שלום לכולם!
אני בן 25, נשוי +2, אברך רציני וחשוב, וסובל מהבעיה של כל מי שנמצא פה.
היום נחשפתי לראשונה לgye והדבר הראשון שאני חייב לעשות זה לספר את הסיפור שלי, שיושב לי על הלב 12 שנה ועדין לא סיפרתי אותו לאף אחד בעולם, ומבחינתי נראה לי שזה יהיה השלב הראשון של הרפוי שלי. אני ממש לא יכול לחכות.
הכל התחיל שהייתי בן 13, עד לאותו יום הייתי ילד צדיק ותמים, ה"רשעים" של הכיתה אף פעם לא שיתפו אותי בכל מיני "דיבורים של רשעים" וממש לא ידעתי כלום על מין, וזה גם לא ענין אותי (הייתי מאותם שחושבים שהקב"ה עושה נס ומביא לזוג נשוי ילד). הקדמה קצרה - אבא שלי שמכהן כמשגיח רוחני בישיבה (עד היום הזה) הוא בן אדם שאוהב דברים חדשים, כך שהיה לנו מחשב ואינטרנט לפני שזה היה דבר פופולארי. באותו יום ישבתי על המחשב וכילד סקרן שוטטתי במחשב, פתחתי איזה קובץ ופתאום ראיתי תמונת עירום, וכשהתחלתי לפתוח עוד קבצים ראיתי עוד ועוד, הייתי מזועזע אני לא בטוח שיגעתי בכלל שקימים כאלה דברים, מיד יצאתי מהמחשב אבל המחשבות לא נתנו לי מנוח, מה פתאום יש לאבא שלי תמונות כאלה? אולי זה אמא שלי? אולי אבא שלי עובד בצינזור? בקיצור מאותו יום והלאה התחלתי לעקוב אחרי אבא שלי ולאט לאט הבנתי שהוא פשוט עושה עבירות. עכשיו אתם יכולים לתאר לעצמכם איך מרגיש ילד שכל החיים הסתכל על אבא שלו כדמות רוחנית ונערצת ופתאום מגלה שהוא בעצם רשע ושפל (היום שגדלו לי כמה שערות אני יודע שזה הרבה יותר מורכב מזה, אבל כילד תמים זה מה שחשבתי). עכשיו אני חייב להסביר שאבא שלי היה מסוג המשגיח שגם בבית הרגיש משגיח, היה מעיר לנו מגיל קטן הערות מוסריות, בשולחן שבת היה מוסר ממש 'שמועס' וכו', כך שההלם היה כפול ומכופל. תארו לכם איך הרגשתי מאותו יום והלאה כשהיה מעיר לי שהגעתי לתפילה 5 דקות מאוחר...
באותו זמן שגיליתי את הפורנוגרפיה עדין לא הייתי מפותח מבחינה מינית כך שלא היה לי שום נטיה להסתכל בתמונות הנ"ל, ואפילו הרגשתי גועל וסלידה מהפורנו. אבל כשהתחלתי לגלות את המיניות שלי (בפעם הראשונה שאוננתי לא ידעתי מה אני עושה, וממש נבהלתי שיצא ממני נוזל לבן פתאום, לקח לי כחצי שנה לגלות מה זה!), פתאום נמשכתי למה שראיתי במחשב לפני שנה, ומשם הכדור התגלגל.
באותו זמן הייתי המתמיד של הישבה קטנה ובעל יראת שמים, אבל לאט לאט קרה לי משהו, הרגשתי ממש קרוע בין הלימוד לבין העולם הסודי שמתחת לשמיכה. בהתחלה למדתי ספרי מוסר, עשיתי פנקס חשבון הנפש ועוד כהנה וכהנה, אבל בהמשך שראיתי ששום דבר לא עוזר התחלתי להתיאש מהיראת שמים, וכך שאמנם כלפי חוץ הייתי מונח בלימוד (כמובן פחות ממה שיהיה קדם) ובגלל שאני מוכשר הייתי אחד מה'שפיצים' של הישיבה (משם השם...), אבל בפנים נהייתי פחות ופחות דתי.
טוב, אני חייב לזוז אני ימשיך מחר.
