חנוכה שמח אריה כ.
לא קל ההתמודדות, עליות וירידות כמו רכבת הרים מסחררת.
יום טוב, יום בלי שימושים בתאווה, יום של נתינה ואהבה לזולת, יום של עשיית רצון הקב"ה בחיינו - יום טוב.
ואז... לפתע בלי שום התראה (לפעמים יש נורות אדומות שנדלקות מבעוד מועד) קריסת כל מערכות ההגנה האישיים, ושוב שימוש, נפילה, כיסוי פנים במסכה והעמדת פנים מול הסובבים כאילו הכל בסדר, כשבפנים הכל מתפוצץ לרסיסים.
אחד הדברים שעוזרים לי היום לאחר כמעט 7 שנים בתוכנית של SA, זה לצאת מעצמי.
קל? זה לא! אבל זה פשוט.
אפילו להרים שקית ניילון בחדר המדרגות המשותף בבניין ולהניח בפח, עוזר לי ליציאה מעצמי.
להתקשר לחבר חדש, לשתף את המצב שלי, לשמוע מה שלומו, גם עוזר.
לראות מה אפשר לעזור בבית.
אחרי זה, אני מתיישב עם עצמי וחוזר על צעדים 1-3 ומנסה לראות מה לא טוב אצלי, פחות מתמקד מה השני...
גם עכשיו, תוך כדי כתיבה, אני רציתי מאוד לצאת הערב לקבוצה, אבל אישתי רצתה לקפוץ להורים שלה, למרות שאתמול נפגשנו בערב הודאה והלל משפחתי. ועכשיו יושב בחניון של קניון רמות וממתין לאישתי שתחזור מהקניות.
אז, אני פתחתי את האתר של שמור עיניך, לראות מה חדש כאן בפורום. לפגוש ווירטואלית חברים אם לא אוכל פיזית.
גם אתקשר לחבר בדקות הקרובות לשתף, ולהישאר שפוי ולא לעוף על התאווה לחפש במבטים נשים נאות...
אני חייב את החיבור התמידי, אחרת אני יאבד את עצמי לדעת, לא רק פיזית, גם נפשית ורוחנית זה מספיק בשבילי.
רק ביחד זה עובד.
ממליץ, למרות הקושי, לאט לאט להתקדם בצעדים עם ספונסר, ולהתקדם לקבוצות פיזיות - זה הבית חולים שלנו, כשם שלהדסה עין כרם אני לא מתבייש להיכנס עם הבן הפג שלי לביקורים, כך לא אתבייש ואחשוש להיכנס לקבוצה שמהווה עבורי בית חולים לחולי סקסוהוליזם - התמכרות לתאווה.