כתבתי שישנם 3 דברים שגורמים לי לנפילה
הזדמנות -
אביא משל מדיאטה (שעשיתי בעצמי).
התרגלתי לצרוך הרבה סוכר. לאט לאט הורדתי את המינון עד שהיום כמעט לא צורך סוכר (בכל דבר שמוסיפים ביד). אף פעם לא הרגשתי צורך 'להוציא את הסוכר מהבית', והימצאותו לא גרמה לי למכשול.
אבל אם הייתי באירוע בו הוגשו מאכלים שאין לי כמותם ביום יום, ואם לא אוֹכל עכשיו - לא אוּכל לאכול אחר כך, אזי ההתמודדות היא הרבה יותר קשה, ובקל נכשלים.
כך גם בתאווה זו. עצם זה שקיימת האפשרות להיכשל באופן קבוע - אינה מהווה אצלי טריגר למכשול. אבל החסימה של האפשרות לשימוש יוצרת מצב שכל הזדמנות לצפייה היא הזדמנות אל חזור, כי אחרי שההזדמנות תחלוף, כבר לא יהיה באפשרותי לצרוך, ולכן מעוררת נסיון שקשה עד בלתי אפשרי לעמוד בו.
הקושי הנפשי בהחמצת הזדמנויות אינו חדש, וכמעט כל מנגנוני השיווק משתמשים בו: 'הזדמנות שלא תחזור', 'מבצע ל-3 ימים בלבד', וכו'.
אם המבצע יהיה באופן קבוע כל השנה - רוב הנוהרים לרכוש לא יקנו בכלל. הפחד להחמיץ מבצע גובר על ההגיון ומידת החסכנות הטבעית.
ברגע שהאינטרנט פתוח לא קיים אצלי הטריגר הזה, ולכן אם אני מנסה להמעיט בדברים הגורמים לנסיון - אינטרנט פתוח הוא מעלה בנושא זה.
עוררות תאווה -
מתעוררת לעיתים מסויימים בתדירות משתנה.
הגורמים לעוררות הם כמובן מראה עיניים (נשים לא צנועות וכדומה), אך יכולים להיות גם שמיעת שירת נשים (ברדיו לדוגמא), ואפילו עיסוק בנושא תשמיש בגמרא או בהלכה.
בעת עוררות אני חש את מה שהרבה מתארים כאן, איזה דחף חזק שגם אם אני מחזיק אותו הוא לא עוזב שעות. אני יכול ללכת לישון איתו ולקום איתו והוא מסתיים רק לאחר שאני נכשל.
בזמנים שאני עם חסימה, אני יכול לשבת שעות על הטלפון עד לפריצתה, או לעשות שטויות אחרות.
בסופו של דבר, אני לא בחור בישיבה. אם אין אינטרנט בטלפון יש בעבודה, ואם לא יהיה בעבודה יהיה במשרד שלידי, בטלפון של חבר וכו' וכו'. ככל שאחסום את עצמי יותר כך אעשה שטויות גדולות יותר שעשויים להגדיל את הסיכויים שאתפס.
שוטטות -
אפשר לומר שהדבר אליו אני מכור יותר מכל זה טלפון.
גם בימים עמוסים מאוד צריך מתישהו לנוח. והמנוחה הטובה שיותר היא שיטוט בטלפון.
אבל מה עושים כשכבר אין שום דבר מעניין לעשות בטלפון? אז נמשכים לשיטוט בגוגל שמביא פעמים רבות לעוררות ולחטא.
לזה חסימת הטלפון עוזרת מצויין, ולכן בתקופות חסומות אני חוטא הרבה פחות, בגלל שאין יכולת שיטוט.
תעסוקה בטלפון עוזרת גם היא. לדוגמא - משחקים.
היתה לי תקופה של מעל שנה עם משחק אחד שממש התמכרתי אליו וכמעט לא היו לי נפילות באותה התקופה.
הבעיה היא שההתמכרות למשחק מפריעה ממש לחיים, ואני ממש נמשך לפתוח ולשחק בו מספר פעמים ביום (המפתחים עשו אותו ממכר בצורה הטובה ביותר). אשתי שנאה את המשחק הזה בכל מאודה וגם באירועים משפחתיים לא הצלחתי להתאפק מלפתוח ולשחק קצת.
במחשבה שניה - ההתמכרות למשחק דומה מעט להתמכרות שתוארה בפורום על הפורנו.
אז לא יודע אם הצר היה שווה בנזק המלך
לקח לי המון זמן להשתחרר מהמשחק הזה, אבל כשסיימתי איתו חזרה בעיית השיטוט.
פרקטית, הפורום הזה פותר את הבעיה הזו בעצם קיומו, כי כשיש לי זמן מנוחה עם הטלפון אני פשוט נכנס לפורום, וממילא אפילו לא עמדתי בניסיון כלשהו ב17 יום האחרונים.
אם כי - צריך לציין - שאני באותה בעיה של המשחק. בשבועיים האלו בזבזתי זמן עם הטלפון כמו חודשיים שלמים. תגידו שזה שווה את זה. צודקים כמובן, אבל זה מגיע על חשבון דברים מידי חשובים (זוגיות, ילדים, לימודים קבועים וכו')...
בשורה התחתונה, הבעיה שלי עם החסימה (איזו שתהיה) היא בשניים:
- זה גורם לי לנסיון קשה בעת הזדמנויות
- זה גורם לי לחטוא באופנים משונים ומסוכנים בעת עוררות תאווה.
המעלה שלה היא שהיא מונעת נפילה בעת שוטטות. אבל לזה ניתן למצוא פתרונות אחרים (כמו הפורום הזה).
בכל אופן, לנסות לראות אם אני מצליח בוודאי שווה.
כמו שכתבתי בהתחלה, מה שנשאר לי זה לראות האם הפורום, ספירת הימים והשיתוף יצליחו לעזור לי במקרה של עוררות תאווה. אבל מעדיף שלא תגיע כזו לעולם גם אם החידה תישאר לא פתורה בגלל זה
