אשריך חיזקתנו

לאחר שלושים ותשעה ימים של נקיון אני מודיע בצער על זה שנפלתי.
הרגשה מגעילה מאוכזב מעצמי שלא הצלחתי להתגבר על היצר.
אפילו לבקש מחילה מה' קשה לי.כי זה היה בידיעה מלאה שאני הולך לחטוא.
צריך לאסוף את עצמי ולא לתת לגלגל להמשיך להסתובב.

מדהים שבדיוק בשבת שמעתי דרשה על זה שזמן הטיהור מקושר למספר 40.
40 שנה במדבר.
40 יום המבול.
40 יום משה היה בהר סיני.
ואני נפלתי ביום ה39.עוד יום אחד...

מרגיש כאילו פספסתי הזדמנות משמים להיטהר באמת.
אההההההההההההה

אוהבים

למספר 40 אין יותר חשיבות מאשר 39 או 38


היום הארבעים הוא יום אחד לא יותר, הוא לא קשה יותר ולא קל יותר.


כשמסתכלים על תקופה של 39 ימים או 18 שנה הם מורכבים מימים ושעות ודקות ושניות


כל רגע בחיים הוא הראשון והאחרון מסוגו (מה שהופך אותו לאחר רגע, לרגע היסטורי ומשמעותי בחיים שלך)
השאלה מה אתה יוצק לתוך אותו הרגע, האם אתה מחליט, להתקרב או להתרחק, להאשים את עצמך או אולי את הסביבה.


רשום "היום אם בקולו תשמעו", למה רשום היום? ולא שנה שלמה, או חיים שלמים?
כי זה גדול עלינו... לנו יש רק את היום, מחר אולי לא נקום, את אתמול כלום כבר לא ישנה, והדבר היחיד שיש לך שליטה(מוגבלת יש לציין) עליו זה הרגע, איך הרגע הזה משתלב בחיים שלך, איזו משמעות תהייה לו לגבי הרגע הבא, עד כמה תיתן לרגע הקודם להשפיע עליך

חבר יקר,

אני מזדהה עם הכאב שלך, עם התחושות המוכרות כל כך של גועל מעצמי, ייאוש ובעיקר פספוס. "למה הייתי צריך את זה? היה לי כל כך טוב בכל הימים שהייתי נקי, ועכשיו אני מרגיש כל כך רע, אז למה?". תאמין  לי שאני יודע על מה אתה כותב, לא בגלל שקראתי על זה אלא בגלל שהייתי שם. לא פעם, לא עשר פעמים, לא מאה פעמים, אלא אלפי פעמים. הסרט הזה חזר על עצמו כל כך הרבה פעמים, שלא משנה כמה זמן אלוקים יתן לי בנקיות - תמיד אוכל להרגיש את זה כאילו זה היה עכשיו.

אצלי זה תמיד הוביל לנסיון חדש לאלף את החתול שבתוכי, מתוך תקווה שאולי הפעם זה יצליח. אולי הפעם החתול יפסיק להיות חתול ולא יזרוק ויהרוס הכל ברגע שהוא יראה עכבר. הבעיה היא שזה אף פעם לא עבד. כל פעם זאת היתה הפסקה חדשה, וכל פעם התחלה חדשה, אבל כל פעם זה גם נגמר בנפילה חדשה. באמת שרציתי - אבל לא יכולתי.

השאלה היא למה? אם אני כל כך רוצה להפסיק - למה אני לא יכול? הנה אתה מתאר את הפספוס, את הרגשת הריקנות, את חוסר התועלת שבנפילות, אז אם נשארה בי אפילו רק טיפת שפיות, זה היה אמור להספיק עבורי כדי שבפעם הבאה לא אעשה את זה. הרי אם היה מדובר על כל דבר אחר בעולם - השכל הישר היה גובר על השטות והטפשות הרגעית, ולא הייתי שוב ושוב מכניס יד לאש רק מתוך מחשבה אוילית שאולי הפעם זה לא ישרוף.

כאשר הגעתי לתחתית שלי, הסבירו לי שיש לי אובססיה מחשבתית למין ולתאווה. פירושו של דבר הוא שהראש שלי עובד שונה מאשר ראש של אדם אחר. זה סוג של מחלת נפש שפגעה בי לפני הרבה שנים, ומאז אני שבוי בידיה. האובססיה היא המחשבה האין סופית על מין, הקישור של כל אישה ברחוב לתאווה, הרצון הנואש למין וכן הלאה. אני לא אדם רגיל בנושא הזה, למרות שכלפי חוץ אני נראה די בסדר. (הסבירו לי עוד כמה דברים כמו האלרגיה שפיתחתי וגם המחלה הרוחנית, אבל זה נושא לפעם אחרת).

כשהבנתי שאני בעייתי, שאני חולה, הבנתי גם שזה לא יעבוד עבורי סתם ככה עם עוד החלטה להפסיק. נכון שאני לא רוצה ליפול, אבל זה גדול עליי, זה לא לכוחות שלי, או במילים אחרות: אני חסר אונים מול התאווה. נכון, זה טפשי, זה פיספוס, זה כואב ומה לא - אבל כמה שרק אנסה - לא אצליח להימנע מהנפילה הבאה. לא משנה אם אני נקי 39 ימים, או 390 ימים - כאשר האובססיה תתפוס אותי - היא תכריע אותי.

ההבנה הזאת היתה עבורי השער לחופש. כן, באופן פרדוקסלי, דוקא ההבנה שאין לי סיכוי - היתה הסיכוי הראשון של בחיים למפוכחות מינית ושחרור מעצמי. ההודאה בכך שאני חסר אונים גרמה לי להזיז את עצמי לכיוון של חיפוש פיתרון, במקום נסיון עקר נוסף של החלטה תקיפה לא ליפול. ההחלטות האלו לא עבדו, אבל ההודאה בחוסר אונים (כחלק מתכנית הגמילה כולה) עזרו לי להישאר נקי מאז.

כל הכבוד. הצלחה. במלוא הערכה.

קראת את ההודעה שכתבתי היום בצהרים? :'(








תודה על התגובות חברים זה מחזק.





מעריך את ההשקעה שלך במיוחד שאתה נקי כבר המון המון זמן ויש נטייה לאנשים לשכוח את כל הקשיים שהיו להם פעם,אז תודה.

הבנתי אותך.
אני עדיין לא יכול להגיד שאצלי זו מחלת נפש כמו שאתה מגדיר את זה,אני כן יכול להגיד שיש לי יצר מאוד חזק ודמיון מאוד מפותח ושאני נהיה עיוור וטיפש ברגע שאני בתוך החטא.אבל נראה לי שכל מי שפה מרגיש אותו דבר.
האמת היא שעד עכשיו לא התחלתי את תכנית 12 השלבים אלא רק עברתי ברפרוף על התוכן.
אני מאמין שאם כולכם מדברים על זה אז ברור שזה עובד.
האם אני יכול למצוא מישהו שיעזור לי עם התכנית?אבל ממש יעזור?
כי אני די עצלן בשביל לקרוא את כל הספרים האלה הלבן הגדול וזה..

האם אתה הולך לקבוצות,
תתחיל ללכת ולאט ולאט תשאב לתוך הספרות עם ממש קצת מאמץ,
זה תוכנית פשוטה לאנשים מסובכים
אתה לא צריך ביום אחד ללמוד את כל הספרות, בקושי עמוד ליום, זה הפתרון

צודק. אני לא מכיר אותך ולא יודע מה המצב שלך. ניסיתי לכתוב על המצב שלי, אבל יתכן שזה לא היה מספיק ברור, אז הפעם אנסה קצת יותר ברור להבהיר את הדברים כפי שאני רואה אותם.

הנקודה היא שלא כולם מכורים, ולא כולם חסרי אונים מול התאווה. הענין הזה של יצר ונסיונות הוא דבר עתיק מאז שברא ה' את עולמו, וכולם מתמודדים איתו. יש כאלו שמתמודדים איתו בקלות יותר או בקשיים, יש כאלו שמתמודדים בהצלחה ויש שנכשלים. זוהי דרך העולם ואני לא מדבר על זה בכלל. אנשים רגילים - שזה רוב העולם - לא צריכים חידושים גדולים כיון שכבר יש להם אין סוף דרכים של התמודדות עם עצם הענין. נכון שישנם חידושים שלא היהו בדורות קודמים כמו אינטרנט וכו', ולזה באמת צריך פתרונות חדשים כמו מסננים וכן הלאה. רק לאחרונה נפתח האתר החדש ונשמרתם venishmartem.co.il שנוצר בדיוק עבור הצורך הזה.

גם מי שכן נכשל מפעם לפעם וצריך כלים יותר חזקים - יש בשביל זה את האתר של שמור עיניך שבו יש המון מידע (גילוי נאות: אף פעם לא עברתי על הכלים שם ואני לא יודע מה מתאים למי. מה שכן - קראתי רשמים של חברים שנעזרו בכלים השונים וסיפרו שזה עזר להם).

מה שאני דיברתי זה על מצב אחר לגמרי. לא על מישהו עם יצר הרע גדול, גם לא מישהו עם יצר הרע ענק, אפילו לא עם מישהו עם יצר הרע מאוד מאוד ענק ענק. בכלל לא. אני  מדבר על המצב שלי, ואצלי זה לא מתחיל ולא נגמר ביצר. התחלתי את השימוש בתאווה הרבה לפני שידעתי שזה אסור בכלל, בלי שום רצון לעשות משהו שקשור ליצר הרע. אני לא יכול להאשים את ההורים שלי כי לא היו אצלנו בבית שום חומרים של תאווה, לא עיתונים, לא מגזינים ולא דיבורים בנושא. אני גם לא יכול להאשים את הסביבה שלי כי גם היא היתה נקיה מכל רבב. פשוט יום אחד נכנסתי לשירותים והתחלתי לאונן.

וגם לא הפסקתי את השימוש בתאווה בגלל שזה אסור אלא בגלל שזה הרס לי את החיים לגמרי. איבדתי שליטה על החיים. החיים שלי הפכו בלתי ניתנים לניהול. טוב, ברור שכלפי חוץ כולם חשבו שאני מוצלח, חכם ומוכשר, אבל בפנים הייתי הרוס ומרוקן לגמרי. לא היתה לי - ועדיין אין לי - שום שליטה על עצמי כאשר התאווה מגיעה לביקור.

כמובן שכל חבר כאן מגיע עם סיפור אחר וברור שאף אחד לא דומה לשני. יש חברים שזה התחיל ב"יצר הרע" והפך להתמכרות, ויש כאלו שזה אחרת, אבל זה לא הנקודה החשובה. מה שנוגע זה בעיקר באיזה מצב אני נמצא. האם אני מסוגל לשלוט ולהפסיק או שאיבדתי שליטה, וכמובן: עד כמה החיים שלי הפכו בלתי ניתנים לניהול, או במילים אחרות: עד כמה מפריע לי האיבוד שליטה הזה? יכול להיות אדם שלא מצליח להפסיק לעבוד אבל זה לא מפריע לו, אז הוא לא מכור לעבודה. רק אם זה מפריע לו ולמרות שהוא רוצה מאוד להפסיק הוא לא מצליח - זה כבר סימנים של התמכרות.

למיטב הבנתי (ויתכן שאני טועה), אי אפשר להתחיל את תכנית 12 הצעדים בלי להודות בכישלון. אי אפשר לעשות צעדים 3 בלי לעשות את שני הצעדים הראשונים שבהם אני מבין את הבעיה ומקבל את הפיתרון. בצעד הראשון אני מודה בחוסר אונים, ובצעד השני אני מקבל את העובדה שאם אני רוצה לחזור לשפיות - אני צריך את עזרתו של כח גדול ממני. רק אחרי זה אפשר להתחיל לעבוד את שאר הצעדים.

אז אם אתה עדיין לא נמצא במקום הזה - אולי באמת אתה לא צריך את הצעדים, ואולי כדאי לך לנסות קודם לכן דברים אחרים. זה שהם לא עבדו עבורי - לא אומר שהם לא יעבדו עבורך. בכל מקרה - אנחנו כאן תמיד לעזור, תהיה הדרך שתבחר איזו שתהיה.

בדיוק אני. :-[ :-[ :-[ :-[ :-[

מקפיץ