אמנם הנסיבות שמביאות אותי לכאן הן לא מי-יודע-מה, ובכל זאת: אני שמח להתחיל ברצינות באיזשהו תהליך.
אני בן 20, תלמיד ישיבה (דתית-לאומית). הלימודים בונים אותי מאוד, ובכל זאת, הנפילות באינטרנט לא נעשות מעודנות יותר... אני חושב לעתים שאם ככה אני בישיבה, איזו התמודדות תהיה לי מחוצה לה? בין היתר, זה מה שגרם לי להחליט לגדוע את ההדרדרות באיבה. עם זאת, ההחלטה לכשעצמה לא עושה את העמידה מול היצר לקלה יותר. (עכשיו, למשל, אני אחרי יממה לא פשוטה מהבחינה הזאת...)
אני חש שככל שהתלהטות היצרים גוברת, כך בניין המידות שלי נפגם ונשחת ונשחק. זה כאילו היצר הזה מזין יצרים אחרים. למשל, העיסוק הזה בעצמי מהצד המיני, קובע בי עמדה נפשית כזאת של אנוכיות. ומצד אחר, גם המשמעת העצמית נחסרת. (אני לא יכול לשלוט בעצמי?)
אני חושב אולי להתחיל להיפגש בקרוב עם בנות לקראת חתונה ואני רוצה להגיע לשם שלם ולחסוך ממני וממנה, תהא אשר תהא, תסכול וייסורי מצפון.
אני רוצה להתבגר מזה,
אני רוצה להתגבר על זה.
אני יודע שאני כותב לא מסודר וקופץ מנושא לנושא. מתנצל על כך, על פי רוב אני משתדל להקפיד על הניסוח. זו פשוט הפעם הראשונה שאני חושף את המטען הזה וההתפרצות הזאת מתבטאת כנראה גם בכתיבה.
אני "רוח נכון",
נופל וקם, אבל אופטימי סך-הכל.