אחרי שנים של חיפוש לנוסחת הפלא הגעתי לכאן בעצת חבר. מקווה שבעזרתכם אוכל להגיע לישועה. 
אחרי 8 שנות נישואין, שני ילדים קטנים, אין סוף נפילות, וכמה פעמים שאישתי "תפסה על חם", אני כבר מיואש מעצמי.
​מצד אחד הלב לא רוצה להפסיק להנות, להתרגש, להרגיש ולו עוד פעם אחת את התחושה הממכרת הזאת שאי אפשר להסביר במילים.
מצד שני, הראש מבין שזה לא בסדר מכל הבחינות. מבחינה דתית - האיסור, הקונפליקט, תחושת הריחוק מאבא שבשמיים, תחושת השקר שמגיעה לפני אחרי ותוך כדי (מה שלא קיים בהרבה תחומים אחרים).
מבחינה רגשית - תחושת המיאוס שאחרי, דחיית סף הריגוש המיני. 
מבחינה זוגית - הריחוק מאישתי, הפגיעה בה, המחשבות על אחרות.
מבחינה אישית - תחושת הבדידות, תחושת השפלות וההלקאה העצמית.

אז מה אני בעצם רוצה? להפסיק? להמשיך? מי בעצם קובע לי על החיים? הראש או הלב? ולמה בתחומים אחרים כמו שבת, כשרות, תפילה ותפילין אין את המשקל הנורא הזה שאני סוחב על עצמי?
כבר הלכתי לאיבוד במסע החיים.

סליחה על החפירה ותודה למי שקרא עד פה.

היי 'מחשבות טובות'
באמת מחשבות טובות כתבת.
תודה על הדברים.
תודה על התזכורת של הסבל והפרדוקס שבראש.
לא שאני הרבה זמן מפוכח, אבל היום אני מפוכח, ועם היום הזה אני יכול להיות בטוח שאני כבר יכול לבד.
והאמת, שאני לא יכול לבד, אני חייב את עזרת אלוהים בדרכי.
ובעזרתכם, חברים - וכמו אתה, החבר היקר 'מחשבות טובות', אני יכול להישאר שפוי ולהתקרב לאלוהים ולעשות רצונו.
רק ביחד זה עובד.
תמשיך לבוא לכאן - לפורום, תיצור קשרים עם חברים נוספים.
תוכל להיות איתי בקשר בהודעה אישית אני יישלח לך את האימייל שיותר נוח להתכתב דרכו.
הרבה הצלחה לכולנו.

אשריך שזכית להגיע למצב שאתה יודע שאתה רוצה להפסיק. אני עוד נמצא בשלב של החיפוש מה אני רוצה. אני מקווה שהתשובה תתבהר לי בקרוב כי החיים שלי די תלויים על חוט השערה בגלל זה.

אלוהים יאיר לך את האור בקרוב.
אמן.