זילי היקר, אתה מוזמן להישאר.

לצערי אני לא יכול להבטיח לך שום דבר, כי מתנת הניקיון היא מתנה שרק אלוקים יכול לתת, אבל אני כן יכול להציע לך לעשות את ההשתדלות שלך.

גם לעצמי אני לא יכול להבטיח שאשר נקי היום, קל וחומר שאין לי דרך להבטיח שאשאר נקי מחר. כל מה שאני יכול לעשות הוא לעשות את הפעולות כדי להישאר נקי היום - ואת התוצאות להשאיר לידי אלוקים.

זילי כתב:


זילי יקר,
לאחרונה יצא לי להיות בים, אבל ממש בתוך הים. כבר המון שנים שזה לא יצא לי. לא יודע למה. אולי קצת סלדתי מזה. אולי פחדתי שיהיה לי קר או שאחטוף מכת שמש.
בכל אופן, ממש קשה לי לתאר במילים את החוייה החיובית. זה היה פשוט... לא יודע מה להגיד (אולי: חיבור). הנפש שלי קמה לתחייה.
אז מבחוץ, הים היה נראה ממש אותו דבר, כמו כל הפעמים שבהן רק הסתכלתי עליו, אבל כשנכנסתי פנימה - גיליתי ים אחר לחלוטין!...

הדיון בדבריך מזכיר לי קצת את הסיבה המרכזית שבגללה קרא הרב וולבה לספרו "עלי שור", שבעברית פשוטה פירושו "על החומה". הוא מתאר בהקדמת הספר טיפוס שנמצא בתוך בית המדרש, לומד וכו', אבל הוא נמצא "על החומה" של בית המדרש. הוא נמצא מבחוץ והוא לא נכנס פנימה, למרות כל מה שהוא עושה. הוא לא מבין באמת מהם חיי תורה (אין לי כוח להוציא עכשיו את הספר ולצטט, למרות שאני רואה אותו ממקום מושבי. אבל אם זה יהיה ממש חשוב למישהו...).

גם בתכנית זה ממש כך. אפשר לצעוד את הצעדים, ואפשר להיות כמו ילד שמטפס על המעקה של המדרגות. זה נראה שגם הוא עולה, אבל בסוף הוא מחליק. הוא לא באמת טיפס במדרגות.

אה, ועוד משהו חשוב. מאוד. זה שאני משתדל להשקיע בתכנית, ונמצא בצעד שמיני, ונקי למעלה מ-500 יום, ממש לא אומר שאני "בפנים". מדובר בעבודה רוחנית עמוקה מאוד, ופעמים רבות אני מרגיש בחוש שאני "על החומה" או אפילו "מחוץ לחומה", במקום שאני בכלל לא יכול לראות מה קורה בפנים. אבל כשאני משתדל להיות מחובר, אפילו חלקית, אלוקים עוזר לי. "אם תלך בעקבות הדברים הללו בחצי מאותה התלהבות שהפגנת באשר מזגת כוסית נוספת, זה לעולם לא ייכשל. אביך שבשמים לעולם לא יאכזב אותך!" (הספר הגדול, עמ' 142)

"וְעַמְּךָ מַסְבִּיבִים אוֹתָם כַּחוֹמָה. וְאַתָּה מִן הַשָּׁמַיִם תַּשְׁגִּיחַ אוֹתָם לְרַחֵמָה" (פיוט לימים נוראים).

ואולי היום הזה הוא היום שיסמן את השינוי בחייך?
אחרי נפילות כואבות בתוך התכנית, כאשר כבר כמעט התייאשתי מלהמשיך בדרך שאל אותי חבר כמה שווה לי יום אחד נקי ומחלים? במקום תשובה התחלתי שוב פעם ובחסד לא מובן מאליו אני זוכה רק להיום ל 330 ימים של שפיות והחלמה.

האם יש פה אנשים שחוו את זה ? שעברו את מה שעברתי בקבוצות? מי שקם ונופל כל הזמן בשלב מסוים מפתח אדישות לתוכנית. אולי יש כאלה שמצאו איזה דרך נוספת או דבר שיכול להועיל להם בנוסף לתוכנית. אולי כמה מכות חשמל

לכל החברים הצועדים, וגם לאלו שלא

לא משנה אם אתה בתוכנית הצעדים המסודרת או סתם נעזר באתר כדי לצוף, ברגע שאתה לא מצליח לשמר את הקשר לחבורת ההחלמה אתה על מסלול ההתרסקות. יכול לקחת חודש או שנה, אבל זה יגיע

זילי יקר,

בתור אחד שנמצא בקבוצות בשנה האחרונה, אני רואה שבדרך כלל "מי שקם ונופל כל הזמן" הוא לא כל כך בתכנית... לפעמים אנשים כאלה מתעשתים, לוקחים את התכנית במלוא הרצינות, ועולים על דרך.

אני פעמים רבות מרגיש שאני יכול "להמר" מי יצליח בתכנית. לא כי אני איזה "בבא סאלי"... אני פשוט רואה את מידת הנכונות. אני רואה אם הוא עומד מהסס על שפת הנהר, או קופץ למים במלוא העוז (ועיין בהודעתי הקודמת).

ממש ככתוב בספר הלבן (עמ' 64): "מידת המחויבות שלך תהיה מידת ההחלמה שלך"!

לי אני חושב שאולי הועיל קצת טיפול פסיכולוגי שעשיתי כעשר שנים לפני התכנית. הוא גרם לי להבין יותר את המצב שלי. אבל לא יודע אם הייתי תולה בזה תקוות רבות.

ועוד מחשבה שעלתה לי בעניין: אולי כדאי שתחליף ספונסר? אולי זה לא ממש עובד לך עם המדריך הנוכחי? (אם כי, כאמור, עיקר הרצינות של העניין תלויה בך).

שנה זה זמן קצר מידי
גם לי היו תקופות של שנה ואז הרגשתי על הסוס...
ישנם חברים שהיו נקיים שנתיים שלוש וארבע... ולא החזיקו מעמד
כל הוותיקים יגידו לך שהסטטיסטיקות אומרות שמכל 10 חברים שאתה רואה סביבך בקבוצות אולי אחד יישאר. רוב החברים שאתה רואה בקבוצה קח עט ונייר תרשום את השמות שלהם ונדבר עוד שנתיים נראה מי מהם יישאר. בהתחלה ההתלהבות גדולה רואים אורות ככל שהזמן חולף מתחילה נשירה.

זילי יקר.
קטונתי, אבל קשה לי להבין איך אפשר לבטל כך תקופות נקיות של שנה ויותר? האם בשביל זה לא כדאי להישאר? האם כל העניין הוא אגו מי הצליח להיות נקי יותר זמן? אני יודע מנסיון אישי שנפילות בתוך התכנית קשות יותר מנפילות של מי שלא התחיל כלל לצעוד בדרך אבל נדמה לי שגם אם יש נפילות ובפרקי זמן כל כך משמעותיים של נקיון זה שווה המווווון. האין זה עדיף על נפילות מרתוניות חוזרות ונשנות כל הזמן ותחתית הולכת ומעמיקה של ייאוש ותסכול?