משךחכמה כתב:
מתחילים לעלות לי קולות מערערים על החלטתי - מחשבות אלו אומרות לי: זה גדול עליך, זה קיצוני, העיקר שתשתחרר מהפורנו אך לא מהאוננות וכו'...
לא יודע אם התגובה הבאה היא מה שהיית מצפה לשמוע, אבל יש מצב שהקולות האלו שאתה מדבר עליהם הם דוקא הקול השפוי שבך.
אבל לפני שאני מסביר את עצמי, אני חייב לציין שמכיון שאני לא מכיר אותך - יתכן שאני טועה, והדברים הבאים נכתבים מתוך הנסיון האישי שלי בלבד. יתכן שאתה שונה, יתכן שאתה דומה אבל נמצא במצב שונה וכן הלאה. לכן, אם אתה רואה שהדברים שלי לא נכונים לגביך - זה בסדר גמור. לעומת זאת אם אתה מזדהה - יש סיכוי שאוכל לעזור לך.
הענין הוא שבמשך הרבה מאוד שנים קיבלתי על עצמי את ההחלטות האלו שאתה מציין, וכל פעם התכוונתי לזה בכל הרצינות, אבל תמיד זה נגמר באותו מצב של נפילה והתרסקות. זה לא שלא רציתי, לא שלא התכוונתי, לא שלא ניסיתי - ברור שכן. אלא שזה היה גדול ממני.
נניח שאני מנסה לפתור חידה מתמטית קשה, ובמשך אלף פעמים תמיד נכשל, ולא משנה מה הדרך שבה ניסיתי. האם זה לא אומר שיתכן שהחידה הזאת היא למעלה מהיכולות שלי במתמטיקה? קרוב לודאי שרוב האנשים השפויים היו מגיעים למסקנה הזאת גם אחרי מאה פעמים של נסיון לפתור את החידה, ובודאי שכל אדם שפוי היה מגיע למסקנה הזאת אחרי אלף פעמים. אבל כשמדובר על הנסיון שלי להפסיק ליפול, למרות שעברתי את אותו תהליך לפחות אלף פעמים, לא הבנתי את העובדה הפשוטה, והיא שזה גדול עליי ולא משנה כמה אנסה - תמיד אכשל.
אז מה, באתי לייאש אותך? ממש לא, ההיפך הוא הנכון. אם נחזור לחידה המתמטית, ההבנה שזה גדול עליי יכולה להביא אותי לצעד פשוט שבאמצעותו אוכל לפתור את החידה, וזה כמובן לפנות לאדם שיודע מתמטיקה יותר טוב ממני. בשפה שאותה אנחנו מדברים כאן בפורום, שני השלבים האלו נקראים "צעדים", כאשר הצעד הראשון אומר "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה" והצעד השני אומר "הגענו לאמונה כי כח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות דעתנו". הצעד הראשון הוא השלב בו אנחנו מרימים ידיים, אבל לא כדי להתייאש אלא כדי להגיע אל הצעד הבא - לבקש עזרה מאחרים שהיו במצב שלנו והצליחו לצאת ממנו. אף אחד כאן לא עשה את זה לבד ואף אחד כאן לא עשה את זה בכוחו, אבל גילינו שאם אנחנו חסרי אונים - אנחנו יכולים לקבל כח מאלוקים ולעשות את זה ביחד.