חלילה. אף אחד לא צריך להוריד בשום דבר שקשור בעבודת ה'. להיפך, צריך להוסיף. אבל צריך לדעת שזה לא תחליף לטיפול בהתמכרות.

לבחור היקר עם הרצון הטוב.
לגבי עצם השאלה אם האיסור הוא רק ביציאת הזרע או לפני כן, ישנם דברים ברורים בהלכה: לגבי הסתכלויות אסורות, ולא תתורו אחרי לבבכם וכו'.
לגבי פעולות של חיכוך וכד', אפנה אותך לתשובה באגרות משה אבן העזר ח"א סי' סח, שם הוא כותב דברים ברורים בענין זה ומוכיח שהוא איסור גמור גם בלי הוצאת זרע.
וחוץ מזה, הרי בדרך כבר הגעת ל"מקשה עצמו לדעת" שהוא אחד מהדברים שחייבים עליהם נידוי.
אולם לא זו הנקודה העיקרית הנוגעת לענינך:
נניח אפילו שזה היה מותר, את מי אתה מנסה לרמות, ולאיזו תוצאה אתה מחכה?
אתה הרי יודע טוב מאד, שתנסה ותבטיח לעצמך שתעזוב לפני "נקודת האל חזור", וזה לא יקרה!
על כל פעם שתצליח, יהיו 20 פעמים שלא תצליח, ובוודאי תגיב: "אח, איזו פאשלה! ממש לא רציתי שזה יקרה".
ולא שאני מכיר אותך, רק אני מכיר את עצמי, וגם אני לא פעם הבטחתי א"ז לעצמי ושוב "התפשלתי" וזה בכל זאת קרה.
האם אחר כך תתרץ את עצמך (בפני עצמך והבורא יתברך): מה לעשות? הייתי אנוס!!!
ניסיתי בכל כחי שהזרע לא יצא, והוא יצא ממש באונס!!!
ברור לכולנו שזה לא אונס כלל וכלל, אתה מכניס את עצמך לזה ברצון מלכתחילה.
על כן, אם אתה עוד במצב שאתה מסוגל לשאול אם זה מותר, ולא מרגיש שהגעת להתמכרות, הפסק מיד פן יהיה מאוחר!!!
התרחק מצ"ט שערים של היתר כדי שלא להגיע לשער אחד של איסור,
ובפרט, שכפי שציינתי לך גם השערים האלה הם של איסור.
אל תנסה לחפש היתרים בכיוון זה, כי היצה"ר ימצא לך הרבה מהם, אך התוצאה העצובה תהיה כמו שכתבתי. 
אני מאד מקוה שהצלחתי לעזור לך לפחות במעט, מה שלא כ"כ הצלחתי לעזור לעצמי בעבר.
בהצלחה!!!!

צריך להתמקד בהשפעות המעשים על המחשבה ויכולת התפקוד בחיי היום יום יותר מאשר האיסור הנוגע בדבר במקרים אלו..
גם אם האדם יידע שזה אסור ולפעמים עצם הידיעה שזה איסור תגרום לו להראות בעיניו עד כמה הוא חוטא ושפל..
צריך למצוא נקודת עידוד קטנה אפילו בתוך החטא עצמו ומשם לעלות ולנסות את השיטות ליציאה מההתמכרות..

שלום
א' תודה
ב' אני שואל הכל בדיעבד לדעת את ההלכה ולא ח"ו לעשות כך..אלא אם עשיתי בעבר להבין מהי העבירה

אם מותר לי לסכם - ולהוסיף מעט על הדברים שנאמרו פה:

לגבי ההלכה כבר סיכמו פה, שאסור להקשות עצמו לדעת, ואם אפשר לעצור אחרי הקישוי לבד (כשעדיין לא נעקר הזרע ממקומו) יש חיוב לעצור בכדי שלא יז"ל, אך כמובן שאין זה גורע מעצם העובדה שהקשה עצמו לדעת וכמאמרם ז"ל בגמ'.

לגבי ענין הטבילה, יש ענין לטבול אחרי הוז"ל, בכדי שלא יסתובב איתו רוח טומאה, ויש למהר ולטבול כל כמה שאפשר, בכדי להוריד את החיצונים מעליו, אבל אם ידוע לו שא"א לטבול בזמן הקרוב, עדיין מותר ללמוד ולהתפלל כמו שאמרו בגמ' שטבילת קרי כהיום אינו מעכב מללמוד, אך יש עיצות שיכול לעשות בנתיים כנתינת ט לוגין מים על ראשו, או לפי ה שכ' באריז"ל לשפוך על הידיים ולכוין בכל שפיכה אות משם הק' הוי"ה שביחד יוצא ל10 שפיכות על כל יד.

לגבי ענין ההתמכרות צריך בד בבד לטפל בהתמכרות, והמקווה אכן אינו תחליף, אבל במובן הנפשי יש אנשים שכשהם אחרי מקווה זה מרגיע אותם ואם הם לפני הם לפעמים חוזרים על הנפילה תוך כדי, אז בוודאי עדיף לטבול ולא ליפול עוד פעם, כי כל נפילה חורשת חריצים במוח מה שמוסיף לנו עוד עבודה בגמילה, אז אם החסרנו חרישה אחת גם עשינו משהו, כמובן שזה לא תחליף, אבל גם הנפש צריכה מרגוע בדרך להחלמה, אז בד בבד צריכים לטבול - גם בכדי להוסיף על טהרתו, וגם בכדי לתת מרגוע מסויימת לנפשו הפצועה.

מקווה שהבהרתי וסיכמתי נכון.

תודה..

ל"הרצון הטוב". הקישור שהבאתי לספר "בריתי שלום" מפרט ומסביר בצורה בהירה ומובררת את שאלותיך בנוגע לחומרת העבירה וגדריה..
אני חושב שתמצא שם גם עוד תשובות לשאלות שאתה לעתים נתקל בהם בנושא המדובר שלנו.
הספר אישית עזר לי מאוד להבין דברים רק שלצערי לא יישמתי אותם בפועל ולכן אני נמצא בפורום הזה בתור מכור.

שיהיה בהצלחה לכולם בהמשך הדרך..

אסתכל בעז"ה .תודה.