שאלה זו, מדוע להישאר נקי, תמונה בפסוק " נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים".
מה המטרה של החיים האלה? מדוע אנחנו כאן?
האם כדי להינות, בשביל סיפוקים, להעביר את הזמן בכיף?
א) אם עיקר החיים היה כדי שנהנה תענוג גשמי, אז טבע העולם היה שככל שנהנה יותר, יהיה לנו טוב יותר ונחייה בשלווה. אך העובדה היא שאנשים הנסחפים אחר התענוג, לא שבעים אף פעם, ותמיד מחפשים ריגוש חדש, עד שעוזבים את עסקיהם ובתיהם ומשפחתם, ונסחפים אחר האהבה ההיא. וכשהיא נעלמת - מוצאים את עצמם בבדידות נוראה.
כל אדם נולד עם כשרונות ונקודות ייחוד המשותפות רק לו.
רוב בני האדם, ירגישו את השמחה והסיפוק - בגילוי כוחותיהם והבאתם לידי ביטוי. הם ירגישו שהם "לא מבוזבזים".
כך גם כאשר אני שם לב ליחודיות של האדם שמולי, ומבליט אותה, אראה אותו מאיר משמחה שסוף סוף מישהו רואה אותו כפי שהוא באמת.
אנחנו מחפשים דרך חיים, שבה נגיע למיצוי כשרונותנו וגם נרגיש סיפוק ושמחה מהעשייה הזו.
לדעת רב סעדיה, אילו לא היו התורה והמצוות בחייו של האדם, לא היתה שום תכלית בחיים האלה באמת. מפני שהאדם אף פעם לא יכול להרגיש שימחה שלמה, ותמיד יהיה מה שיעכב מבעדו.
לכל אחד יש ייסורים כאלה ואחרים. בין אם זה חשש ממבחן גורלי, מקובלות חברתית, ריב עם חברה, קושיים בעבודה, במשפחה וכו'...
ה"הנאות" שיש לנו בחיים, לדעת רס"ג, לא משתלמות לעומת כל הייסורים הללו.
"ומי שיאמר כי הטוב לה היה אילו הניחה נפרדת ותנוח מן האשמות והגאולים והיסורים, אני אבאר לו ואגלה לו כי הפרדה אילו היתה טובה, לא היה עושה זה לה בוראה… ולא היתה מגעת אל נועם ולא אל הצלחה ולא אל חיים מתמידים, כי הגעתה אל כל אלה איננה כי אם בעבודת בוראה, ואי אפשר לה על חוק הבנייה אל העבודה כי אם בגוף, מפני שעימו פועלת כל פועל… ואילו נשארה הנפש לבדה, לא היתה פועלת דבר, כל שכן שהגוף לא היה פועל דבר. וכו'.
(ברס"ג "האמונות והדעות", מאמר ו באמצע פרק ד. )
מכאן אנו למדים, שהדרך המומלצת ביותר שתביא למיצוי כוחות הנפש ולשמחה מקסימלית, היא אם נבחר במעשים המתאימים אל הנפש.
