סוד, אני מצדיע לתמרון הכמעט בלתי אפשרי שלך: מצד אחד - לצעוק לי בפנים ״אתה מכור, תודה בזה כבר, תתחיל התהליך ותראה אור!״, ומצד שני - להיצמד לכלל שאומר שהאדם עצמו צריך להכיר בעובדה הזו... שיחקת אותה.
אז כרגע מה שעלי לעשות הוא פשוט מאד. פשוט, אבל אוהו כמה לא פשוט. להישיר מבט לעצמי ולומר שאני מכור. מ-כ-ו-ר.
אני צריך לעבוד על עצמי קצת בקטע הזה. זה לא מגיע ברגע. לא אחרי הכחשה כה עמוקה.
להתראות, חברים. אני הולך להכיר באמת. וזה לא יהיה מסע פשוט וקל. כשאהיה שלם עם עצמי, עם ההגדרה החדשה שאני נוכח באמיתותה, ואהיה מוכן לעשות הכל כדי לצאת ממנה, אחזור.
ואני אחזור. אני לא מהמוותרים. בוודאי לא בדבר כזה.
ובאותה נשימה - התחלתי שוב את הספירה. ואני מיישם בינתיים גם את ״הצעד ה-13״ והתחלתי בפעילות גופנית סדירה.
ניפגש, חברים.
