שלום מיואש,
אני הייתי באותו מצב שלך, שבוע של נקיות רק על בסיס הפורום והמיילים ומחשבה אולי אני לא צריך את הכלים הכבדים יותר. חשבתי לצעוד בצעדים - (תקרא את הספרים, אותי הם הלהיבו שאני יכול לחיות טוב יותר) לבד. אני לא באמת מכור בשביל מה אני צריך את הקבוצות, החברים וכו'. אבל בעזרת הרבה דחיפה של החברים הבנתי שאין החלמה בלי הקבוצות. או שאתה חולה או שאתה צריך עיצות, ואני לא בטוח שיש פה איזו עיצה חדשה שלא חשבתי עליה לבד.
גם במקרה שלי אישתי לא ידעה, הבעיה במקרה שלי היא, שיש לי הרבה רגעים של גילוי לב עם אישתי ואז אני מספר לה הכל (כמעט) ובטעות שיתפתי אותה גם בהחלמה... (דווקא בסה"כ המצב בסדר). אבל אפשר להסתיר. בהתחלה אמרתי לה שאני רוצה לצאת קצת להליכות בערב בשביל הספורט (ההליכות במקרה נדחו בכל יום עד 10...) אפשר להתקשר בצהרים (מהעבודה, כולל או בזמן ששומרים על הילדים...) טלפונים לחברים היה לי מאוד קשה, פחדתי שיזהו את המספר ופחדתי מהשיחה עצמה, אז פירקתי את זה לשני חלקים - הודעות סמס, ככה עבר הפחד שיזהו את המספר, והשיחה כבר באה בקלות (לא האמנתי, אבל זה קרה באותו יום...). את הספרים אני מחזיק במחשב במקום די נסתר, מעיני האישה והילדים וקורא בכל יום כמה דקות.
כמו שכתבו פה כמה פעמים, אם תשקיע בהחלמה חצי ממה שהשקעת במחלה תגיע רחוק.
ועוד עיצה טכנית אבל מאוד יעילה, אם עדיין אין לך, תעבור למסלול טלפוני בלתי מוגבל. כשההתלבטות אם להתקשר לחבר או לא הגיעה לפן הכלכלי, תמיד החלטתי לא להתקשר. 

שלום חברים,אני בלי חשק לכתוב אבל בכל זאת החלטתי להודות שטעיתי , טעיתי ובגדול!!!
חשבתי שאני יסתדר לבד, בלי קבוצה ובלי ספונסר, באמת האמנתי בעצמי, פה ושם נכנסתי לראות מה קורה בפורום, פה ושם קראתי את המייל היומי,חשבתי שאני בשליטה, ואז באו הימים האחרונים שבהם הרגשתי שהתאווה משתלטת עליי, וכך לאחר 35 יום של נקיות נתתי לעיני לשוטט במקומות שקיויתי לא לבקר בהם יותר ואחרי עוד 4 ימים של מאבק באה הנפילה הסופית.  כך מסתיים הנסיון הראשון שלי לגמילה מאז שהצטרפתי . כרגע אני ממש בדיכאון, מצב רוחי ירוד  וגם אישתי חשה בשינוי במצב רוחי ומנסה לברר למה?
אני יודע שאני חייב לאסוף את השברים ולנסות מחדש אחרת תגיע ההתרסקות.
אני רוצה ספונסר אבל לא יודע באמת איך מתקשרים לאחד כזה. חוץ מזה אני די בבעיה, מהבית אני לא יכול לגלוש /להתקשר בלי שאישתי תדע לכן אני גולש רק מהמשרד בעבודה בשעות מטורפות(02:00בלילה). ובכלל, איך אני יכול ליצור קשר רציף עם מישהו אם כל שבוע אני עובד משמרת אחרת והזמינות שלי משתנה?
למישהו יש תשובות?

מי שמבין שהוא עושה את זה בשביל להציל את החיים מסתדר בסוף.
אני יכול לנחם אותך שעם הזמן הדברים האלו מסתדרים.

הרבה שהגיעו לכאן חשבו שאין סיכוי ויש יאוש, ואני ועוד אחרים גילו שיש סיכוי ואין ייאוש! בעזרת חברי הפורום, השיתופים ובורא עולם, בינתיים נקי 147 יום, לא יודע איך בינתיים מצליח, אולי גם בגלל טלטלות ובעיות חינוך ילדים של אחד הילדים שלי, אז לא היה לי ראש לחפש שטויות. תודה לך בורא עולם גם על זה!

אשריך שמואל ותודה רבה, 147 יום זה ממש חלום, הלוואי ואני יגיע לזה, אבל עם יד על הלב קשה לי להאמין שאני יצליח.
אתה יודע שאני, כמו רבים אחרים , ניסיתי אין ספור פעמים להפסיק וכל פעם שהרגשתי שאני בדרך העולה באו לי נסיונות שהפילו אותי,
כשנכנסתי לבית של ההורים שלי ובדיוק הייתה תמונה לא צנועה בטלויזיה,כשאני מחכה בתור בבנק ובדיוק העמדה שהתפנתה היא של הפקידה בלבוש ה"צנוע" ועוד כהנה וכהנה,
לפעמים אני פונה לקב"ה ואומר לו: כתוב"נתת ליריאיך נס להתנוסס " שהקב"ה לא נותן לאדם נסיונות שהוא לא יכול לעמוד בהם, אבל אני לא עומד בהם אז למה כל פעם מחדש הנסיונות האלה באים אליי? ואני מתפלל: אל תביאני לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.
דרך אגב, בגלל זה כיניתי את עצמי "מיואש" כי אני מיואש מרוב נסיונות כושלים לצאת מהמחלה הזאת,מיואש מהקלות שבה היצר מפיל אותי כל פעם מחדש,מיואש מעצמי.
אני יודע שאני נשמע מאוד פסימי, אבל כידוע פסימי זה "אופטימי עם נסיון..."
אני מאחל לך ולי ולכל מי שמנסה לצאת מזה שנצליח לשמור על עצמנו נקיים,אמן.

העלת לי דמעות בעיניים.
קראתי את ההודעה הראשונה ששלחת. זה כל כך אני. אני נשוי +שלושה ילדים מושלמים.
הגדלתי לעשות ומלכתחילה שמנו אינטרנט רימון בבית. אני מחזיק את עצמי בכח ולא קונה מכשיר חכם רק בגלל שאני יודע שאני חלש בכל הנוגע ליצר הפיתוי.
הבעיה היא שלשכנים יש אינטרנט פרוץ. בעבודה יש אינטרנט פרוץ. בכל מקום יש את זה.
גם אני אומר לעצמי בכל יום ויום שאני חזק מספיק בשביל להצליח לבד.
אבל עובדה. אני נשוי כבר חמש שנים. היצר עדיין פה. חי, חזק ובועט.

נכון, היו תקופות ללא נפילות. בייחוד אחרי החתונה ואחרי הלידה של הבת הבכורה. אבל כמו שאתה אומר, גם זה עבר לי.
השיגרה היא הכי קשה. היא הכי מפילה.
לאשתי אין שמץ של מושג אבל אני מרגיש כל כך רע עם עצמי. אני בוגד בה. אין הנחות ואין דרך אחרת לקרוא לזה.
אם יש פה אחד שבאמת יכול להגיד שזאת לא בגידה באישה, שיקום ויגיד.

אשתי היא האישה הכי מושלמת בעולם. לא מגיע לה גבר בוגד כמוני.

אנא אבא שבשמיים בבקשה תגרום לזה להפסיק. בבקשה תן בי את הכוחות להגיד לא ליצר.

מיואש יקירי, אני כל כך מבין אותך.
אבל, צריך לזכור שהמחלה היא בראש שלנו, לא אצל הפקידה בבנק ולא בתמונה שבטלויזיה.
אני לא מסתכל על זה כעל נסיון בכלל. ברור שאני לא יכול להתמודד עם זה לבד, זו הרי מחלה. אם עם מחלת הסרטן מישהו ינסה להתמודד ע"י התעלמות ח"ו מה שיקרה לו.
אנחנו באמת לא יכולים להתמודד עם זה לבד. בשביל זה יש לנו את 12 הצעדים שעושים נפלאות.
ובשביל זה אנחנו מוסרים את התאווה שלנו ואת פגמי האופי לאלוקים.
ישנו אחד ולו מלא הכח, מי יתן ונמצאהו עכשיו...
אמן.

שלום רב,

נחשפתי לאתר הנפלא הזה.
ברצוני לדעת איך להדגיר את עצמי.
לפי חומר שקראתי באתר ובפורומים אני כן "מכור",
אבל כאשר אשתי "מותרת לי", אני לא צריך כלום,
גם אם אנו שוכבים פעם בכמה ימים, אני בונה על זה וזה מספיק לי.
למרות שאני לוחץ עליה שנעשה זאת תדיר יותר, פעם עד פעמיים ביום.
אבל ברגע שהיא מקבלת, אני צריך לפחות פעם ביום, עד פעמיים.

מה עושים ?