שלום לכולם.
הגעתי לכאן אחרי שחבר שיתף פה פוסט ושלח אותו אליי.
אני בן 27, רווק, מגדיר את עצמי חרדי לאומי. הייתי נקי לשנה שלמה והייתה לי נפילה לאחרונה.
אני מקווה שבזכות רבינו נחמן בן פיגא זכותו תגן עלינו, כולנו נצליח לחיות חיים משמחים ומספקים (בלשונו אריכות ימים). שנזכה לטהר את הנשמות שלנו ממש ולחזור ולהחזיר אחרים בתשובה.
לתת מוטיבציה וכח לחברים שלי כאן גם אם אנחנו לא מכירים.
הסיפור שלי:
אני בטוח שלא כולם יזדהו עם כל חלקיו. אני אספר אותו מנקודת מבט של אותו הגיל וקצת על איך שהרגשתי במהלך ההתמכרות. אקצר כדי שהפוסט יהיה מועיל. המטרה שלי היא א') לתת לאנשים לדעת שהם לא לבד, ושלא יהיו בזה לבד וב') כי זה מה שנותן לזה לצמוח.
בגיל מאוד צעיר לדעתי גיל 8 הייתי עם חברים שאמרו לי לחפש מונח מסוים במחשב. לא ידעתי מה פשר הדבר וחיפשתי. אז קיבלתי ידע מוקדם עוד לפני גיל ההתבגרות (בהשגחה פרטית, לא הצלחתי למצוא דברים שהם יותם מידי בוטים אבל בהחלט התחלתי להבין במה מדובר).
אני זוכר כשאמא שלי ראתה בהיסטוריה של האינטרנט במחשב הביתי מה הילדים שלה חיפשו והיא הבינה מאוד מהר מי זה היה. היא לא פירטה בכלל אבל הנימה והצעקות שקיבלתי ברכב בדרך לכיתה חרוטים אצלי בזיכרון.
בגיל 12 נתפסתי שוב פעם - הפעם הגישה של ההורים השתנתה הם היו נחמדים דיברו איתי ברכות אבל הם כמו המון מבוגרים לא הבינו שהבמאים שחקנים ויוצרים של הסרטים כבר פתרו לנו את כל הבעיות של איך להתמודד מול קשיים בחיים. ואם לנער אין מי שיעזור לו, יש במאים שחקנים ויוצרים שאנחנו מספקים להם עבודה ומעודדים אותם להמשיך לפעול בצורה בה הם פועלים.( כמובן שזה מעשה שלהם ולא שלנו).
עד גיל 16 מצאתי דרכים לראות סרטים וכבר נחשפתי למאות סרטים באינטרנט. הפנטזיה כבשה את המציאות, לא הייתי ילד רגיל עם התמודדויות רגילות, כל פעם שהייתי נעלב בבית, לא הייתי חושב יותר מידי על העתיד שלי, הייתי הולך לחדר אם אם זה היה בפנימייה אז לשירותים, בכל מקום ופשוט מרגיע את עצמי. התחלתי לפתח חרדתיות ביקשתי טיפול פסיכולוגי כי כבר אז התחלתי לפתח חרדתיות. הפסיכולוג היה מישהו יחסית מבוגר שלא תפס עדיין שלצעירים יש התמודדות שלא ההיתה נפוצה בשנים הקודמות ולא נחקר לפרטיו כמו שצריך.
בגיל 16 רכשתי לעצמי מכשיר מתקדם, הייתי בטוח שעכשיו שיש לי מכשיר, החיים שלי יהיו מושלמים, לזה חיכיתי. לצערי זה לא עזר לי להתמודד היו לי קשיים מול חברים, הסתובבתי עם אנשים שדיברו בלשון גסה ועשו מעשים שהם ממש ההפך מהערכים שלי, זה יצר אצלי סתירה בין המציאות ולצלילה לעולם שקט שכולו פורנו (עד שהוא קורע לך את הנשמה מבפנים) נכנסתי לדיכאון עמוק מאוד מאוד מאוד מאוד (אני זוכר שלא היה לי למה לקום מהמיטה, בקושי להוזיז אצבע, התביישתי במי שאני, כל אישה שראיתי בכל מקום היה מזכיר לי את החטאים שלי, ללמוד תורה א"א כשיש לך תמונות בראש.
גיל 19 התגייסתי ליחידה קרבית - ילד שלא הצליח להחזיק עבודה ליותר מ חודש וחצי, לא מצליח להגיע לשום הישג (ידוע שפגם הברית פוגם בפרנסה וגורם ייסורים). סבלתי המון בצבא, המשכתי עם ההתנהגות שלי, כמעט הפסקתי להאמין שאפשרי לצאת מזה, ניסיתי לפתח רעיונות על איך זה יכול להיות שכולם מסביבי מצליחים ואני נשאר בכישלונות שלי תוך כדי התמודדות מאוד לא פשוטה בצה"ל.
אחרי שנתיים של שירות משמעותי יצאתי מהצבא בן אדם אחר. נכון שהצלחתי בשירות אבל יצאתי עם מידות רעות, עם פוסט טראומה, לא הכרתי את עצמי וכמובן שהפורנו ניצח אותי בכל פינה.
ה' ריחם עליי ומשך אותי לישיבה. למדתי תורה הרגשתי טוב אבל הנפילות המשיכו.
מה שקרה אח"כ קשה לקרוא אבל זה קורה לאנשים, אנשים מתביישים בזה ובצדק.
פשוט השתגעתי. בן 24 לא מבין מה נסגר, לא מצליח. נתקע. דפוק. חרדות. לא ישן טוב. לא אוכל טוב. רב עם חברים רב עם משפחה. אין זוגיות. אין עבודה. והנשמה צועקת ואין מי שייתן לה מענה.
עזבתי את הישיבה וטסתי לארה"ב - לזה קורים גלות, כפשוטו. בעזרת אמא שלי הצדיקה שהייתה זמינה בטלפון והרגיעה אותו שעבדתי (אנשים עזרו לי המון והגיע אליי פרנסה בלי שאתבייש ואצטרך לבקש מאנשים אוכל וכדו' וכל זה ברחמים ממה שבאמת הגיע לי)
כשחזרתי לארץ אחרי חודשיים התחלתי טיפול פסיכולוגי. ממש עברתי ביזיונות באותה תקופה, איזה כפרת עוונות. אחרי שנתיים והמון כיסופים מצאתי מישהו באינטרנט שהוא עבר את ההתמכרות הזאת ויצא ממנה והוא לימד אנשים דרך סירטונים וקבוצת פייסבוק איך לצאת מזה. שילבתי את הטיפול ואת המורה באינטרנט וביחד ראיתי הצלחות.
בהתחלה כמה חודשים (לא האמנתי שזה אפשרי) אח"כ עוד כמה חודשים אח"כ שנה. ועכשיו הייתה לי נפילה. לפחות יש לי תקווה עכשיו. ולמדתי מהנפילה הזאת.
היום אני בכיוון סיום תואר ומחזיק במשרה חלקית. יש לי המון מה לשפר בחיים שלי עדיין. צריך חתונה. צריך להיגמל. לפרנס את עצמי. להתחזק בתפילות להתחזק קביעת עיתים ,התבודדות.
כמה דברים שעזרו לי:
1. אתה לא לבד, יש עוד אנשים שמתמודדים עם אותה הבעיה בדיוק (אתה לא שונה במילימטר, מבטיח).
2.אם יש דבר אחד ויחיד שתוקע אותי בחיים זה שאני ממשיך לחטוא וליפול לתאוות.
3.גם אם נפלתי, זה לא נורא. מה שחשוב זה ללמוד (יש דברים מסוימים)
4.להבין שההתמכרות היא גם פיזית וכמו בסיגריות שי התמכרות לניקוטין יש פה התמכרות לחומר שמשתחרר בראש.
5.קהילה חברים ותמיכה כמה שאפשר יותר טוב.
