כבר כשהייתי צעיר והיה בבית הורי טלביזיה כבלים נפלתי בתאווה, אך מאז שעזבתי את בית הורי והייתי בישיבות ואח"כ התחתנתי ולמדתי בכולל, הכל היה בסדר במשך שנים. אחרי שעזבתי את הכולל וחיפשתי עבודה היה מאוד קשה. בהתחלה ניסיתי הוראה בישיבות ולא התקבלתי, בתיכון התקבלתי אך לא הצלחתי, בסוף מצאתי לי קהילה, שבה אני די מצליח אבל באמצע שבוע אין לי סדר יום ברור וכך אני מוצא את עצמי שעות מידי יום לבד. אני עובד מהבית באיזה עבודה עם המחשב שמחייבת אותי גם בקשר עם אינטרנט. היה לי איזשהו מבחן גדול שבו נכשלתי ונדמה לי שמאז התחלתי להידרדר שוב לתאווה ובאופן הרבה יותר גרוע ממה שהיה בנעורי כולל שזל. שמתי אינטרנט רימון עם קוד שנמצא רק אצל אשתי, אך אפילו זה לא עובד כי תמיד אני מוצא פרצות. כל פעם נדמה לי שאני בסדר ואז אני שוב נופל, נדמה שאני במילכוד שאי אפשר לצאת ממנו

ניר ברוך הבא
אני יכול לספר רק על עצמי
ולהגיד שגדלתי בערך כמוך עם טלויזה ומחשב
היום לאחר 5 שנים של תשובה
אני יכול להסתדר אפילו בלי רימון (לא שאני ממליץ לא לקחת הגנות)
כולנו יודעים "אין אפוטרופוס לעריות"
ישתבח שמו ה' נתן לנו את האתר הזה במתנה
ברגע שזה מגיע לך ה"תשוקה" הזו פשוט רוץ לאתר
לי זה עובד, דרך אגב לפני כמה רגעים השתמשתי בזה
וזו התגובה שיצאה
שיהיה בהצלחה רבה יישכוח

אני מזדהה עם הכאב הנורא, אצלי הכישלון התבטא בכל תחומי החיים ולא רק בתאווה, בתקשורת עם אנשים, בפרנסה, ביכולת שלי לתפקד כאדם שפוי, מאושר שרק להיום מצאתי פיתרון....

תודה למגיבים. עדיין לא ברור לי מהי הכניעה שמדברים עליה כל כך הרבה באתר הזה. האם הכוונה שאני מבין שאני בבעייה ואין לי דרך לנצח את היצר ולכן עלי להימנע מעימות או שיש כאן משהו מעבר לכך שלא הבנתי