שלום, אני חדש פה ומאד מתלבט אם לשתף במה שעובר לי בראש כרגע אבל זה פשוט חזק ממני..
אני מרגיש שאני תלוי על קיר של בנין, כמו בסרטים, מכירים את זה? שהגיבור נאחז בכל כוחו, תלוי בין שמים לארץ מקווה שאיכשהו הוא יצליח להחזיק את עצמו עוד כמה רגעים, רק עוד כמה שניות כי אולי משהו יבוא להושיע אותו, או אולי הוא יצליח להתאזן ולהרים עצמו לבד...
הכל תלוי בכמה זמן הוא עוד יצליח להחזיק, כמה הוא לא יתייאש. והשרירים כבר כואבים כל כך מהמאמץ, כל רגע שעובר הוא תופת בפני עצמה... כבר אין לו כח, כבר נראה שהכל אבוד, ואז נשלחת איזו יד, אוחזת בו ומניפה אותו אל על והגיבור שלנו מבין שהוא ניצל והוא מלא הכרת תודה...מכירים?
ההרגשה הזאת מלווה אותי כל החיים, אני כל החיים מרגיש שאני תלוי שם! וכל נפילה היא נפילה אל התהום! לא נראה לי ריאלי בכלל לקוות להתמיד בנקיות חיים שלמים שלא לדבר על 90 יום, אני מרגיש שאני שם תלוי, בוהה באימה בתהום שפעורה תחתיי ומת מפחד, האם אלה כל החיים שלי? זה כל מה שיש??
לא הגיוני, זה פשוט לא יכול להיות, הרי אם אלוהים אוהב אותי כל כך הוא לא יתן לזה לקרות, להתחתן, להביא ילדים, לבנות בית וחיים מצד אחד ומצד שני להיות במקום הכי שפל בלי יכולת לצאת ממנו... אז נמאס לי, הבנתי שאני לא יכול להתמודד לבד והחלטתי לבוא לפה למרות שאני כבר עייף מהתמודדויות...מקווה למצוא פה תשובה...