אז ככה.
נכנסתי לעסק מתוך סקרנות של ילדים, באזור גיל עשר. ראיתי תמונות וסרטונים שלא פוגשים ביום יום וזה משך אותי פנימה. בערך באותה תקופה, בלי ידע קודם, שיחקתי עם עצמי במקלחת ועם הזמן מצאתי לי הנאה חדשה. עוד לפני שידעתי בכלל מה המשמעות שלה ושהיא בעייתית. מאז ועד היום זה מלווה אותי בגלים (מעל עשור).
לא מזמן, אחרי נפילה חזקה במיוחד, החלטתי שהגיע הזמן לחשוב על פתרונות ברצינות. חיפשתי באינטרנט ובסוף הגעתי לפה. אני עוד לא משוכנע שהבנתי את המטרה המוצהרת של האתר והמיזם, ובטח שלא יודע לומר האם ומה מתאים לי ב'מסע' שלי. בינתיים אני כאן בנסיעת מבחן.
(יש לי הרבה שאלות לוותיקים בעלי הניסיון בינינו, נראה איפה אמצא את הכתובת לזה...)
מה שמטריד אותי במיוחד זו התחושה שאחרי כ"כ הרבה שנות ניסיון (בתאוות למיניהן), משהו אצלי נשחק, נעשיתי אדיש. "נעשית לו כהיתר". אם פעם לפני, תוך כדי ואחרי מעשה הייתי מרגיש שקורה פה משהו חמור מחוץ לסדר הרגיל, הרי היום זה נשאר רק בשכל. אני מבין שזה לא טוב, שזה אסור, שזה מזיק פיזית, נפשית וכו', שעלולות להיות לזה השלכות בחיי הנישואין (בבוא היום בע"ה), על האישה והמשפחה והכול - אבל זה רק בשכל. הצער, הכאב, הרתיעה סרו. גם רגע אחרי נפילה, התחושה היא "באסה, חשבתי שסיימתי עם זה. איך שוב הגעתי לזה?". בלי הרבה כאב, בלי הרבה יסורי מצפון. רק ידיעה שזה לא טוב ושאני עוד בתוך הלופ.
נשמע שברוב ככל הדרכים להתנקות עומדים בבסיס הצער והתחושות השליליות שמלווים את הנפילות. מה אם אני כבר מטושטש מכדי לשוב לתמימות הזו? מה אם לא אזכה לחוש גועל וסלידה מהחטא? מה אם לא אזכה לחוש גאה ומאושר מהנצחונות? צלם האנוש שלי התקהה וזהו?
מכירים את התחושות? מה עזר לכם לקום מהמקום הזה?
*שלא תיפול טעות - הכותב הוא יהודי שמח ב"ה! החיים שלי מתוקים ויפים. כרגע משתף בחלקים שעוד פחות נוצצים בינתיים ;-)
