שלום.
זה פעם ראשונה שאני כותב כאן אז תחילה אציג את עצמי.

אני בן 27, נשוי.

התחלתי עם התאווה כמו רובנו בגיל צעיר, 11,12. בהתחלה לא הבנתי מה אני עושה. לא ידעתי שהמעשה הזה אסור וכו'.
בהתחלה זה נגמר בהוצאת זרע לבטלה, נמשך בפנטזיות והמשיך לפורנו.
בצעירותי הייתי פועל על התאווה פעם ביום ולפעמים גם פעמיים ביום.
המעשים האלה גרמו לי תחושות מאוד לא טובות. התפללתי לה' שלא אקום בבוקר. ניסיתי להפסיק אך לא הצלחתי. תמיד אמרתי שזה הפעם האחרונה ומיד הייתי נופל.
אך עם כל זה היה לי קשר חזק עם הקב"ה. התפללתי 3 תפילות, תפילין וכו'.
הייתי הולך בני עקיבא דבר שהכניס משמעות לחיי.

כך היה עד גיל 18. בגיל 18 הלכתי לישיבת הסדר.
לימוד התורה המתמיד שחרר אותי באופן מסויים מהתאווה. כבר לא הייתי נופל לעיטים קרובות. בזמן שהותי בישיבה הייתי מצליח להחזיק מעמד. אך כאשר הייתי מגיע הביתה, כמעט תמיד הייתי נופל באינטרנט.
הקשר עם הקב"ה היה חזק מאוד ואחרי נפילה הייתי מתרומם חזרה.

לפני 4 שנים התחתנתי. חשבתי שכל הסיפור הזה ייגמר אך כמובן שהמצב לא הוטב.
היו תקופות די ארוכות שהצלחתי להחזיק את עצמי אך זה לא היה גמילה אלה החזקה סתמית או בהיותי נשוי...

לפני כחודש, אחרי תקופה שפעלתי על התאווה כל יומיים בערך. בחסדי ה' הגעתי לאתר הזה.
קראתי את המדריך, נרשמתי למייל היומי וקראתי בפורום. מאז ב"ה עם קצת רצון ומאמץ אני מצליח להשאר נקי.

אך עם זאת, אחרי קצת יותר מחודש שאני נקי אני מרגיש שזה לא מספיק. אני מרגיש שאני רוצה להתקדם עוד קדימה. לא רק להיות נקי אלא להתנקות יותר.

וכאן יש לי שתי שאלות.
1) איך להגיע להרגשת נקיות אמיתית?
2) כדי להצטרף לתוכנית 12 הצעדים, הצעד הראשון זה להרגיש שאני בתחתית. אבל ב"ה אני לא מרגיש שם. הינה, אני נקי כבר חודש ובלי הרבה מאמץ. אך עם זאת, ראיתי בפורום אנשים שכתבו שהם נפלו אחרי 50 יום או 100 יום שהיו נקיים. וכן במדריך כתוב שיש אנשים שהצליחו להיות נקיים מההתמכרות שלהם הרבה זמן אך עדיין לא היו גמולים.

חבר יקר ואהוב הרוצה בטוב, שלום לך.

קודם כל ברוך הבא, למשפחה חמה של אנשים כאובים, כאובים מרוב פיצול אישיות. מחד הרצון העז להפסיק ומאידך הרצון העז להמשיך...
כשבאתי לכאן לפורום לראשונה, הייתי נקי כבר כ3 חודשים. הייתי כמעט בטוח שניצחתי וזהו. כתבתי אז פוסט בשם "הפסקת אש או ניצחון?"..
בדיוק אחרי 200 ימי נקיות, השתחררה לה שוב האובססיה לתאווה. כמעט נפלתי שדוד. אסור לי להאמין שהכל הסתדר מעצמו בלי עבודה.

הנושא בקצרה, לא חטא התאווה הוא בעייתינו. אנו המכורים לא מסוגלים לשלוט על עצמנו, אנו חסרי אונים מול התאווה. וברור שמי שהוא מכור גם אם יזכה לכמה ימי רגיעה, בגל הראשון של לחץ בא תבוא הנפילה. www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=4132.0 תוכל לקרוא כאן.
היה כנה עם עצמך. האם אתה מאמין שתעמוד בגל הבא? ואולי זה יהיה המבחן אם אתה מכור או לא?

באשר לשאלותיך, הם תלויות זו בזו. כי עיקר תוכנית הצעדים היא גישה רוחנית חדשה, שפיות, שחרור השליטה, ומסירת הרצון לאלוקים אוהב. ושם ההתקדמות. לאו דוקא בעוד יום שעבר מבלי לצפות.. צום אינו החלמה. הצום הינו גרוע ביותר. מנסיון, בסוף הצום אני מפצה את עצמי על כל ביס וביס שלא אכלתי...

אמליץ לך להישאר כאן, לקרוא הרבה. לכתוב הרבה. לשמוע לקבוצות הטלפוניות. ליצור קשר עם חברים. להכיר את התכנית מקרוב יותר. מבטיח לך שהמהפיכה תגיע.
דברים טובים קורים כאן.

אוהב
הושיעה

אהלן רוצה בטוב !
אני ממש מזדהה עם הסיפור שלך , גם אני הייתי מדריך בבנ"ע והלכתי אח"כ לשיבת הסדר וכו' וגם שם אני פחות נפלתי אבל אף פעם לא הצלחתי למרות שרציתי להפסיק וזה עשה לי רע.
להגיע לתחתית זה דבר מאוד סוביקטיבי - השאלה אם אתה מכור לפורנו ואוננות ? אם כן , הגעת למקום נפלאה .
אני ניסתי כל החיים ללא הצלחה , גם אני לא הגעתי לשאול תחתיות ולא צריך להגיע לשם.
כאן פה בשבילך

תודה על הדברים מעוררי המחשבה.
לאט לאט מתבררת לי המצעות של עצמי והכל מאוד עוזר.
תודה לכולם.