כמובן שאין לי שום רצון וכוונה לתת לאנשים בתהליכי גמילה רעיונות רעים. אבל אני מפרט הכל כדי להתוודות באופן מלא על חטאיי, כחלק מתהליך של תיקון. הרמב"ם לימד שהווידוי הוא מעיקרה של התשובה. אני מניח שיש כאן אנשי מקצוע שידעו למחוק את מה שצריך.
אני באמצע שנות השלושים של חיי, נשוי באושר עם ילדים מדהימים ומאוהב עד כלות באישתי. והאמת שיש לנו זוגיות מאושרת מאוד, מלאת אהבה. אין לי שום טרוניה כלפיה או שום כעס שיכול להצדיק מעשים שלי נגדה. יש לי פרנסה מכובדת מאוד עם תנאים טובים. משפחה גדולה, חמה, משכילה וקרובה מאוד. יחסים מצויינים עם ההורים ועם האחים. הכל מושלם, באמת. כל מה שיש לי הוא בחסד ולא באמת מגיע לי.
אני מסתכל על עצמי (וגם אחרים מסתכלים עלי) כאדם חכם, אינטלקטואל, מעניין, מלא תוכן ותחומי עניין. בעל מודעות עצמית. מאוד חברותי ונעים, אוהב שיחה ודיון ובעל ידע בתחומים שמעניינים אנשים. אני אוהב את החיים, ולעיתים אני אדם קצת קיצוני.
אני חושב שמאז ומתמיד הייתי יצרי. עוד כשהייתי צעיר הייתי מזפזפ בסתר טלוויזיה כדי להגיע לתוכן מגרה. אבל, עד גיל 34, מעולם לא אוננתי. באמת. אני הבנתי מחברים שזה מצב יחסית נדיר. חבר נפש קרוב קרא לי 'קדוש' בשיחת נפש אחת שהיתה לנו. כמה הוא רחוק מהאמת.
למען האמת, כל הזמן היה לי בראש את המאמר המדהים של חזל: 'איבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו שבע, משביעו רעב'. אף פעם לא ניסיתי להשביע אותו. (כולל שנים בצבא).
אני מכיר הרבה בעלי זקנים שכל הזמן מגרדים אותו ומתעסקים איתו. זה מגעיל אותי. וראיתי על עצמי, שפעם בכמה זמן הייתי מגדל זקן קטן: אתה מתעסק איתו, הוא מגרד. אל תיגע בו, ואתה תשכח שהוא שם. כך בדיוק הרגשתי לגבי אוננות. לבינתיים התחתנתי, והיה לי טוב בחיים. אולי מדי פעם קורה שהייתי רואה סרטון לא מתאים, אבל זה לא היה משהו שאני מייחס לו חשיבות, מעידות קטנות ונדירות, שלא עשיתי איתם כלום.

בתאריך מסויים שאני זוכר אותו מצויין, לפני כמעט שלש שנים, יום מקולל, הגעתי לסרטון הומריסטי ביוטוב. נכנסתי אליו מסקרנות. גיליתי שבאנונימיות מוחלטת, מבלי להזדהות ומבלי להציג את עצמי, אני מסוגל לראות ילדות ובחורות מכל העולם, בדרך כלל משועממות ומכאן הדרך היתה קצרה להגיע לכל מיני מראות לא נתפסים.
עם הזמן השתכללתי. פיתחתי טכניקות כיצד להגיע ליותר מקומות של תאווה וכל זה בחינם, באופן מיידי, ומבלי שהייתי צריך לחשוף שום דבר מזהותי כמו מראה או קול. בחרתי לעצמי שם בדוי ומדינה לא מכאן. משום מה כל הזמן נזהרתי שלא לחשוף בשום אופן שאני מישראל. שלא יהיה חילול השם. קצת אירוני.
מבלי להיכנס לפרטים, על מנת למלא את תאוותי הייתי צריך לראות המון המון גברים ערומים. אני זוכר שהייתי עושה חישובים כדאיות אדירים כדי לשכנע את עצמי להפסיק:אתה יושב חמש-שש שעות מול המסך, אין ספק שראיתי בחיי יותר ממה שהמוהל הוותיק ביותר זכה לראות (מבחינה מספרית). בהתחלה זה הגעיל אותי, אחר כך התרגלתי. וכל זה, כדי שאולי תזכה למלא את תאוותך. והרי בסוף הכל פיקסלים, נקודות צבעוניות על מסך זכוכית. ואשתך בחדר הסמוך. וכך הייתי שורף לילות שלמים, לילה אחרי לילה.  חולה נפש, פשוטו כמשמעו. פעמיים הצלחתי להגיע לקשר עם בנות וכך לא הייתי צריך לחפש. ועדיין לא אוננתי, ולא חיפשתי סיפוק מיני. כך לפחות נראה לי. סקרנות ומשיכה עזה ליופי ולגירוי.
אני אחסוך מכם את התחושה שאיתה אתה מתעורר בבוקר, עייף מאוד ומלא שנאה עצמית: בוגד. חלאה. שקרן, צבוע. מחוץ לדרגת בן אנוש. זה לא כמו סרטון פורנוגרפי באינטרנט, אמרתי לעצמי. אלו אנשים חיים בצד השני. שמתקשרים איתך, ואפילו לא תמורת תשלום. הכי קרוב לבגידה שיכול להיות, גם אם לא פיזית. את כל האנרגיה שהייתי אמור להשקיע באשה ובילדים, השקעתי בבחורות שלא הכרתי ושלא אכיר לעולם. אמנם בסוף הכל מסתדר, ואני עדיין אהוב ונחמד ומצליח, אבל הייתי יכול להיות הרבה יותר אהוב ונחמד ומצליח אם הייתי משקיע את אותה האנרגיה באישתי, בילדי, בעצמי! אני מלא וגדוש, מסוקרן ומלא אנרגיה לעשות, ועל מה הוצאתי את כל זה? על בהייה בגברים מאוננים???
ולפני כחצי שנה התחלתי גם לאונן תוך כדי. זה בא במפתיע, פתאום נגלה לי עולם גופני חדש שבאמת לא הייתי מודע אליו, 30 שנה התפרצו לפתע, ואז כבר לא יכולתי להפסיק. זה גלש לתחומי המשרד, ולבושתי קרה לי כבר פעמיים דבר לא נתפש. פשוט ברח לי במכנסיים, לקראת סוף יום העבודה, כשאני לבד במשרד. אני עומד שם. עם דמעות בעיניים, מכנסיים מוכתמות, בודד. רוצה להתאבד. ועכשיו לך תצא מזה ותסתיר ותגיע לאוטו בלי שיראו ותחזור הביתה כמו בנאדם. הגעתי לתחתית. אנונימית, חסרת פנים, הכל וירטואלי כביכול (אבל אמיתי לגמרי), אבל תחתית. איבדתי את השליטה, איבדתי את השפיות.
גם את אלוקים לאט לאט שיחררתי. אם כי לא עד הסוף. אחרי לילה של גירוי לא יכולתי להרשות לעצמי להניח תפילין. הרי אסור אפילו להפיח כשהם עליך, ואני, כל כולי שקר וכזב, הבהמה ממנה עשו את עור התפילין טובה ממני. אבל יותר מזה, הרי אפילו בלעם ידע ש'אלוהיהים של אלה שונא זימה'. וזה בדיוק מה שאני עושה: זימה. אני רודף אחריה. הפכתי לצייד. חומד. מפתה, אונס, כפשוטו. הייתי כל הזמן מתחבט, מפלפל ועושה חישובים: אם האיסורים הם דאורייתא או דרבנן, הרי כל הבחורות גויות ורווקות, עד לפני כמה שנים היה מותר לשאת כמה נשים אז גם ככה אף גבר לא הייתה מחשבתו פנוייה רק לאשתו, ובכלל לנשים אין איסור לאונן (?) ועוד מחשבות אבסורדיות שניסו לעשות האחדה לשני האנשים הקיצוניים שהייתי, ביום ובלילה: הדמות השקרית בעיני סביבותי, והאני האמיתי שרק אני הכרתי, ותאמינו לי, לא הייתם רוצים להפגש איתי כשאני בעולם התאווה, שלא לדבר על ילדכם. אני הוא האדם הזר שממנו מזהירים ילדים קטנים. ויש לי בעצמי ילדים. טירוף.
כמובן שניסיתי כמה פעמים להפסיק, וכל הזמן אני במודעות מלאה: רק תמשוך את הכבל של המחשב, תנתק אותו, תכבה את האקספלורר, תסגור את המסך. רק תפסיק. רק תפסיק. זה כל כך פשוט. כמובן שכל החסימות שניסיתי לא עבדו. אי אפשר באמת לברוח מזה, לפחות לא בלי שתתוודה בפני המשפחה ושאר העובדים בעבודה: אני חולה, אני צריך טיפול, תעזרו לי, בואו נשים חסימה. ואז החיים הרי לא יהיו אותו דבר, וחבל, כי בדיוק באת להפסיק  ולחזור להיות בנאדם, והשם היה סולח והכל היה נגמר כאילו לא היה.
הייתי אדם עם שליטה עצמית גבוהה. היום אני נראה נורמטיבי, אבל בפועל אני שבר כלי. רוב תכונותי הטובות נחלשו או נמחקו בשנתיים האחרונות. אנשים מבחוץ לא יבחינו. אני כבר יודע להסתיר זאת.
אני הוא בן דורדיא של עידן האינטרנט. אפילו המיתה לא תכפר עלי. אז אני נקי יום אחד שלם. כמה פתטי, כמה עלוב. תעזרו לי. תעודדו אותי. תראו לי שאפשר לפני שאישתי תגלה יום אחד ותעזוב אותי. אני אוהב אותה כל כך. אני כותב בדמעות על מקלדת שעוד דביקה מאתמול.

ה' ה', אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה.

חבר יקר וכאוב,

ראשית כל, ברוך הבא. הגעת למקום הנכון בזמן הנכון - הזמן בו אלוקים החליט להספיק את הסבל והכאב שלך.

ראה, הכאב שלך ניכר וזועק מכל מילה, כך בדיוק נראה כל חבר נוסף שמצטרף לכאן, אבל לפני שאני מתחיל לספר לך על כך שיש דרך החוצה, אני רוצה להתחנן בפניך: אל תברח כעת. הגעת לכאן ועשית צעד ענק, אל תפסיד את ההזדמנות לחיים שפויים. אתה בטח לא מבין למה אני כותב לך ככה, אבל מהנסיון שלי כאן, חברים רבים באים, זועקים ונעלמים באבדון. אל תעשה את זה לעצמך. מגיעים לך חיים נורמליים.

וכעת לנושא עצמו. אתה לא חוטא, אתה חולה. גם אני חולה, ובשונה ממך לא בזבזתי שלוש שנים עם נשים וירטואליות אלא עשרים שנה של תאווה, מתוכם הרבה שנים עם נשים לא וירטואליות. את הכאב שלי אני לא יכול להעלות על הכתב, אבל אני כן יכול לספר לך שלפני שמונה חודשים מצאתי שיש דרך להפסיק את ההתמכרות הזאת ומאז אני כאן. מדובר בדרך חיים רוחנית, בשיטה שנקראת 12 הצעדים.

אם אתה מעוניין לקבל את מה שקיבלתי אני וקיבלו חברים רבים כאן בפורום - אשמח להרחבי ולהיות לעזר.

בהצלחה חבר

נ.ב. ברשותך צנזרתי מעט את ההודעה שלך. אמנם כולנו כאן עברנו המון והגענו כל אחד לתחתית שלו, אבל אנו נמנעים מתיאורים של הדרך בה הגענו למקומות בהם היינו. בתקווה להבנה.

מצער מאד לשמוע על הכאב. אין מילים בפי. סוד הכניעה הוא "הצדיק" שלנו ואם תצעד צעד בצעד אם דבריו הוראותיו והגוונתו בע"ה תצא מזה ותחזור לשפיות

אוי אוי אוי.
כמה כאב. החזרת אותי אחורה בזמן. הימים האפורים כל כך שאינך יודע איך להרים את הפנים לבני המשפחה. איך להגיד קריאת שמע עם הילדים.
הכאב הזה שמור אצלי חזק חזק. הוא כתוב אצלי באש שחורה על גבי אש לבנה במה שנשאר מהלב השבור כל כך.
אלמלא הגעתי לכאן לפני כמה חודשים, קשה לי לחשוב להיכן הייתי מגיע היום. תודה לאל אני נקי היום. אני מחלים. אני רואה את האור, חוזר לאישתי והטהרה והקדושה חוזרים אל חיי. ה' איתי היום בכל צעד ואני רואה אותו נושא אותי בעמוד אש וענן אל ההחלמה. עד כדי כך שלמרות שהזדהתי עם כל מילה שלך, כבר היום אני אומר "אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני".
אני מזמין אותך להצטרף לדרך שבה אני הולך.
נעם

אחי היקר
מצטרף לדברי קודמי
כשמך כן אתה, אל דאגה עוד תראה את עצמך מנצח, עוד תראה את עצמך בדרך של החלמה!
אני חושב שהסיפור שלך די מיוחד! אחי תבין, במשך 30 שנה שמרת את עצמך מאוננויות!!! אתה מבין מה זה??? 30 שנים!!! ואו הלואי עלינו! אני עד לפני 3 חודשים לא האמנתי שבכלל אפשר להפסיק עם זה!!
וכמו שהקדימוני, אל תברח לנו! תאמין לי, יש לך הרבה מה לתת ולעזור לאחרים!!

כמה כאב... משתתף בצערך!
יש פה אחלה פורום ואחלה אנשים! תחזיק מעמד!
אני בטוח שאתה אדם נפלא שגרם המקרה וקרה מה שקרה... עם רצון טוב תוכל לשנות את חייך לטובה!
בהצלחה רבה בהמשך הדרך!

הערה טכנית: שיניתי את השם (הוספתי לו 1) כי שכחתי את הסיסמא, אבל זה עדיין אני
אני מודה לכולם על התגובות. אני באמת מרגיש מקריאת סיפורים של אחרים ומהתגובות כי אני מנסה לעצור בזמן, ובהחלט יש לי עוד לאן להתדרדר. אמנם כרגע זה לא נראה לי סביר שאתדרדר לשפלות נמוכה מזאת, אבל חזל למדונו 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך', וכך מעידים כולם, שהלואי והיו מסתפקים היום במה שסיפק אותם לפני כמה חודשים, שאף הוא היה מכוער דיו. תודה על התמיכה, העידוד והעזרה.

סוד הכניעה: כתבת לי: 'אתה לא חוטא, אתה חולה'.
תרשה לי לרשום כמה מחשבות על שתי הנקודות שהעלית: החולי שלי, והחטא(ים) שלי.
אמנם כן, אני בהחלט חולה. אדם שלא שולט על צרכיו ו'בורח לו' במכנסיים באמצע היום בעבודה, ולא מדובר כאן על צרכים – הוא אכן אדם חולה. אני חולה וצריך טיפול. אבל, כשאומרים על אדם שהוא חולה, יש כאן בריחה מסויימת מאחריות. כשאדם חולה ולא מגיע לעבודה – הבוס אולי ימשוך בכתפיו ויתאכזב, אבל לא יכעס, הרי זה לא תלוי בו. אבל אני חולה בצורה אחרת. הרי הייתי בריא רוב חיי. אני חטפתי שפעת כי רצתי ערום ויחף בגשם, עם שיער רטוב, באמצע החורף. יש לי עששת כי לא צחצחתי שיניים. נכנסתי לחדר מבודד מלא חולים עם מחלות מדבקות – ולא שמתי שום הגנה. ודאי שאני חולה, נתתי לעצמי להיות כזה. אז זה קצת שונה מההצהרה – אתה חולה. אני הכנסתי את עצמי למצב חמור של חולי. ולך תצא מזה עכשיו.
ובקשר לחטא.
מקובלנו שיש שלש עבירות שהם החמורות ביותר, ועליהם מצווה האדם 'יהרג ובל יעבור'. עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. ואני עובר על שלשתם באופן שגרתי. נתחיל מהקל:
גילוי עריות. גם אם בפועל לא קיימתי יחסים עם אף אחת מלבד אישתי, הרי שבפועל מה שעסקתי בו בתקופה הארורה האחרונה היה גילוי עריות, כפשוטו, גם אם דרך מסך זכוכית ופיקסלים.  אני אתלוש את עור פניי בציפורניים מרוב בושה, אבל זה מה שחיפשתי, זה היה הדרייב שלי, גיליתי עריות. אמנם של נשים שלא הכרתי ומעולם לא אכיר, אבל התורה הרי צוותה בפירוש: 'ערוות... לא תגלה'. ונכון שזה לא לאן שחזל לקחו את זה, אבל ברור שעסקתי בזימה, בגילוי עריות, בחטאים החמורים ביותר והשנואים ביותר על אלוהים. ואני פיתיתי אותם. השם יישמור עליהם מפני.
שפיכות דמים. אמנם גם לא רצחתי אף אחד, למיטב ידיעתי. אבל לאור השפעת הקבלה ובעיקר מתקופת הבן איש חי כנראה, חלק מרכזי מאוד מתפילת יום הכיפורים עוסק בשז"ל ובהשוואה של זה לרצח. וזה פועל בשני מישורים: הראשון הוא הפוטנציאל שהיה לזרע להפוך לאדם חי, ושאני שפכתי על העצים, האבנים והמקלדת. שנית – בספירות הגבוהות והקבליות, ההשוואה בין שפיכת זרע לרצח היא מיידית, למשל כמו שמופיע בנוסח ע"מ לוידוי הארוך של יום כיפור:
קשינו עורף. קשינו עצמנו לדעת. קלקלנו צנורות השפע והפכנו אותם לבורות נשברים אשר לא יכילו המים. וגרמנו לעבד כי ימלוך ולשפחה כי תירש גבירתה. נשכבה בבושתנו ותכסנו כלימתנו. כי עונותינו הטו אלה ופשעינו האריכו קיצנו וחטאותנו מנעו הטוב ממנו. אוי להם לבני שגלו מעל שולחן אביהם. זה כמה ימים ושנים רבים ורעים.
ובהמשך:
שִׁחַתְנוּ זֶרַע קדֶשׁ לְבַטָּלָה וּבָרָאנוּ מַשְׁחִית לְחַבֵּל. גַּם בִּכְנָפֵינוּ נִמְצְאוּ דַם נַפְשׁות אֶבְיונִים נְקִיִּים וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם. לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם. מֵעַי מֵעַי עַל הֲרוּגֵיהֶם. אוי לָרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּו:
עבודה זרה. זה ודאי. רדפתי אחרי האלוהים החדשים שלי. רצתי אחריו, שיעבדתי את עצמי אליו, ויתרתי בדרך על אישתי, על משפחתי, על ילדי, על חברי, ובעיקר על עצמי. רבים חושבים שאין היום יצר עבודה זרה, לי אין ספק שאני עבדתי אותו באמונה.
אז אני בהחלט חוטא, ברמות הגבוהות והקשות ביותר.
אבל אם תשאלו אותי מה מנחם אותי, מה נותן לי כוח, מה נותן לי סיבה להאמין שלא הכל אבוד ויש עוד מקום לתיקון. אז אני מאמין גדול מאוד באימרה מבריקה ועמוקה מאוד של חז"ל: 'במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד'. ואני כחוטא גמור, מבין מצויין. אם אצליח באמת לצאת מזה, ולחזור להיות אני, ואחזור לאישתי וילדי, ואצליח לעמוד מול המחשב, כשאני לבד, ובלי שאף אחד רואה, ולא אעשה דברים שלא הייתי רוצה, ודאי לי שזה גבוה יותר מצדיק גדול מאוד שבחיים לא התפתה, או לא עמד בנסיון דומה, או לא ראה כמה מתוקים המים. תמיד אני מדמיין את הצדיק הגמור הזה כנער צעיר, עור פנים חלק, תמים ובתולי, ואת בעל התשובה כאדם מסוקס, מצולק מולכלך, שעבר דבר או שניים בחיים שלו. על מי תסמוך שיצליח למשוך אותך מהבוץ?
התחלתי את 90 הימים לפני יומיים. בינתיים מחזיק מעמד. השם ישלח לי כוח.
תודה לכולכם

שלום לך, אתה מיוסר מאוד. ומייסר עצמך בדברי מוסר נוקבים. ולמרות שאני מבין מהיכן אתה מביא את האשמה הנוראה הזו אציע לך כרגע להתמקד בחולי ולא בחטא.

זה פשוט, אם תתעסק כרגע עם האשמה הרעילה הזו אתה מקטין משמעותית את הסיכויים שלך לא לחזור לאותם מעשים שאתה כל כך לא רוצה לעשות.

הייתי מציע לך להתפלל לבורא עולם שיעזור לך עם המחלה וכשיגיע הזמן לבדוק את עניני החטא לעשות זאת בנחת, לא מתוך סערת הרגשות בה אתה נמצא כעת.

נ.ב. צינזרתי מעט מילים שכדאי להמנע בהם בפורום. עימך הסליחה. 

willwin1 כתב on 24 אוג' 2012 12:32:
תסתכל עלי טוב טוב בפנים. ;D

חבר יקר,

אני שמח שחזרת ולא נעלמת. כואב לי מאוד לראות חברים שמבליחים כאן לרגע ונעלמים. למדתי שזה רצון ה' ואני צריך לקבל אותו, ועדיין קשה לי עם כך. אני יודע שאני צריך להכנע גם כאן.

ברשותך אצטרף לדברי אסירותודה וארחיב מעט. במשך עשרים שנה חשבתי שאני חוטא ועברתי על כל הדברים שאתה אומר על עצמך. אני רשע, רוצח וכו' וכו', אבל לאן זה הוביל אותי? התשובה הכואבת היא שזה הוביל אותי בדיוק לאותו מקום! הרגשתי כל כך רע, שהמקום היחיד בו יכולתי להרגיש טוב הוא בתאווה ולכן ברחתי לשם פעם נוספת.

בחסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו - זכיתי להגיע לשמור עיניך ואחר כך ל SA לפני שמונה חודשים, ושם לימדו אותי שאינני חוטא אלא חולה. לא אכנס כעת לכל הנושא הזה, כיון שהיו עליו דיונים ארוכים כאן בפורום ואין המקום כעת לחזור אליהם, אבל הנקודה החשובה ביותר היא התוצאה. ברגע שהבנתי שאני לא חוטא אלא חולה - זכיתי במתנה הנפלאה של החיים שלי ומאז אני נקי.

נקודה אחרונה לסיום. אני מברך אותך על הצעד האמיץ לבוא ולהיחשף כאן וגם על תחילת המסע של התשעים יום, אבל יחד עם כך אני חייב לכתוב לך משהו אישי בנוגע לכך. ראה, כאדם שמכור לתאווה, ניסיתי אלפי פעמים להפסיק והיתה לי טבלת ייאוש שנים רבות לפני שידעתי על התשעים יום של האתר הנפלא שלנו. זה מעולם לא הצליח. גם כאשר הגעתי לכאן לא היתה סיבה שזה יצליח. למה שהדרך שנכשלה עד היום תצליח היום? אבל הפעם היה משהו שונה. לא סתם ספרתי ימים אלא מצאתי דרך.

הייתי במקומות מאוד נמוכים (כן, גם אני חשבתי ש"לעולם לא אגיע לשם", אבל זה כמובן שטויות), וכעת אני נקי. מצאתי דרך לחיות חיים אחרים, דרך חיים רוחנית. בקצרה, הדרך נקראת "שיטת 12 הצעדים", והיא זאת שהצילה את חיי. אם תרצה לשמוע על הדרך - אשמח להרחיב.

בהצלחה חבר

ברוך הבא willwin היקר! הגעת למקום הנכון.
אני רוצה להצטרף למה שכתבו לך אסירותודה וסוד הכניעה. למרות שאני כמוך עדיין רואה את עצמי כחוטא - גם אם ברור לי שיש כאן גם התנהגות חולה - יש צורך להתנתק מההרגשה הזאת כדי שלא נשקע בפחד, עצבות וכו' שלא יועילו לנו. אם חשוב לך לקבל לזה גושפנקא מוסרית תקרא את תחילת ספר יסוד התשובה לר' יונה שם הוא כותב את הדברים בצורה ברורה. בהצלחה.

שלום לך willwin
אני קורא את דבריך והלב נחמץ. אני מזהה מסיפורך את האופן הדורסני שבו ההתמכרות כבשה לה חלקה אחרי חלקה בחיי. גם אני הגעתי לפורום הזה כשהסתבר לי לחרדתי שאין שום גבול וקצה שבו התהליך יעצור. אין שום "לא יעלה על הדעת" שישמש מחסום בפני ההתמכרות.  גיליתי גם שהתובנות המחרידות שלי על המחירים האיומים שאני כבר משלם, ושאני עתיד לשלם מהם יותר ויותר ע"ח כל היקר לי, רק מיסרות אותי אך לא משנות במאומה את מעשי.
אני כותב בזהירות (ורק כדי לחזק אותך!) שאני מקווה שאתה מבין שזהו מאבק אבוד. כל עוד יש לך אשליה שאם רק תתעשת תוכל לעצור את הטירוף הזה, אתה משחק לידיה של ההתמכרות. היא השליט הבלתי מעורער עליך ועל חייך כעת, ושום דבר לא יעצור אותה מלהרוס אותך עד תום.

כאן בפורום הזה תשמע את הקולות האלו בהרבה וריאציות. לכאורה דברים קשים ואיומים. ולמעשה - מעיין נובע של החלמה, בריאות ורוחניות!  אני מפציר בך לשהות כאן, לקרוא וללמוד מנסיונם של אלו שאני לומד מהם. כל אחד מהם צנח לשפל המדרגה שלו, איבד תקוה ואז מצא את הדרך ואת הכלים החוצה. אף אחד כאן לא מוכר שום דבר. אנשים מחלקים אתך את נסיונם הכואב. את המאבקים הכושלים והתבוסות, ו - את מה שהציל את חייהם.
ככל שתשהה כאן יותר, יתבהרו לך הדברים. ככל שהם יתבהרו, תעז אולי לעשות צעדים קטנים ע"פ המוצע כאן, וככל שתעשה - יקרו הדברים שאתה מייחל להם כל כך.
חזק ואמץ!

will win
yes you will win

התחושות שאתה כותב עליהם מוכרות עד להחריד.

אני אישית הסתובבתי שנים אם התחושות הללו ויתרה מכך הייתי "בטוח" שהסיבה היחידה שהמשיח עדיין לא פה  ויש את כל צרות העולם זה "רק" בגללי. הן אני האדם האיום ביותר עלי אדמות. והעונש שהכי מתאים לי זה התקפת לב תוך כדי צפייה כך שכל מי שבא לעזור לי יראה בדיוק אפה אני נמצא.

מובן מאליו שכל ההרגשות הללו עשו איתי רק רע כל היום ולא רק שזה לא הועיל החיי היום יום גם בתאווה זה לא הועיל ולא עצר אותה אפילו לרגע א'
(ויהיו שיטענו שאף הגבירו אותה)

בחסדי ה' זכיתי ממש בזכות גמורה של מתנת חינם להגיע לאתר הזה ולמצא את כל החברים הנפלאים. היום בס"ד התחלתי לעבוד במלא המרץ.

עצתי לך. הנח לזה כרגע. נפסיק את הוויכוח לעכשיו כי בין כה וכה אין לך דרך לתקן את זה היום.

לאחר שתעבור בעזרתו יתברך תקופת נקיות ארוכה במהלכה אכן תמנע מהתאווה תוכל אולי ובעזרת יועץ מוסמך לחזור ולראות איך ניתן "לכפר על חטאך המרובים"

ובנתיים שיהיה לך יום נקי

לwillwin, הייתי אומר לך כך, אתה לא will = עתיד win = תנצח,
אלא אתה nowwin,
now= עכשיו, win= מנצח!!
אתה עכשיו כבר מנצח את דחפיך הבלתי נשלטים, בכך שאתה עובד עליהם ופותח אותם אל אור השמש.
הלוואי שתמשיך כך, ותזכה להיוושע ולראות ניסים בעזרת השם יתברך...

נ.ב. שכחתי לציין כי תמיד "ידעתי" למה יש פיגועים. ואפילו "ידעתי מראש" מתי הם יתרחשו.

וכשהם לא קרו? מיד "הבנתי" שהמצב הוא הרבה יותר חמור שסתם פיגוע לא יכפר עליו. צריך משהו בסדר גודל של התאומים. (רחמנא לצלן)