אז הצטרפתי לאתר לפני שנתיים, כשהייתי יותר צעיר ופחות הבנתי דברים.. והנה יצא לי להתקל באתר שוב וכעת להבין את הפוטנציאל שלו עבורי, ועבור עוד אחרים רבים.
רציתי לשתף, לשמוע חוות דעת של אחרים, כי יצא לי לשמוע חוות דעת של אנשים שלא מתמודדים עם הנושא הזה ולכן מאוד היה קשה לי להסביר להם את המצב.
אז ככה, כיום אני בן 20 (כן, אני יודע, צעיר, בסדר. אבל בשביל הרעיון תזרמו, הגיל לא משנה את הרעיון), בן ישיבה ויצאתי עם מישהי לתקופה יחסית רצינית, של 5 חודשים. לאחר 5 חודשים הדברים התחילו להיות יותר רציניים יסוריי מצפון החלו לכרסם בליבי, שאני לא הוגן איתה, שאני מוכר לה חתול בשק, שהיא חושבת משהו אחד ובסוף תקבל משהו אחר, אז החלטתי לשתף אותה. הסברתי לה שאני בתהליך, שאני מתמודד ונלחם, שאני אפילו משתתף בסדנא בנושא.
אבל, היא לא הייתה מוכנה לקבל את כל אלו. מבחינתה אני בלוף אחד גדול, משחק אותה צדיק. הדברים האלו לא כלכך הכאיבו לי כששמעתי אותם, כי אני שומע אותך מתוך עצמי מידי יום ביומו..
רציתי לשמוע את דעתכם, האם משתפים את בת הזוג בכלל? אם כן, מתי לדעתכם? האם בנות בכלל יבינו את ההתמודדות הזו?? יש טעם להסביר?
תודה לכל המשיבים ומשתפי דעתם..

שלום ג'ון 
אין תשובה חד משמעית לשאלה הזאת, בספר הלבן יש אזהרה לא לספר לאף אחד מבני המשפחה לפני התייעצות עם הספונסר שלך וחברים ותיקים בהחלמה,
אני סיפרתי לאישתי רק אחרי שנה וחצי מהנישואים והיא קיבלה את זה קשה מאוד, אבל אסירות תודה שאנחנו לאט לאט מוצאים את הדרך שטובה לנו, שמעתי כאן בפורום ובעוד כמה מקומות שאין הרבה מכורים ששיתפו את האישה בכנות אל המחלה שלהם והתגרשו אבל כן יש המון מכורים שלא שיתפו א האישה והמשיכו להשתמש ובסוף זה התפוצץ להם בפרצוף

מזדהה מאוד עם השאלה
וחושב על זה הרבה..
מבין את הטענה לא לספר ובאמת מי שלא חי את זה לא מבין את הניגודיות הזאת שאנחנו חיים איתה..
מצד שני קשה לי להבין איך אפשר לבנות בית עם קשר עמוק פתוח ואמיתי כשנושא כל כך מרכזי בחיים שלנו כאילו לא קיים אשמח לשמוע את דעת הנשואים בנושא..
כשאגיע לשלב מתקדם בקשר בו השאלה תצטרך תשובה מעשית אני חושב שאתייעץ עם הרב שלי..
בהצלחה!!!

אח יקר
לדעתי צריך להפריד בין ה"סיפור" ל"פיתרון - החלמה"...
אני לא יודע מה הרמה של ההתמודדות/ההתמכרות שלך...
אני רק יכול להגיד לך דבר אחד...
לספר למשודכת/אשה בלי להתייעץ זה כמו לקנות בית בלי טאבו...
יש את הכלל ויש את היוצא מן הכלל
יש נשים שבגדו בהם הבעלים שלהם, ועשו כל דבר אסור והם לא התגרשו - למרות שהם היו על הסף...
יכול להיות תמיד ניסים ונפלאות
אבל  בדרך כלל אין אשה נורמלי שמעוניינת לגור בכפיפה אחת עם חולה/מכור...
אבל מי שעושה דרך/תוכנית/טיפול ולא מזניח אז שיתייעץ מה לספר - אם בכלל, ואם כן איך כמה ולמה...

אהבתי דייב תשובה חכמה,
כי באמת יש יוצאים מהכלל,
לשני הצדדים,
יש שיראו בכל פזילה על נשים בגידה,
ויש להפך שלא יראו בעיה בפורנו,
אבל שניהם נדירים,
בקלאסה אשה לא מעוניינת בכך,
ומרגישה נבגדת,
אבל יש קטע שצריך לדעת,
שאם הקשר הוא טוב וחזק,
אז על כל פשעים תכסה אהבה,
וגם אם יהיה קשה לה,
היא תבין בסוף,
אבל משודכת מאן דכר שמיה.

אשמח אם תתייחסו לשאלה שכתבתי למעלה בתגובה..
תודה אחים!!!

.

mitmoded כתב on 28 ינו' 2021 05:06:


שלום לך,
אני באמת לא מצליח להבין, איך אפשר לחיות עם מישהי במשך שנה וחצי ולא לספר? אני לא שואל מתוך ביקורת, אני לא שואל מתוך האשמה, אני שואל מתוך חשש.
אני עובד על הנושא הזה, אני כעת גם משתתף בסדנא בנושא, ואני מפחד שלא אצליח להיפטר מזה במאה אחוז לפני שאתחתן. ולכן מאוד מלחיץ אותי נורא. לא אפשרי בעיניי להתחתן. אני לא יודע אם אוכל להספיק להוציא את הרעל הזה בצורה מלאה ממני לפני שאמצא מישהי ואתחתן.
השאלה שלי, האם זה חוסם חתונה? אם אני לא אבוא מאה אחוז זה משהו שיהיה אפשרי לעבוד איתו? או שמא עליי לחכות עד שאצליח להתגבר על זה עד תום ואז לצאת לדייטים?
אני שואל מתוך בלבול עצום וחוסר שיח על הנושא הזה בכלל!!
תודה איש יקר

המשתוקק כתב on 31 ינו' 2021 22:18:

שומע, מקשיב, אבל איך זה מסתדר עם האמת??? איך בדיוק אני אמור לעמוד עם מישהי מתחת לחופה ולשקר לה בפנים??
או שאני מפספס פה משהו? יכול להיות.. אפילו סביר להניח..

jhho1 כתב on 31 ינו' 2021 22:21:

בכנות אענה לך 
לפני החתונה הייתי נקי 21 יום שזה התקופה הכי ארוכה שלי עד אז, והאמנתי שזהו סיימתי עם העסק הזה, ואז זה חזר בבום אחד גדול, ולא ידעתי מה לעשות עם החים שלי ופשוט הדחקתי את זה עמוק עמוק, אם היית שואל אותי באותה תקופה אם אני מאונן הייתי אומר לך שלא, לא כי אני שקרן אלא כי באמת הייתי שבוי בשקרים של עצמי, לא ידעתי שאני מאונן לא ידעתי שאני צופה בפורנו ועושה דברים מטורפים בשביל זה, 
לפני חודש כתבתי צעד 1 והייתי בשוק, כל החיים שלי ובעיקר אחרי החתונה הייתי מאונן ופשוט לא ידעתי - זה מטורף, סיממתי את עצמי התאווה ובשקרים 

בקשר ל"האם אני יתחתן וכו" 
רוב חברי sa נשואים, לא יודע אם זה מקל עליך אבל זה המציאות 

בנוסף כשאתה מגיע לפני החתונה בגישה של החלמה וריפוי, בגישה בוגרת ולא בגישה של מסכנות אני מאמין שאלוקים ינחה אותך ויביא לך את האישה שמתאימה לך 


למשתוקק 
כידוע שנחלקות דעותינו לא מסכים שצריך להסתיר מהאישה גם לפני החתונה וגם לאחריה, 
אין מה לעשות אני חולה ואישתי צריכה לדעת מי אני, להסתיר ממנה זה מבחינתי פגיעה עמוקה באמון ובכנות של בני הזוג 

אבל בוודאי שלא מספרים את זה ככה כמו שזה, מומלץ להתייעץ עם ספונסר/מטפל זוגי וכו' לפני השיתוף מה משתפים איך משתפים, וגם להיות תקופה בנקיות אבל להסתיר לגמרי מבחינתי זה מתאים

מחזק מאוד את משתוקק. משנים מפני השלום, בעיני הנזק הוא הרבה יותר גדול מהתועלת(לא בטוח שאשה תבין את מה שגבר עובר בכל הנושא הזה, ולכן תקח את זה למקום קשה מאוד,למרות שלא בטוח שזה שם, בעיני הגבר זאת מחלה\התמכרות, לא בטוח שהאשה תבין את זה כך)

1. ברגע שאדם באמת מנסה לטפל בהחלמה שלו הוא יצטרך לצאת מהבית לקבוצות לעשות שיחות טלפון ולפעמים גם דברים יותר אינטנסיביים כמו הימנעות ממין לתקופה וכו', בלי שהאישה יודעת לא בטוח שהוא יצליח2. זה עניין של זמן עד שהגבר יעשה טעות ביחס לתאווה והאישה תקלוט, וכשהיא תקלוט את זה מאחורי הגב זה באמת יהיה אסון.
3. מבחינה זוגית אני מרגיש שזה לא נכון להסתיר ממנה עם כל הכאב.
4. הכי חשוב - אני לא אומר שצריך לשתף בכל מצב, חייבים לפני השיתוף להתייעץ עם איש מקצוע וספונסר, לא צריך לשתף בפירוט לא צריך לשתף על בסיס יומיומי, אבל כן - האישה צריכה לדעת מהעניין בסופו של דבר.

אני פשוט יגיד לכם תחשבו אם זה היה הפוך, אם האישה שלכם הייתה בוגדת בכם הייתם רוצים לדעת את זה ? או לפחות לדעת שהא בהחלמה מטפלת בעצמה ?

שלום ג'ון
באמת, שאלה לא פשוטה.
אני הודרכתי לספר למשודכת.
לא בשלב הראשון, אלא כשהדברים ממש רציניים.
ועדיין, צריך לעשות את זה בצורה חכמה.
לא להיכנס לפרטים. להדגיש את הצד הנפשי.

נכון, אישה לא יכולה להבין עד הסוף את ההתמודדות הזאת.
מצד השני, אני לא רוצה לבנות את הזוגיות שלי על יסוד הסתרה ורמייה.
נוסף על כך, חלק גדול מהאישיות שלי נבנה בעקבות ההתמודדות, הדרך, הקבוצות, ועוד.
חשוב מאוד לעשות את הדברים מתוך הדרכה. (ספונסר/ חבר ותיק/ איש מקצוע)

אני לא מאמין שאתה "בלוף אחד גדול" ורק "משחק אותה צדיק".
ההתמודדות הזאת לא קשורה לרמת הצדיקות, ויראת השמים שלך. זו מחלה.
קשה. כואבת. מגעילה. אבל מחלה בלבד.

מניסיון האישי שלי, היו לי כבר כמה קשרים שנגמרו אחרי ששיתפתי בהתמודדות, וזה אכן כואב, אבל אף אחת מהן לא התייחסה אלי כרמאי וכנוכל.
להיפך, בכל פעם כזו הן הדגישו שלדעתן אני אכן צדיק, אבל ההתמודדות הזו גדולה עליהן.

אני כרגע מטופל אצל פסיכולוג מצוין, ד"ר מולי גרוסמן
http://www.pnimacenter.co.il/%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%9E%D7%9F

הוא מספר שכבר עברו אצלו מאות בחורים שסיפרו לבנות זוגן לפני הנישואין, וזכו להתחתן ולהקים בית נאמן בישראל.

אני לא רואה בזה רמיה. אני רואה בלא לספר חלק בלתי נפרד  מדרך ההתמודדות שלי, לדעתי זה פשוט יעציב את אשתי, ויקשה עלי מאוד להתמודד. מעדיף להתמודד בזה בראש נקי. אשרי מי שמספר לאישתו וזה עוזר לו, ואשרי מי שלא מספר וזה עוזר לו.

אני דיברתי עם מומחים בתחום,
ודעתם הרווחת היא לא לספר,
חד וחלק,
דעתם הייתה על נשואים,
הם אמרו שהם התוודעו לסיפורים קשים על הנזק שנגרם,
ואף בספר הלבן ההוראה היא לא לספר,
רק אחרי תהליך החלמה.
אני רואה שיש כאלה שכותבים פה אחרת,
לדעתי מאוד תלוי גם במגזר,
בחורה חרדית מבית שמור,
קשה להאמין שהיא תסכים להתחתן איתו,
סביר להניח שזה יעשה לו שם רע,
אבל במגזרים אחרים יכול להיות שזה יתקבל ביותר סלחנות.