחירה. התאווה השתלטה לי על החיים, ועם כל מה שניסיתי לעשות לא הצלחתי כלום. עד שלמדתי למסור את תאותי לכוח גדול ממני. בהתחלה חברים, ובהמשך למדתי גם על המסירה לאלוקים.

אני ישמח להרחיב באישי.
בהצלחה.
יעקב

שלום תום
כחבר חדש אני יכול רק לשתף אותך בתקווה הגדולה שמצאתי פה, ובתחושה שלי שהפוטנציאל של התכנית לחולל שינוי בחיינו הוא עצום, ניסים ונפלאות.
ה' עזר לך שהגעת לפה (אם אני מבין נכון) כשאתה ממש בתחילת החיים, כך שלאחר שתיקח מפה כלים לחיים, תוכל לבנות את חייך מהתחלה על יסודות בריאים.
איחולי החלמה מעומק הלב.

tomt1215, הזדהתי מאוד עם שאלותיך. אני הרגשתי ועדיין מרגיש אותן מאוד חזק.
אני יודע שכמעט כל הזמן שאלתי, איך ייתכן שכאשר אני רוצה את זה אני אעשה פעולות? איך אוותר על זה? איך אתקשר לחברים ואדבר עם ה'? זה פשוט לא עובד לי, אני בבולמוס רציני ולא יכול להפסיק, אני רץ לזה ומשתמש, ממש לא עוצר להתקשר...
זה נכון. אבל עובדה, היום זה שונה אצלי. אני מצליח להתקשר ומצליח להתפלל. אני מצליח בחדי הבורא לוותר על זה.
איך? אני חושב שיש לכך 3 תשובות-
1. הרגל. כמו שתכנתתי את עצמי להיות מכור לתאווה ולברוח ולהשתמש ודאגתי לדרכים איך להשתמש ושיכללתי את העניין, כך עם עניין הטלפון והתפילה. בהתחלה אתרגל להתפלל ולהתקשר לחברים מעט פעמים כל יום כאשר אני מרגיש טוב ואתפלל פעם אחת לה' מתוך הלב בזמן טוב. לאחר מכן, אתרגל לדבר בקביעות עם חברים בשעות קבועות וכן עם ה'. לאחר מכן אתרגל לדבר המון עם חברים כל יום. לאחר מכן אדבר איתם ועם ה' גם כאשר אני מרגיש לחץ, עצבות וכו'... לאחר מכן אדבר איתם ועם ה' כל פעם שאני רואה משהו שקשור לאתווה ואני מתחיל להרגיש תאווה, הרבה לפני הבולמוס... ככה ארגיל את עצמי, כך שגם ברגע שהתאווה כבר קרובה אוכל להתקשר לחברים ולה'.
2. זיהוי מוקדם. אני מזהה את הסכנה מוקדם יותר ויותר מפעם לפעם ומנצל את מרווח הזמן הקצר לפעולות קבועות. ע"ע ההרגל, אני לומד לעשות את הפעולות האלו של התקשרות לחברים ולספונסר ועשיית מה שהם אומרים ועוד פעולות רבות ובנוסף אני מתפלל לה'. ע"י ההרגל זה נהיה אצלי אוטומטי, ע"י הזיהוי המוקדם יש לי זמן לעשות זאת.
3. ע"י חסד אלוקים. אין לכך הסבר, רק ה' יכול להציל אותי. לכן אני משתדל להתפלל אליו כמה פעמים ביום שיעזור לי בכך, שיעזור לי לעשות את הפעולות. אני מתפלל אליו שאצליח לוותר על התאווה ואמסור את חיי ורצונותיי לו. הוא עוזר ומציל ובאמת עושה איתי חסד ועוזר לי בכך. גם כאשר אני פספסתי את הזיהוי המוקדם ואפילו לגמתי כבר את הלגימה הראשונה, עדיין יש לי אפשרות, קטנה מאוד מאוד, אבל אפשרות לוותר על כך ולמסור את חיי לה'. זה מאוד קשה ודורש תרגול. לכן גם התוכנית מלמדת אותנו למסור את כל חיינו ורצונותינו לה'. את כל הקשיים במהלך היום אני מוסר לו ומרגיל את עצמי גם בתפילה אליו, כדי שאוכל להתפלל ולמסור את חיי ורצונותי גם ברגע האמת. רק החסד שלו מאפשר זאת ולכן יש להתפלל אליו כל הזמן שיתן לנו חסד זה.

בקשר לשאלה השנייה-
היא מאוד מורכבת וקשה. אנסה לגעת בכמה נקודות בקטנה.
דבר ראשון, לא פשוט שיש בחירה חופשית בעולם וגם אם יש, ברור שהיא לא בהכל. לכל אדם הבחירה החופשית מאוד מצומצמת. הבחירה החופשית זה עניין מאוד מורכב שיש ללמוד לעומק, אך ברור הוא שאין לאדם 100% בחירה חופשית. אני שמעתי הסבר נפלא על כך שלכל אחד יש נקודת בחירה מסוימת בחיים, אשר יכולה לעלות ולרדת. תינוק שנשבה לא יכול להיות פתאום גדול הדור וגדול הדור לא יכול לרצוח או לפספס תפילה. הבחירה החופשית שלהם בכלל לא קשורה לזה. ייתכן שהבחירה החופשית של גדול הדור מסתכמת במשהו קטנטן, אולי בשניית לימוד תורה אחת ביום בלבד שבה יש לו בחירה חופשית באמת. על כך יהיה השכר שלו. לפי פרוש זה, ברור שלנו הבחירה החופשית עומדת ב-האם עשינו היום את הפעולות של התוכנית או לא? הבחירה שלנו לא עומדת בכלל בעניין התאווה.

מלבד זאת, ברור שיש עניין מאוד גדול ביהדות למסור לה', להתפלל אליו ושוהא פשוט יציל אותנו, ממש כמו מטה קסם. למען האמת, זה ממש לא מטה קסם. זה שינוי מהותי בגישה, זה חוויה רוחנית עצומה. זה משהו עצום ושינוי עצום באדם. ייתכן שרק בשביל זה הפכנו לחולים. ראייה עצומה לכך אני שואב ממזמור קז בתהילים. כשאני קורא אותו, זה הדבר המרכזי שאני רואה היום. למען האמת, שמעתי גם את אחד הרבנים שלי, כחלק מהשיעור שלו וכחומר לבגרות מסביר את המזמור בדיוק כך, כך שזה לא חידוש שלי.

בהצלחה לכולנו!
לילה טוב, נקי ומלא החלמה לכולנו!