היי. אני בן 20, משרת כרגע בצה"ל, בתוכנית הסדר (בן ישיבה). ואני נופל. כל פעם שאני חוזר הביתה, אפילו כמה פעמים. אני מאוד רוצה לצאת מזה, אבל אני מצליח לעקוף את הסינונים, ואיכשהו תמיד מוצא דרך ליפול.
קצת עלי: אני רגיש, ומאוד בודד. וכשאני בודד אני נופל יותר. הייתה תקופה לא מזמן שיצאתי עם מישהי (למטרה רצינית), ובאותה תקופה הצלחתי להשתפר פלאים, זה פשוט פחות העסיק אותי.
אני צריך מישהו שיוכל לעזור לי כשאני יודע שאני עומד ליפול, שאוכל לשלוח לו הודעה או משהו, לקבל תמיכה, עידוד.. מאוד קשה לי ואני כל כך רוצה להתקדם ולצאת מזה.
יש עוד נקודה, שאני לא בטוח כמה אני באמת "מכור". אני נופל, אני לא רוצה ליפול, אבל כשאני בצבא נגיד ועסוק.. אני בוער בתאווה, לא צריך את זה באותה המידה. לא יודע אם זו "התמכרות" או פשוט שאני בנאדם, ובן אדם נופל לפעמים.
תודה רבה חברים.. מאחל לכולנו נקיות וטהרה.
