שלום לכולם אני חדש כאן, וההתוודות שלי היא בעיקר עם עצמי, שאני צריך לקחת צעד קדימה.
והצעד קדימה שלי הוא האתר הזה, המעשים מנגד. 
ואני גם כותב
כותב מתוך כאב, מתוך אהבה, מתוך פחד, כותב כשאני מרגיש את הצורך לכתוב. 
ובפעם האחרונה שנפלתי, הרגשתי צורך לכתוב, ועם רוב האנשים איני יכול לשתף את מה שכתבתי, אבל פה אני חושב שיהיה לי יותר קל בתור כותב אנונימי וגם כשהקוראים יכולים להזדהות עם העמדה שממנה כתבתי את זה. 
וזה מה שיצא מכתב ידי:

כתיבה נפלאה! פשוט יפיפה.

קצת צרם לי המשקל שאתה שם לחטא.
זה חטא וזה חמור. נכון.
אבל,
יש לנו כל כך הרבה טוב וטוהר מנגד..
אנחנו לא שמים יותר מדי דגש על החטא הזה?
גופך קדוש וטהור. נפלת? תקום.
כולנו ככה.
אולי בגישה הזאת של 'לא ביג דיל' אפשר לטפס ולעלות יותר מהר. לא יודע..

איזה אסירות תודה שלימדו אותי בתכנית שאינני חוטא, אלא חולה. היום אני פטור מכל סוג של רגשות אשמה.

מאחל לך.

אוהב.

אני חושב שכדאי שתכתוב עוד שיר אחד. על האמון שבאדם, על המסוגלות להתגבר, על המיוחד שבאדם לבחור להיות מושל, על היצירתיות לחפש פתרונות לעקוף בורות נשברים, על אהבת החיים, על פאר הבריאה, על היכל התהילה.

ככה יהיו לך 2 שירים חשובים, אחד יזכיר את הרע שבנפילה ואחד יעודד את הטוב שיש בך.
הרי ברור שאתה מסוגל. כל אדם מסוגל להיות מסוגל.
אתה צריך לדעת ולהבין שאתה בסה"כ אלרגי לבמבה, התגובה של הגוף שלך היא קשה וצריך להיזהר מזה מאוד, אבל בסופו של דבר זה רק במבה.
נסה לפרק את ההחלמה שלך למשימות קטנות, כל פעם תשים במרכז נקודה אחרת (מחשבות, עיניים, ידיים, שמחה) אם תעמיס הכל אתה תיפול..

בהצלחה, אח שלי יקר,
יום נקי

מעניין.
אחרי שהודיתי שאני לא מסוגל - התחלתי להיות נקי. 

חומר למחשבה.