שלום לכולם

אחרי כשמונה חודשים של נקיות אני מרגיש שהמתח יורד, דהיינו אני פחות לחוץ מנפילות כי זה נראה כבר כמו חלום רחוק והיום הכל בשליטה.

וזה מה שמפחיד כ"כ.

אני חושש להכנס לשאננות ופתאום ליפול בלי התראה. אני נכנס לפה מפעם לפעם ולפעמים אפילו משחרר איזו תגובה, אבל כבר מרגיש מחוץ לזה. אפילו את החיזוק היומי הפסקתי לקרוא. זלמן כתב שהיו לו נפילות לאחר למעלה משנת נקיות, מה שמוכיח את הסכנה שבכניסה לשאננות.

מבקש עצה ממי שנמצא בשלב הזה איך לשמור על המתח ולהמשיך להזהר מנפילות.

הערה: ציון תקופת הנקיות באה להסביא את המצב שלי וכמובן שלא להחליש את אלו שבתחילת הדרך.

בדיוק בשביל זה אני ממשיך להשתתף בקבוצה כל יום, להגיע לקבוצה חיה פעם בשבוע, ולהיות בקשר עם חברים בטלפון כמה שאפשר. וכשזה לא מספיק - אני מידי פעם נזכר בקטעים מתוך הצעד הראשון שלי ואז אני חוזר לקרקע המציאות ומבין שאני מכור מאוד.

סוד, סליחה שאני מתערב, אבל - מה ענית לו?

הוא לא השתתף בקבוצות, לא עבד על 12 הצעדים, והוא מבקש עצה איך לשמור על המתח. מה יעזור לו לדעת שאתה ממשיך להשתתף בקבוצות?
(לא שיש לי משהו יותר טוב לומר לו...)

אלי שלום, איני מכירך, ובאופן אישי לא חוויתי רפיון ושאננות מהסוג עליו אתה מדבר (המחלה הזו הכריעה אותי כהוגן וב"ה גם היום אני זוכר מהיכן באתי ולאן איני רוצה לשוב) אולם את מצבך ראיתי לא פעם אצל חברים במהלך הדרך.

אם אתה מכור, יש לך סיבה טובה לחשוש.  כי במידה ולא תתעשת ותקבל על עצמך להתחיל לעשות דברים נוספים למען ההחלמה, הנקיון שלך בסכנה,  כי זו מחלה מחמירה, לא השימוש המחלה, חוסר השקט חוסר הסיפוק במוקדם או במאוחר יציקו לך, ומה אז?

לימדו אותי שדריכה במקום היא נסיגה. הסבירו לי שהמרחק בין מה שהייתי יכול להיות לבין מה שהינני עכשיו, הפער הזה הוא עצמו החמרה של המחלה, אתן דוגמא: שני ספורטאים החלו בתחרות ריצה לאחר זמן האחד פסק מלרוץ והחל לשרוך את נעלו, הוא לא הלך לאחור, רק נעצר... השני המשיך באותו הזמן להתקדם... והמרחק גדל...

דבר נוסף, אינך יודע אף פעם מה ילד יום,  החיים מזמנים לנו כל מיני אתגרים - משבר זוגי, כלכלי, רגשי, עסקי, הזדקנות - חיתון ילדים, מה יקרה אז? אתה רגוע? זה הזמן לפתוח 'תוכנית חיסכון', להפקיד כל יום את הרזרבות היומיות לפק"מ, שכשתבוא הוצאה גבוהה, והיא תבוא, אל תשלה את עצמך שלא, יהיה לך מנין למשוך...

בדוק מה אתה יכול לחזק בנוגע להחלמה וייטב לך.

בהצלחה.

אינני מעמיק כמו אסיר תודה,
אך המלצתי היא: אם אתה מכור ועשית דברים מטורפים כדי לפרוק תאוותך בעבר, תנסה להיזכר בהם תרשום אותם איכנשהו, וכל פעם שאתה חושב שזה "עבר" לך תעיין בהם, אולי זה יעזור לך להישאר עירני.
בהצלחה!!

תודה רבה לכל המגיבים

סוד, מה שאתה מציע מצריך הרבה יותר אנרגיות מאשר סתם לקרוא את החיזוק היומי, וכפי שציינתי, אפילו את זה הפסקתי.

אני כן מנסה לשמור על המתח  בהצבת משימות חדשות: לא להכנס לידיעות חדשותיות שעסקות בנושא, להזהר מלהסתכל על נשים ועכשיו אני נזהר יותר גם בשירת נשים ברדיו(אי הצלחות מסומנות אצלי כמעידות). אבל היכנשהו, עמוק בפנים, אני מרגיש שזה לא מספיק וזו הרגשה שמטרידה אותי.

יכול להיות שאני סתם מוטרד ואני כן פועל נכון. יכול להיות גם שעצם זה שאני מאלץ את עצמי לכתוב כאן פעם בכמה שבועות מועיל כדי לשמר את המתח עליו אני מדבר.

תנסה לקבוע לעצמך כל יום פרק זמן (נגיד לפחות 10 דקות) של תפילה על הנושא לה'.

להודות (מלשון תודה) לו על כל מה שעד עכשיו.
להודות (מלשון "מודה במקצת") שבלעדיו אני לא יכול להתגבר.
לבקש שה' ימשיך לשמור עלי.

ככה המתח ישמר בע"ה.

כשהזקיף יעמוד הפתח - התאווה תראה שהשומר עירני ותברח!

זכורני בתקופת מחלתי. (לפני מציאת האתר) תמיד עשיתי "חשבון" האם אני במינוס או בפלוס.
התפללתי היום בציבור? פלוס. למדתי שיעור? פלוס (מינוס על תשובות שליליות)
אוננתי? מינוס. חיפשתי ריגושים? מינוס. (פלוס על תשובות שליליות)

וכמובן שכל הזמן הרגשתי שה"חשבון בנק" שלי מתרוקן ואין מאיפה למלאות שוב.

היום יש! בחסדיו המרובים ובזרועותכם הפתוחות. יישר כחכם.

אני לא מבין גדול ביידישקייט, 'חשבון הבנק' שדברתי עליו הוא של פעולות כניעה, להתחבר להחלמה. האם ניסיתי 'לגנוב' מבטי תאווה? שיתפתי חבר במה שהראש לי מייצר? או שנתתי למחשבות להשתלט עלי? ההדלקתי עליהן את 'האור' בזמן?

תרגלתי היום יציאה מעצמי? נתתי למחלה שלי כח על ידי הסתרה? האם חיזקתי את עקרונות ההחלמה כשהייתי כנה? וכשלא הייתי כנה, ההודיתי בשגיאתי?

האם ביקשתי סליחה ממי שעקפתי בתור? שאלתי רשות לפני שעשיתי פעולה בחפץ לא לי... וכן הלאה על זה הדרך. לחיות חיים באופן שונה, מה שבעצם אנו לומדים לעשות בקבוצת הלילה של 'מבט חיובי'.

בהצלחה.