אח יקר,
קראתי את הזעקה שכתבת. באמת נדמה שהמאבק הזה לא נגמר, שכל פעם חוזרים לאותה נקודה, ושאין תקווה אמיתית לשינוי. אני מצטרף לחבר לפני ואדגיש שוב בצורה הכי ברורה אתה לא לבד.
יש כאן עוד הרבה אנשים שחיים את אותו מאבק, שמכירים את אותה תחושה של ייאוש, שכבר חשבו שהם היחידים בעולם שלא מצליחים לצאת מזה. אבל האמת היא שזה לא נכון. אנחנו ביחד בזה. כל אחד שעובר דרך כזו מבין את המקום שאתה נמצא בו עכשיו, ולכן אנחנו כאן כדי להזכיר לך שאתה חלק ממשהו גדול, קהילה שלמה שנלחמת איתך כתף אל כתף.
גם אם אתה מרגיש לבד מול הניסיון, דע שבפועל אתה לא היחיד שנופל וקם, לא היחיד שנלחם, לא היחיד שמרגיש שהקושי אין סופי. לפעמים הידיעה הזו בעצמה נותנת כוח לדעת שיש אחרים שעוברים את אותו דבר בדיוק, ושאפשר ללמוד מהם, להתחזק מהם, ולהיות מחוזק גם רק מהעובדה שאתה לא היחיד.
קשה מאוד לראות את ההתקדמות בזמן אמת. אבל חשוב שתדע שכל רצף, אפילו קצר, הוא הוכחה שאתה כן יכול. זה רק מראה שיש לך יכולת אמיתית, ושאפשר להאריך את היכולת הזו עוד ועוד. זה תהליך, ואי אפשר למדוד אותו רק בנפילה אחת או ברצף אחד, אלא במבט רחב יותר.
אז נכון, זה קשה, לפעמים אפילו קשה מאוד. הדרך אולי ארוכה, אבל היא אפשרית, והעובדה שאתה כאן ושיתפת כבר מחברת אותך לאחרים שעוברים את זה יחד איתך.
תחזיק חזק, אחי. אנחנו איתך. לא רק אני שכותב לך כאן, אלא כל מי שקורא את ההודעה שלך ומבין בדיוק על מה אתה מדבר. אל תוותר לעצמך ותזכור! אתה לא לבד, אף פעם!
