שלום. אני מרגיש כמו חתול עם תשע נשמות, אז חזרתי לכאן לסיבוב אחרון בע"ה עם הנשמה התשיעית שלי.
לא מתכוון לבלות כאן זמן רב בפורום אלא שאבוא לגיחות קצרות בלי נדר.
כתבתי שיר שמנסה לגעת בשורש של הנפילות החוזרות והנשנות שלי, וגאה לחלוק אתכם את התובנות האישיות בתקווה שתמצאו את עצמכם בין השורות.
הֶרֶס עַצְמִי/ אַבְרָהָם כֹּהֵן
לִנְפֹּל
לַחְדֹּל
לִפְרֹק עֹל
לְהִתְנַעֵר מֵהַקֹּדֶשׁ
וּלְהִתְכַּסּוֹת בַּחֹל
דַּי כְּבָר, אֲנִי לֹא יָכוֹל
לְאַבֵּד אֶת הַכּוֹחַ
זֶה רַק בַּמֹּחַ
לְסָרֵב לִשְׁכֹּחַ
רַק לֹא לִסְלֹחַ
וְשׁוּב לִבְרֹחַ
לָקוּם עָקוּם
לְהַרְגִּישׁ פָּגוּם
לְבַקֵּשׁ שִׁקּוּם
לַעֲלוֹת לְהִתְעַלּוֹת
לְהִתְרַסֵּק בַּמַּעֲלִיּוֹת
וְלִתְהוֹת
מַדּוּעַ הַחֵשֶׁק מֵעוֹרֵר אֶת הַנֶּשֶׁק
וְלִירוֹת
לְהִפָּגַע
לֹא לְהֵרָגַע
לְהַכְאִיב
לִרְאוֹת שָׁחֹר מִסָּבִיב
לִרְצוֹת לְהַפְסִיק
לְהַדְחִיק
לְהַשְׁתִּיק
לִהְיוֹת צַדִּיק
לִהְיוֹת מַצְחִיק
לִמְכֹּר לְעַצְמְךָ שֶׁאַתָּה לֹא מָכוּר
לְתַאֲוָה אֶלָּא שֶׁחָסְרָה לְךָ אַהֲבָה
וְלֹא מְדֻבָּר בִּשְׁמִירַת הָעֵינַיִם
אֶלָּא מָה שֶׁמֵּנִיעַ אוֹתְךָ בֵּינְתַיִם
זֶה הִתְמַכְּרוּת לְהֶרֶס עַצְמִי
שֶׁיּוֹשֵׁב עַל בְּדִידוּת, עַצְבוּת וּמָה שֶׁבֵּינֵיהֶם
לְזַהוֹת אֶת הַנְּסִבּוֹת
וְלָצֵאת לְהִלָּחֵם
