שלום עליכם. גיבורי החיל!

לפני הכל - כולכם, בלי שום יוצא מן הכלל,  עושים כאן עבודת קודש. עצם העובדה שהאתר הזה קיים הוא פלא עצום. אל תזלזלו בעוצמה ובטוב שהאתר הזה מחולל. תבורכו מפי עליון ותהי משכורתכם שלמה מעם אלהי ישראל שתחת כנפיו כולנו רוצים להסתופף ולחסות.

שמי יונתן, בן 29, נשוי באושר עם תינוק ראשון בן שישה שבועות. הדבר שאני רוצה - אולי יותר מהכל - הוא שבני יגדל לתוך משפחה, לתוך מציאות, לתוך בית, שבו אבא אינו מפר את הברית שלו עם יה. בפשטות.

את האתר הזה גיליתי די במקרה, ואני שמח על כך. ישנם דברים שכידוע באים בהסח הדעת דייקא.
הצטרפתי למסע בן תשעים יום, ואני כרגע עומד על חמישה עשר ימים נקיים. ידעתי מצבים קשים ביני לבין עצמי. מעולם לא בגדתי עם אשה אחרת בפועל, ומעולם לא עלה על דעתי לעשות כן, אך ידעתי ימים ולילות של ייסורים מול המסכים למיניהם - טלויזיה, מחשב, פלאפון. איני יודע למען האמת אם אני מכור. יש בי מן חשד מקונן כזה, אך בד בבד אני יודע בלי שום ספק כי אני חזק מהתאווה הזו. פרדוקס שממנו אולי אתבדה. ימים יגידו.

אני מקבל את המייל היומי. ישנם שם דברים מאד מחזקים ומחכימים, שלרובם אני מאד מתחבר.
תמיד הרגשתי שפגם הברית בעוכריי יותר מהכל. וכבר אמרו אחרים לפני כי סתם יצר זהו יצר העריות ושאין - פשוט א י ן - לו אפוטרופוס. וואלה, צודקים. בלי שום ספק. אני אולי חולק על האורתודוקסיה בהמון קטעים, אבל במקרה הזה של עניין הברית - כל מילה בסלע.

החלטתי שלבד זו לא הדרך, גם אם אני כן מרגיש חזק כרגע, כי מי יודע מה ילד יום?
אשתדל להגיב ולהיות פעיל, אך אני כרגע בלימודים, עבודה, ועם בן ראשון. קשיים מבורכים מאד, ללא ספק.

אז הנני. כולי "משוטט ברעיון הבוער של החרטה הגמורה", כפי שהגדיר זאת הכהן הגדול לבית קוק. כל רצוני הוא שהאש הזו תמשיך לבעור. כל רצוני הוא להיות עבד נאמן לעבודת האל. להיות מי שאני באמת.  לא יותר, לא פחות. ויהי רצון מלפני המלך העליון שימלא רצוני ותאוותי באמת, ויתן לי את חרותי בשאלתי ואת נפשי בבקשתי, ולו רק להיום.

אהבת יה מגן לנו.

אמן ואמן.

שלום חביבי,
בעזרת ה', ה' ימלא את מאלתך.
לא להתייאש, להמשיך ללכת גם אם קשה.
הצלחה מרובה,
אין יאוש

אתה בדרך הנכונה אחי לאט לאט אתה תבין מה אתה באמת
בנתיים שיהיה לך בהצלחה ויום נקי

בוקר טוב וברוך הבא, האופטימיות שבה תיארת את רצונותיך נגעה לליבי, אך לדעתי יש בה טעם לפגם. אסביר את דבריך
כולנו כאן בוערים באש החרטה, אני בוער בה כבר 13 שנה. היא לימדה אותי כיצד לבכות לקב"ה, כיצד לדבר איתו במילים שלי, כיצד להרגיש אותו, הרבה דברים עשתה החרטה הזו, אך דבר אחד היא לא עשתה - היא לא שחררה אותי מההתמכרות. מאוד התחברתי דווקא לקטע שראיתי ב'שיחות הר"ן' פעם, שם הוא מסביר את המימרא של חז"ל 'רשעים מלאים חרטות'.
החרטה יכולה להיות כיסוי על אי עשייה. אני מתחרט אז כבר אני לא צריך לעשות כלום. כל הכבוד לי שהתחרטתי. וזהו.
חבר יקר, כדי שהבן שלך אכן יגדל בלא אבא שפוגם את הברית צריך שהאבא יבין שאין דבר כזה 'אין זמן'. זמן הוא פונקציה של סדר עדיפויות.
שלא תבין לא נכון. אני אומר זאת בכאב - סיפרתי לאשתי אודות ההתמכרות לפני כמעט שנה וחצי, כשהייתי בתקופה טובה, ושוטטתי עמוקות ב'חרטה הגמורה'. לקח לי שנה וחצי נוספות להבין שזה לא מספיק. שההתפרצויות 'מדי פעם' של התאווה הורגות אותי מבפנים.
חבל, חבר יקר, לחכות עד שתרגיש אי אפשר כבר.
בוקר טוב, ושוב - ברוך הבא.
נתן

עוד אחד איתנו!!
כמה שאני שמח!!
בהצלחה גבררררר!! ;D ;D ;D ;D ;D ;D

תודה נתן!

אני מאד מסכים עם הדברים שאמרת, ושמח שכתבת אותם. אכן, השימוש בחרטה ככלי לוויתור עצמי היא דבר שאין לזלזל בו. נפלתי בזה בעבר, ואני מקווה שלא אפול בזה שוב.

יהי רצון שנמשיך לפעול לטובה!

שבוע טוב נתן, ואהבתיה

יש פתגם של הרבי הרש"ב  "טובה פעולה אחת מאלף אנחות "
זה פתגם שאני תמיד אומר מזכיר לעצמי , שכל החרטות והאנחות שלי לא שווים יותר מפעולה אחת .
    ושכנראה התרגלתי להסתפק בחרטות ובאנחות .ומה שבאמת אני צריך לעשות זה מעשה אחד שישנה אפי' קצת את התמונה במקום הבכיינות שלי. ופעולה גוררת פעולה ,  "ומצווה גוררת מצווה"

בס"ד

ומהו המעשה הנכון  ???
ומתי זמן הנכון לעשותו  ???
ומיהו האיש הנכון שיעזור לנו לדעת תשובה לשאלות אלו ???

בהצלחה רבה לכולנו!!!!!