"אין לך בעיה עם אינטימיות איתי. יש לך בעיה עם אינטימיות."אחרי עוד שיחה לא נעימה, שניסיתי להסביר לאישתי את הסבל בקונפליקט המתמיד שבו אני חי (כנראה שזה היה טעות), ואז היא הבינה משהו שלא הבינה לפני ונפגעה ממני, והדמעות שוב נשפכו בפעם המי יודע כמה, והטחת עלבונות על כמה אני לא שווה, וכמה התורה שאני לומד לא שווה, וכבר עדיף שאהיה חילוני (לא שאני מאשים אותה, אבל זה עדיין לא נעים לשמוע).ואז, נפלה התובנה. אחרי שנים של צפיה בפורנו, של אוננות שלא נגמרת, של בריחה מהחיים המלאים לתוך הנאה ריקה, אני לא מסוגל להיות באינטימיות. התובנה הזאת הסעירה אותי בצורה ששום דבר אחר לא הסעיר אותי. פתאום הבנתי למה וממה אני בורח.אני בורח מחברים, ממשפחה, מתחושת האינטימיות של הביחד ולא משנה עם מי. פתאום אני מבין שכשאני נפגש עם חברים טובים אני רק מחכה שהמפגש יסתיים (ולא כדי לצפות בפורנו. סתם להיות לבד). שבשבת אני מעדיף לקרוא עלונים ולפצח גרעינים עם עצמי מאשר להנות עם אישתי והילדים. שבעבודה אני מעדיף לאכול צהריים לבד ואני מתבאס כשיושבים לידי. פתאום הבנתי מה הנזק שנגרם לי מצפייה של שעות על גבי שעות בסרטונים מבויימים שכשההנאה מהם נגמרת מגיעה תחושת קבס, גועל ותסכול. אני לא מסוגל להיות באינטימיות. וככל שהתובנה הזאת מחלחלת לראש, ככה הייאוש ממלא את הלב. האם מתישהו אני אהיה מסוגל לאהוב? להיות באינטימיות? להנות מהביחד עם מישהו בעולם? הפחד מהבדידות שכנראה הגעתי אליה בעמל רב עוד יותר משתק ומפחיד.

חבר יקר 

הגעת למקום הנכון צא לדרך עם חברים טובים מתמודדים,

אתה יכול לחיות חיים טובים ומאושרים,

בהצלחה 

וואו מה עשית לי. תודה על פרסום הדברים. התועלת רבה עבורך ועבור כולנו.
החיים הם מסע, התחלת לראות כיוון של דרך שאתה רוצה להשתפר בה, תובנות לגבי עצמך, 
קבל את המתנת המודעות, שלא יתבזבז רק בזה שאתה מודע, תעשה עם זה משהו.
אני אישית הייתי הולך לאיש מקצוע (פסיכולוג), אם אתה מוכן להוציא על זה כסף אני יכול להמליץ לך בפרטי על מישהו שיכול לעזור.
אוהבים אותך 
תמשיך לשתף זה עושה טוב 

איך מתחילים לטפל בזה? איפה יש מישהו מקצועי שמבין את מה שאני עובר? שיכול לעזור לי לצאת מהסבך הזה? אני במצב שצריך עזרה רגשית וזוגית כי הכל רגע לפני התמוטטות. פשוט ככה

קח את העצה של " שמח בחלקי" אדם מיוחד ועתיר ניסיון

אח שלי 
לפני שאתה שואל למי הולכים לטפל בזה, תשאל את עצמך, מה אני רוצה, מה זה הסיבוך שאתה מדבר עליו, האם זה שאתה מתמודד כ”כ הרבה זמן, ואין אתה יודע איך לצאת מזה, או שהסיבוך הוא שאשתך גילתה את המציאות, או שכל הבית והמציאות שלך עומד רגע לפני התמוטטות.
האם אני רוצה לטפל בשלום בית שלי, ולמצוא מי שיסביר לאשתי שיש נסיונות בחיים, וככה זה הולך, ושלא תדון אותך כחילוני או כמופקר וכו’ וכו’ ?
האם אני רוצה למצוא איזה דבר, או דרך, שבזמן קצר אשכח מכל ההתמודדות האלו, ואהיה שפוי בדעתי ונקי, בלי לפול עוד הפעם ?
האם אני מוכן לעבוד על עצמי לשנות את עצמי, את דרך החיים שלי, וזה לוקח הרבה סבלנות, מתינות, עבודה וכו’ וכו’

אוהביםםם
הרבה זמן שלא הגבתי כאן, קראתי והיתחברתי.
החזרת אותי אחורה במהירות האור.
כל כך מבין אותך וגם כואב אותך.
אשמח אם תכתוב לי בפרטי. 

טיפול?
לא הייתי בטיפול מעולם, כך שאין לי נסיון מזה.
כן הייתי בייעוץ זוגי, לא עזר.
היום אני משתתף בקבוצות 12 הצעדים של SA בישראל.
עוזר? כן, בודאי.
אשמח להכוון אותך ולעזור לך להתקדם לקבוצות חיות בפרטי.
המשך יום מוצלח ומפוכח.

תודה על השיתוף אח יקר, אתה מרגיש תחושות נורא אמיתיות ואתה מתאר אותן בצורה הכי כנה ומודעת שיש. לצערנו זה אכן אחד מהחולאים של הפורנוגרפיה... אבל אני חושב שהאמת היא שאתה מאוד זקוק לאינטימיות, כולנו. פשוט הפורנוגרפיה נכנסת לתוך המשבצת של הצורך האינטימי וכביכול "ממלאת" את הצורך, אך כולנו יודעים שזה רק לרגע קצר ואז יש ריקנות גדולה וגועל... זה לא מילוי אמיתי. 
אני מאמין גדול במטפלים זוגיים טובים. זה נשמע שאתה עם מוטיבציה גדולה לשינוי ואני מקווה שגם אשתך. לי יש מטפל זוגי מעולה שעברתי איתו כברת דרך זוגית ונפשית.

כמו שכתבתי בפוסט קודם, אני נקרע בין מוטיבציה לשינוי (הראש) לבין כניעה למצב (הלב).
אם יהיה שינוי, לא בטוח שהמצב בבית יהיה יותר טוב. משבר האמון גדול מידי.
ואם הוא לא יהיה יותר טוב אז חבל על המאמץ.

מחשבות טובות כתב on 21 נוב' 2022 07:45:

קודם כל, ברוך הבא לפורום.
כל הכבוד על האומץ והנכונות לשתף ולשאול.

מזדהה מאד מאד עם מה שכתבת. הייתי שם.
אמנם הייתי מאד חברותי בישיבה בה למדתי, והיו לי הרבה חברים, וגם בחדר אוכל בישיבה היה לי מקום מאד מרכזי בהרכב של השלחן והחברים שסעדו איתי, קרו לשלחן שבו ישבתי "השלחן של ----", דאגתי שלכולם יהיה אוכל ונחמד וכו' וכו', אבל אני לא הייתי נוכח שם.
ובדרך כלל בארוחת צהריים הייתי בורח לחדרי בפנימיה ולא הייתי אוכל עם החברים שלי שאהבתי אותם והם אהבו אותי, הייתי חייב לברוח מהם.
זה היה ממש אבסורד מבחינתי, שמצד אחד אני חלק משמועתי בחיים של החברים שלהם, ובארוחות ערב היינו יושבים זה ליד זה בשמחה ובהנאה, ואילו בזמנים אחרים פשוט ברחתי כל עוד נשמתי בי.
אבל אסירות תודה ענקית שהיום אני לא שם בכלל, ותוכל לקרוא קצת את ההודעות האחרונות שכתבתי כאן בפורום, על שהתחלתי כולל חדש בתחילת זמן חורף, ואני מרגיש חלק מהכולל ומההווי שיש שם, למרות שהכל חדש לי, האברכים, הראש כולל, המקום והסגנון, ובכל זאת אני יכול להרגיש חלק מהם.
לפני כמה ימים חשבתי והרהרתי לעצמי בענין הזה, שאני מרגיש שייך לאברכים בכולל החדש, הרבה יותר מכל החברים שלמדו איתי ונפרדה דרכינו קודם שהגעתי לקבוצות הצעדים של "שמור עיניך" ו"SA".
אם תשמע ותכיר את הסיפור של החיים, תקבל הרבה תקווה, ואני מאחל לך שתזכה גם אתה לקבל מאלוקים את המתנות הנפלאות שקיבלתי.

בהצלחה רבה
ממליץ לך להיות כאן, לכתוב, לשתף ולקרוא את החומר הרב שיש כאן בפורום
תוכל גם להיעזר בי בפרטי

קצת מפחיד בתור רווק מתמודד לקרוא על נשואים ומתמודדים, אבל זה טוב, כי הידיעה טובה על הדמיון, וההבנה טובה על ההשערה, אז תודה ששיתפת!
מקווה שתשתף גם בפתרונות ונרפא כולנו יחד!

מזדהה.כל כך הרבה נשואים פה ומדברים על זה כמובן מאליו שהם בתוך זה,ואני זה ,מה?? כאילו זה מה שמחכה לי?? 
אם עכשיו אני כבר כל כך מתמודד עם זה..

אם תתמודד נכון עכשיו, לא תתמודד אז,לא?

זאת כמובן השאיפה והתקווה..
אם כי אני בכלל לא ילד..אז ה"אז" ..אינו ידוע והוא לא מבשר בכל מקרה על איזו תקופת התבגרות מאוחרת שתהיה לי בעתיד..או שכן;)