ברוכים הבאים, אורח

"ההולכים בחושך ראו אור גדול" - סיפור חיים
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1
  • 2

נושא: "ההולכים בחושך ראו אור גדול" - סיפור חיים 7892 צפיות

בעניין: "ההולכים בחושך ראו אור גדול" - סיפור חיים לפני 9 שנים, 11 חודשים #69795

תודה אסירותודה.

איכפת.
"אשרי מי שחושדין אותו ואין בו"... סליחה שחשדתיך בצידוד ב 12 הצעדים. איחולי הלבביים לך שזה לא יהיה רק בגדר חשד בעלמא.... וסליחה על האיחולים...

לעצם העניין זה לא לגמרי פשוט. מה תאמר בדיוק לנער צעיר שמגלה את העניין? הנטיה הפשוטה היא להוריד את רגשות האשמה והפחד מהעניין, אבל אנחנו הרי מצד שני במקורותינו מדובר באחד העוונות החמורים ביותר ואנו הרי לא רוצים שהוא יתחיל להרגיש טוב מדי עם מה שהוא עושה.

בעניין: "ההולכים בחושך ראו אור גדול" - סיפור חיים לפני 9 שנים, 11 חודשים #69797

  • איכפת
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 61
לאדם היקר

מודה ועוזב ירוחם. תודה רבה על האיחולים הלבביים. אני מאחל לכולנו שנזכה תמיד לעשות רצון ה' מתוךשמחה, זה הכי חשוב.

לעצם הענין, אני מסכים אתך שהענין מאד מורכב, עם זאת המצב כהיום, שבחור צעיר לא יודע בכלל מה זה הדבר הזה שמושך אותו, חבר סיפר לי שכשקרה לו מקרה לילה לראשונה בתור בחור והדבר חזר ונשנה כמה פעמים, הלך לרופא משפחה לבד ללא ידיעת הוריו כדי לשאול אותו מה המחלה שהוא נתקף בה.

למה שבחור יסתובב מתוסכל ומפוחד מבלי לדעת על המציאות הזאת.

גם על עצם חומר הענין, עדיין ניתן למצוא את הדרך הנכונה לתת לבחור את התחושה שהוא לא צריך לפחד מלבוא לדבר על כך לצד כך לא להפחית מחומרת הענין.

מה דעתך?

בעניין: "ההולכים בחושך ראו אור גדול" - סיפור חיים לפני 9 שנים, 11 חודשים #69802

אוי, הפחד הפחד. הצלחת להעלות לי את אותם ימים איומים ונוראים. אין לך מושג עד היכן הגיעו הפחדים שלי באותם שנים בגלל הנושא הזה. לו רק היה לי מישהו שיכולתי לדבר אתו על הכל בלי פחד. הגעתי לרמות כמעט בלתי אפשריות בגיל 13-14 הייתי בטוח שהעולם הולך ומסתיים עבורי. גם עכשיו כשאני כותב את מילים אלו ממש ידי רועדות וליבי כואב לזיכרון אותם הימים האומללים כל כך בחיי. מה הפלא שהתאווה הפכה לטראומת חיי? היא ותוצאותיה נצרבו בליבי באותיות של דם ודמעות. קשה לי להאמין שרוב הנוער של היום חווה את זה בצורה שכזו ויש לי יסוד סביר להניח שלא. אבל עבור אותם אומללים המכלים את מיטב שנותיהם הצעירות והרעננות בצילה המאיים והנורא של התאווה היה אכן ראוי מדין "לא תעמוד על דם רעיך".

תגובה: לפני 8 שנים, 12 חודשים #80917

  • אברך חרדי
  • רצף ניקיון נוכחי: 31 ימים
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 26
סיימתי לקרוא את דברייך עומדות לי דמעות בעיניים....כפשוטו...
אבל יש בי זעם...גדול,למה העולם הפנימי הזה לא נמצא בספרות שלנו?סיפורי צדיקים חיזוק וכדומה(כמובן בלי פירוטים בלתי צנועים),למה בצורה הגלויה בציבור החרדי (ליטאי ספרדי חסידיוכו') אין ביטוים לעולמות הפנימיים האלה,וכל התהלכים על התקרבות לה' מוצגים בצורה כזאת לא אמינה ולא מציאותית(בעיניי לפחות),איך מוצאים את זה החוצה איך מחנכים לזה?...מקווה לתשובה

תגובה: לפני 8 שנים, 12 חודשים #80919

תודה לך,

נדמה לי שכמו כל דבר האמצע הוא השולט. הספרות באופן כללי מיועדת לרוב האנשים שההתמודדות שלהם סבירה ולא הלכה לקצה. לקח לי הרבה זמן להשתכנע שרוב האנשים לא חייבים לאונן פעם ב... שאצלם זה נתון לבחירה. אצל אנשים אלה מספיק לימוד במיינסטרים של המוסר - החסידות וכדומה כדי לא לעשות את זה. אצלי זה הגיע ממקום אחר לחלוטין ובשל כך כך הטיפול שונה.

תגובה: לפני 8 שנים, 11 חודשים #81884

  • born9914
  • מנותק
  • חבר חדש
  • הודעות: 2
תודה רבה על השיתוף ועל התקווה להחלמה
אכן כן התאווה לא חולפת ונשארת אבל שאני לומד על פגמיי אני לרוב מצליח להתגבר על המקומות שבהם היא מחכה.
אני פשוט מכיר אותה מספיק טוב לדעת מתי היא תגיע:)
המון החלמה
קיבלתי המון

תגובה: לפני 8 שנים, 10 חודשים #83090

אם בפחדים עסקינן, הזכרת לי כל מיני פחדים שהיו לי (מלבד הפחד מהצלייה וול דאן בגיהנום...) אני זוכר שפעם פחדתי שהזרע יתבייש או משהו כזה ויחסום לי את העסק, לכן הייתי חייב להטיל את מימיי אחרי השימוש.
שיואו, איזה שימוש הזוי (עדיין...)

תגובה: לפני 8 שנים, 7 חודשים #88542

  • החסוי
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • התאווה והבריחה השתלטו על חיי. אני רוצה לחיות!
  • הודעות: 318
קראתי עם דמעות בעיניים..
הרבה חלקים מזכירים לי את עצמי..
הריצוי האינסופי, הסתרת המגרעות שלי, הכאב הנורא של להרגיש חוטא ורשע וטמא.. הפחד והזעזוע מחומרת החטא והעונשים.. ההסתרה והשתיקה.. בליעת הכאב פנימה.. הקשר המאוד דינאמי עם אלוקים, ניתוק משמחה ומאנשים, שנאה עצמית..
שנזכה לעוד יום נקי ומחלים
תודה
-על ידי שאני מתבונן איך אבדה לי השליטה על חיי אני מבין שאני חסר אונים
-אני אלרגי לתאווה. למעשה אני כל כך חלש ושברירי שמבט אחד, מחשבה אחת, יכולים להרוג אותי
-"עבוד את את הצעדים כאילו הכל תלוי בך. התפלל כאילו הכל תלוי באלוהים."

תגובה: לפני 8 שנים, 7 חודשים #88543

  • החסוי
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • התאווה והבריחה השתלטו על חיי. אני רוצה לחיות!
  • הודעות: 318
ובנוגע למה שנכתב כאן בתגובות לגבי בני נוער:
אני מאוד מאוד סבלתי מזה כנער. בהתחלה לא ידעתי מה אני עושה, וכשהבנתי כבר היה מאוחר מדי.. ואז גיליתי חומר תורני על חומרת האיסור, עונשים, גודל הפגם וכו', נבהלתי עד עמקי נשמתי ולקחתי את העניין לקיצוניות, מעבר לזה שהמשכתי להשתמש ברמות שימוש שונות (גם אם בלי לאונן) החשבתי כל מקרה לילה כחטא והייתי רץ למקוואות בשעות לא שעות ואומר תיקונים.
זה גרם לי סבל אדיר.
הייתי ילד בן 12 וכבר היו לי פנטזיות על נשים סביבי ומאונן באופן בלתי פוסק, מרגיש מסומם משתיק כל כאב, ואז גיליתי כמה זה חמור ופגם וכו' - הרגשתי הילד הכי רשע והכי משוקץ בכל היקום.
וניסיתי להפסיק.
ואז בגיל 13 גיליתי את הפורנו בצורתו הגסה והמפורשת ביותר.
והמשכתי.
וסחבתי איתי שנים של כאב עצום ושנאה עצמית שהשמידו כל חלקה טובה באישיות שלי
גדלתי לתוך עולם מסומם מתאווה תוך כדי שאני מרגיש שאני הכי משוקץ שאני יכול לתאר. ולא יכולתי לשתף אף אחד מפני הפחד הנורא. וכמובן שאף אחד לא היה שם בשבילי (חוץ מאלוקים שתמיד היה זמין..).
אני חס וחלילה לא מתלונן, אבל כואב לי על צעירים שעלולים ללכת בדרך היסורים הזאת.
-על ידי שאני מתבונן איך אבדה לי השליטה על חיי אני מבין שאני חסר אונים
-אני אלרגי לתאווה. למעשה אני כל כך חלש ושברירי שמבט אחד, מחשבה אחת, יכולים להרוג אותי
-"עבוד את את הצעדים כאילו הכל תלוי בך. התפלל כאילו הכל תלוי באלוהים."

שאלה לפני 8 שנים, 7 חודשים #88927

  • הקפטן
  • מנותק
  • חבר חדש
  • הודעות: 1
היי אני חייב להגיד שאני ממש מקנא בסיפור שלך שלי הוא על אותו בסיס ורציתי לשאול מה בדיוק עשית בשביל לצאת מזה?
כלומר איזה כלי הוציא אותך מהבוץ?

תגובה: שאלה לפני 8 שנים, 7 חודשים #88932

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4252
ברוך הבא חבר יקר, אני לא יודע מה החסוי עשה כדי לצאת מזה, אבל אני יודע שאני ועוד הרבה חברים שסבלו מאותו דברים, ומצאו פתרון עלי ידי קבוצות ועשיית 12 צעדים, מוזמן ליצור איתי קשר בפרטי.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: "ההולכים בחושך ראו אור גדול" - סיפור חיים לפני 7 שנים, 3 חודשים #107963

הי חבר יקר.
תודה לך על השיתוף ועל הכתיבה היפה, התחברתי להמון נוקודות בסיפור שלך.
מהנה לראות כיצד הפכת את הסבל למחול.
מאחל לך ולבני משפחתך אור ושמחה בחיים!
אוהבים המון
אוהב ה'

תגובה: לפני 4 שנים, 2 חודשים #129329

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 468 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2110
החסוי כתב on 15 מאי 2016 23:06:
ובנוגע למה שנכתב כאן בתגובות לגבי בני נוער:
אני מאוד מאוד סבלתי מזה כנער. בהתחלה לא ידעתי מה אני עושה, וכשהבנתי כבר היה מאוחר מדי.. ואז גיליתי חומר תורני על חומרת האיסור, עונשים, גודל הפגם וכו', נבהלתי עד עמקי נשמתי ולקחתי את העניין לקיצוניות, מעבר לזה שהמשכתי להשתמש ברמות שימוש שונות (גם אם בלי לאונן) החשבתי כל מקרה לילה כחטא והייתי רץ למקוואות בשעות לא שעות ואומר תיקונים.
זה גרם לי סבל אדיר.
הייתי ילד בן 12 וכבר היו לי פנטזיות על נשים סביבי ומאונן באופן בלתי פוסק, מרגיש מסומם משתיק כל כאב, ואז גיליתי כמה זה חמור ופגם וכו' - הרגשתי הילד הכי רשע והכי משוקץ בכל היקום.
וניסיתי להפסיק.
ואז בגיל 13 גיליתי את הפורנו בצורתו הגסה והמפורשת ביותר.
והמשכתי.
וסחבתי איתי שנים של כאב עצום ושנאה עצמית שהשמידו כל חלקה טובה באישיות שלי
גדלתי לתוך עולם מסומם מתאווה תוך כדי שאני מרגיש שאני הכי משוקץ שאני יכול לתאר. ולא יכולתי לשתף אף אחד מפני הפחד הנורא. וכמובן שאף אחד לא היה שם בשבילי (חוץ מאלוקים שתמיד היה זמין..).
אני חס וחלילה לא מתלונן, אבל כואב לי על צעירים שעלולים ללכת בדרך היסורים הזאת.

תשמע לי יש מזל, היה לי כן תקופות שהייתי רץ למקוה וכיוצא בזה, אבל מתוך רצון שאני לא משלים עם המצב, אבל אני לא נכנע, אני לא מפחד, ה' איתי לפני החטא ואחרי החטא, ה' אוהב אותי גם שבגדתי, כן המידה של הקב"ה היא לא כמידת בשר ודם, אבל באמת שישנה השפעה אצלי לטווח הארוך, עובדים על זה, ולדעתי צריל לדעת איך להסביר את הנושא...

  • עמוד:
  • 1
  • 2
זמן ליצירת דף: 0.49 שניות

Are you sure?

כן