שלום לכולם.
אני חבר ישן-חדש, אף פעם לא הייתי כאן בצורה עקבית, רק פעם, ורק לזמן קצר, ובצורה לא רצינית.
בלי לרדת מידי לפרטים, אני יכול לומר שכבר די הרבה שנים אני צולל את התהום, דוהר בלי ברקסים מגרוע, לגרוע יותר, ועד היום אני יכול לומר שכבר נפלתי בהכל, ה כ ל!...
גם ניסיתי לעצור, לצאת, ניסיתי סינונים, וביטלתי, כי רציתי להמשיך, ניסיתי כאן כמה מסלולים של טלפונים, אתגר 90 יום וכד', הייתי אצל מטפלים שונים, שילמתי על זה הרבה כסף ואפילו התמדתי בזה, לא עזר לי כלום, בסיום הטיפול חזרתי אל המוכר והאהוב, והחיים שלי נכנסו בשנים האחרונות לשגרה רעה, שנהיית רעה עוד יותר כל יום.
הריגוש של אתמול, כבר משעמם אותי היום, והריגוש של מחר, זה משהו שאני מייצר כל יום מחדש, וכך מגיע באמת למקומות ולמצבים הכי גרועים, כמובן לא רק מול המסך... (נשמע מוכר למישהו?)
אז למה בעצם אני כותב כאן עכשיו?
האמת? אני בעצמי אפילו לא יודע מה לענות על זה.
אף אחד לא תפס אותי על חם, שגרת חיי נמשכת כרגיל, ולא חטפתי שום סוג של סטירה מעוררת כדי לחשב מסלול מחדש.
אז למה אני כותב כאן היום?
כי בכל זאת, אני יהודי מאמין, שומר מצוות, נשוי ואבא ומנהל חיי משפחה טובים ונעימים, והמבט הזה כל פעם מול המראה, או השכיבה במיטה בלי יכולת להירדם כשבראש רצים לי המראות האחרונות שראיתי ושחוויתי, כל אלה ועוד, לא נותנים לי לחיות כמו אדם נורמאלי, וכאמור, זה רק הולך ונעשה גרוע.
אין לי מוטיבציה, אני לא כותב כאן בסגנון של "באתי להפשיל שרוולים ולעבוד", ואין לי מושג אם אפילו התכתובת הזאת תימשך ותישא פרי.
אבל אני כן נותן לעצמי את הצ'אנס הזה, את הסיכוי שאולי אחד החברים כאן יציע רעיון שלא חשבתי עליו, יעודד בצורה שכן תצליח לפועל עלי תזוזה מחודשת, ואולי אולי כן אצליח להתקין ברקסים חדשים לאלו שלי שכבר נשחקו, נשחקו מידי, ואצליח לצאת לדרך חדשה בחיים, דרך נקיה.
אולי
תודה רבה לכולכם, מקווה מאוד להיות מופתע לטובה, ואולי, מי יודע, אולי בכתיבת שורות אלה אני מתחיל את כתיבתו של סיפור הצלחה חדש?...
