הגמרא בסנהדרין קז ע"א
כותב על דוד המלך
"אמר רב יהודה שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה: אבר קטן יש באדם, משביעו רעב ומרעיבו שבע...
[כמובן שאי אפשר לצטט את הנ"ל מבלי לצטט את הגמרא בשבת "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"]
אבל האם אתם מרגישים שזה נכון ????
כי אני מרגיש כל פעם אחרי הוז"ל כמה פעמים ברציפות רח"ל
תחושה של סיפוק ותחושה ששום דבר לא מצליח להדליק אותי עכשיו (כמובן שבכוח אני יכול לגרום לעצמי לתאוה, נגיד בשעת מצוה...)
וזה מחזיק לפחות כמה שעות ולפעמים גם כמה ימים.

לדעתי אנחנו כבר אחרי משביעו רעב וזה יצא לנו כבר מהאזניים ומכל הכיוונים,
קראתי נראה לי במייל היומי או אולי בפוסט בפורום יומן של מישהו שאומר שבהתחלה זה עשה לך היי וסיפוק ועכשיו כבר לא, חלק בגלל שזה יצא לנו כבר מהאזניים.
עצם ההגדרה של התמכרות היא שאתה מאוד מאוד רוצה להפסיק ולא מצליח, אם הרצון של להמשיך היה יותר גדול זו לא היתה התמכרות, אבל זו התמכרות כי זה יצא לנו מכל הכיוונים ואנחנו ממש לא רוצים את זה אבל בכל מקרה אנחנו מועדים.
כך לעניות דעתי

לא יודע איך זה אצל אחרים אבל אצלי שיזו"ל לא יספק אותי. להפיך זה רק ישבור אותי ובמקרים רבים זה יוביל אותי לעוד ועוד.

אצלי, זה מאוד דומה ומאוד שונה, דומה, כי באמת כדאי לי 'להרעיבו'... - מרגע שהתחלתי לפעול על התאווה אני לא יכול להפסיק. לא משנה כמה אפעל לא אהיה שבע.

שונה, כי אני לא יכול להרעיבו. המנגנון שעוצר בנאדם רגיל, מה שהופך בן אנוש נורמלי לשבע. הפסיק לתפקד אצלי.

חד משמעית כן!

במסכת סוכה דף נ"ב ע"ב מובא הענין של "משביעו רעב..."ורש"י שם מסביר פשט אחר לגמרי,מהפשט של כל "המשגיחים".עיי"ש.

מענין מאוד בדקתי ב-2 המקומות רש"י כותב פירושים אחרים
לא היה לי זמן להתעמק אבל לכאורה נראה ש-2 הפירושים אינם סותרים
אלא שניהם גם יחד הם פירושים נכונים על אותו מאמר

למעשה אם היית מתעמק היית רואה את שני הפירושים שפורשו בנושא כל א' מהם מתאים לסוגיה וההקשר אליו נאמרו הדברים. אין לי את הגמ' לידי כעת ואני כותב מהזכרון. ועברו שנים מאז בדיקתי. אך למיטב זכרוני אלו הם פני הדברים.

כל חיי בדקתי שוב ושוב ושוב את החלק של משביעו רעב.

היום, כחלק מתהליך ההחלמה, אני זוכה ל"טעום" גם ממרעיבו שבע.

בדרך כלל מרגיש את זה.
משביעו רעב זה לגמרי נכון.
מרעיבו שבע, בגדול כן, אבל תמיד יש סקרנות לנסות שוב, ולפעמים יש פתאום משום מקום התקפות. אבל בהחלט יותר קל ב"מרעיבו". הראש מתרגל להיות פחות עסוק בזה (לא כל ילדה ברחוב עושה מחשבות), ויש יותר רתיעה ליפול. אחרי שהייתה לי תקופת נקיות של יותר מ-50 יום, היתה התקפה וכמעט נפלתי, ואני זוכר איך באותם הרגעים עד שהתגברתי וביקשתי את עזרת ה', הלב דפק בטירוף מפחד כשקלטתי שאני מנסה את הדבר שנאבקתי מולו כל כך הרבה זמן.

תלוי למי ותלוי מתי.

אתה בהחלט צודק
הגמרא בסנהדרין מדברת על דוד מלכא משיחא וזה אכן מתאים להמשך הסיפור כפי שהגמרא מתארת את העובדות
אבל הגמרא בסוכה מדברת על החטא ועונשו ושם אכן מתאים לדבר על זה כעונש
להלן צילום מסך של 2 הדפים לעיונכם

לא נכנס בהודעה 1 מחמת הגודל

בס"ד
מתחבר לתגובה של אלי


מרגיש את זה ממש על בשרי...

מספר מדרש הרפואה ח"ג