שלום לחברי הפורים.
גם אני, כמו רוב האנשים כאן, מתמודד כבר זמן רב עם ההתמכרות לפורנוגרפיה. כבר שנים שאני מבזבז אנרגיה על המלחמה המטומטמת הזו. בשנים האחרונות, לא הצלחתי להישאר נקי יותר מ-30 יום רצוף ולמען האמת חשבתי שנגזר עלי לחיות ככה עד שארית חיי. מה שנתן לי כוח לצאת לקרב היה משהו קטן שראיתי באתר הזה. אני תמיד חשבתי שהמשיכה לפורנוגרפיה היא דבר קבוע ובעצם כל יום מאבק הוא כמו היום שלפניו או היום שאחריו. כאשר ראיתי שיש שלבים בהתמכרות ושאחרי 90 ימים רצופים המצב משתפר (הגוף והמוח מתרגלים למצב החדש) זה נתן לי המון כוח. החלטתי שהפעם אני לא מנסה להפסיק אלא פשוט מפסיק. 90 יום זו לא אופציה אלא חוזה שלי עם עצמי. אז ראשית, תודה על הנ.צ. הברור והראוי.
בניגוד להרבה אנשים כאן באתר שמתארים שההתמכרות שלהם פגעה בקשר עם הנשים שלהם, אני יכול להעיד על עצמי שאין לנו שום בעיות והמצב די טוב אפילו. היא כמובן לא יודעת עד כמה אני מכור וסובל אבל ברמה של הקשר בינינו אין מתח ואנחנו מסתדרים מצוין. הבעיה היא, שמאז שאני בנוהל קרב מול ההתמכרות, אין לי שום משיכה מינית בכלל וזה כולל גם את אשתי. פשוט לא בא לי יחסי אישות. אני לא נמשך אליה ומין פשוט לא מעניין אותי. זה כמובן גורם לאשתי עוגמת נפש וגם לי זה גורם צער. 
עכשיו לשאלותי.
האם התופעה הזו מוכרת?
האם היא חולפת עם הזמן?
האם יש מה לעשות בנושא?

תודה מראש

רצון טוב

אני מציע לך לפנות בשאלה זאת ל'גארד' ר' יחזקאל שמתמצא בנושאים אלו, או שהוא יפנה אותך למתמחה.
אני מקווה שאתה יודע את המספר של הקו החם, שיש באתר.
ואדרבה אחרי שתקבל תשובה, תפרסם גם פה שאחרים ילמדו וכן יעשו.
הרבה הצלחה

שלום לך "רצון טוב"
לי קוראים neemanleatsmi כך שאני מבין שאנחנו באותה סירה
אני יכול לומר שאני גם נתקלתי בתופעה שאתה מתאר
ואחרי שחשבתי על זה הגעתי למסקנה מסויימת, שלא בנויה על דעות של מומחים וכו'
אבל היא מסבירה לדעתי.
הנק' היא שאתה מנסה לחתוך את החלק הזה של הפורנוגרפיה ממך ע"י זה שאתה משתיק את הייצר שלך
אתה לא אומר לו בנוגע לפורנוגרפיה: עוד מעט, כשנהיה מותרים אז כן, וכד', אלא אתה אומר לו:פשוט לא! מעתה ועד עולם!
אז אם אתה מצליח להעביר לו את המסר, לפעמים המסר הוא כללי יותר ממה שאתה  התכוונת, והמסר שעובר
לייצר שלך, (שזה בעצם לפנימיות שלך באיזשהו מובן) זה שצריך להפסיק את הייצר בכלל, ואז הוא כבה (כמו שמכבים נורה)
וזה תקף גם כלפי אשתך. הבעיה היא שזו צורת התמודדות יעילה אבל לא הכי מעולה, משום שאנחנו לא מנסים לסרס את עצמינו
אלא לשלוט בייצר שלנו ולתת לו פורקן במקום שצריך. ולכן מרגישים את הקושי הזה, מצד אחד אנחנו מנסים לרסן את הייצר, אבל מצר שני
אנחנו רוצים לשחרר אותו במקום המצווה. לכן היהדות היא כ"כ קשה (ואיכותית) ביחס לדוג' לנצרות שפשוט
זורקת את היצר מהחלון ואומרת לו שהוא כולו רע.
הפיתרון שלי הוא להבין שזה מה שאתה עושה, ולשנות את הגישה שלך לגישה שאומרת ליצר: כן, אבל.... כלומר: כן, אבל עם אשתי
כן, אבל לא עכשיו, כן אבל בזמן מצווה. וכן על זה הדרך.
קל יותר לחתוך ליצר את הראש מאשר לכבול אותו בגבולות הנכונים.
אשמח לשמוע אם משהו מזה עוזר
נמשיך בדיון
neemanleatsmi

נכון מאוד הטבת להסביר את הענין.
עיין גם מה שנכתב בענין זה בדיון על לקיחת תרופה לסירוס התאווה.

neemanleatsmi

ראשית, תודה על התשובה הרצינית וארוכה. אין לי ספק שקלעת לנקודות אמיתיות וחשובות. מצד שני, התשובות שסיפקת, על אף אמיתותם, לא ממש עוזרות. כמו שבהפסקת ההתמכרות לא מספיק תמיד רק להחליט לבד ולבצע, כך גם ביצירת הקשר המתאים לביטוי היצר אני לא בטוח שהתהליך הוא כזה קל. במילים אחרות, העובדה שאני יודע מה התשובה הנכונה, לא תמיד מספיק כדי שאני אצליח לפעול בצורה הנכונה.
לגבי הבחור שהמליצו לי לצור איתו קשר....
ראשית, אין לי מוסג מי זה ועל כן לא נראה לי סביר שאני אפנה. שנית, לקח לי כמה שנים עד שהבאתי את עצמי לפנות לפורום הזה. אני חושב שמוקדם לי להרחיב את המעגל בשלב זה.

תודה על העזרה

רצון טוב

האם קראת את המדריך?
במדריך יש הרבה מהנקודות שהעלו אנשים מתוך נסיון אישי שלהם, כך שתמיד אפשר למצוא שם פתרונות.
לגבי ה'גארד', ר' יחזקאל לא מכיר אותך, ולא יבקש ממך זיהוי, הוא גם לא מעוניין להכיר אותך כי הוא מקבל הרבה טלפונים מאנשים, והרבה אנשים כולל אני נעזרים בו, כך שאתה לא צריך לפחד שאתה מרחיב את המעגל, ובכל מקרה תתיעץ אולי עם מישהו שאתה מכיר שהוא יכול ייעץ לך בנושא.
ובכל ענין נשמח לשמוע מה העלית בחכתך.

שוחחתי עם יחזקאל  והוא אמר שהחוויה שאני חווה היא מאוד טבעית ואפילו צפויה. על פי נסיונו, תוך חודשיים עד שלושה חודשים, המצב אמור להשתפר. הוא גם אמר שלרוב, אחרי תקופה מסוימת, יחסי האישות משתפרים בעקבות הטיפול בהתמכרות. (חבל שזה לא מוזכר בתיאור של תהליך הגמילה. אני בטוח שעוד אנשים היו יכולים להיעזר במידע זה).

בכל אופן, אני חוגג היום 28 יום של ניקיון ונחוש לפגוש את עצמי לכוס לחיים ב-90 יום!

משום מה אני חושב אחרת

תופעה אי המשיכה היא טובה מאד, כך היחסים אכן יהיו שלא לשם הנאה כבהמה, שע"ז כותב השולחן ערוך שזה מאוס.

ואולי אפי' צריך לטפח את אי המשיכה עד שיהיה ככפאו שד, כמובן בלי להיסחף שזה יהי מאוס אצלו וכדומה.

בכל אופן לדעתי זה המצב שאכן צריך להגיע אליו גם מי שלא מכור.

שלום לבעל הרצון הטוב קודם אציג עצמי אני עוסק מספר שנים בסיוע לבחורים ונשואים שנסחפו אל פי התהום או אף לתוכו בעיקר בטלפון בשיחות אנונימיות של ארגון ידוע אני שמח לראות שיש מודעות לבעיה בניגוד למה שהיה בשנים קודמות שהבעיה טוטאה מתחת לשטיח [בציבור שלנו זה לא קיים..] וב"ה יש כלים אומנם מעט להתמודד עם בעיית הדור הזה ביחוד
באשר למה שאתה מציג אני מבין שקיבלת סיוע מאיש מקצוע מהארגון הזה שמבין גם מבחינה פזיולוגית אבל חשוב שתדע לגבי הקשר עם האשה לא שייך באנשים פשוטים כמונו להתנהג בצורה של כפאו שד בלא שהאשה תפגע מכך וביותר גם האיש משקר עצמו ומנסה לשים עצמו במדרגה שאינו שם ובעצם אינו מנצח את היצר "שלו" גם אם יש תופעות גמילה מהתמכרות חובה לדעת כי מוטלת חובה על הבעל לשמח את רעיתו בענין זה וחלק מההנאה היא גם הנאת האיש ואי אפשר לרמות את עצמך או את רעיתך בזה ובנוגע לעצם ההתמודדות יש לידע כי זה דבר שמתמודדים איתו רבים מהנשואים בדורינו ואתה לא לבד ובודאי שגם אם נופלים אין זה כי  :Dאם חלק מהמהלך של מלחמת היצר ובלבד שברורה המטרה להלחם ולא להשבר לידע עם מי יש עסק ולשאוף לתקן את עצמך ברמת המקסימום האפשרית במצבך ולעדכן את השאיפה כל הזמן אל יאוש כי לזה נוצרת כל תזוזה קטנה היא ניצחון גדול בהצלחה.

ראשית, תודה כל המגיבים ותומכים.

    לעניות דעתי, הגישה הרואה ביצר המיני כסוג של תקלה היא במהותה יותר נוצרית מיהודית. היהדות באופן עקרוני אינה מורה על דיכוי היצר המיני עד כדי מצב "שיהיה ככפאו שד" אלא דורשת ממני להציב גבולות ולנתב את הכוחות למקום הנכון. הבעיה היא שהכוח המיני הוא אחד הכוחות החזקים באדם. כל מי שנמצא בפורום הזה יודע את העובדה הזו בברור – אחרת הוא לא היה כאן. אם נדמה את הכוח הזה לאנרגיה אטומית, הרי שגם כור גרעיני, לוקח בין שבוע לשבועיים להדליק או לכבות!

      מהמקום שאני נמצא בו היום, הדרישה היא קשה ביותר. אני אמור מצד אחד לצנן את היצר שמתגבר עלי יום יום ושעה שעה ואז, על פי דרישה חיצונית, להדליק אותו רק לרגע ומיד לכבות אותו חזרה. "רק עוזר" מעמיד את המצב כך שחיזוק המערכת הבין זוגית מצדיקה את המעידות שעלולים להיווצר בעקבות הזוגיות. "משה מנסה" מחזיק בעמדה שאפשר לפגוע בזוגיות לטובת טהרה, ואילו אני עדיין חושב שהיהדות בכלל וההלכה בפרט, דורשים ממני שילוב שהוא מעבר ליכולת ההשגה שלי. במילים אחרות, אני לא מעוניין לצאת לקרב על הטהרה תוך שאני משאיר את אשתי לבד בשטח ובאותה מידה אני לא יוצא לקרב כאשר אני מתכנן ליפול. ומצד שלישי, איך אני הקטן יוצא לקרב נגד יצר שכבר הוכיח שאני חלש כל כך נגדו?

29 יום של נחישות, אחריות, ונקיות.

לבעל הרצון הטוה
קודם ברכות לקראת היום ה30
אני בהחלט מאמין וחושב שהצורך בהתמודדות עם היצר אינו פוטר אדם מחובתו והתחיבותו כלפי רעיתו
ואדרבה אני חושב שבלי קשר לעצם המלחמה ביצר השקעה נכונה ומקיפה במערכת הזוגית לא רק עצם היחסים אלא מה שהבעל מעניק ומשקיע מסביב ביום יום בדיבור ובפרגון במילות חמות וכו' מייצרות אדם עם נפש בריאה יותר ובנויה להתמודדות ולא בגלל משביעו רעב וכו' אלא בגלל שאדם שהמערכת המשפחתית שלו איתנה מסוגל להתמודד עם דברים מתוך תובנה שזה חשוב לו וחשוב לביתו גם אם האשה אינה יודעת ממעליו ועדיף שכך אומנם יתכן שכאשר אדם מתמודד עם ריסון היצר הוא מתקשה לתמרן בין זה לזה אבל זוהי מורכבות הבחירה שלנו בחיים ואם זה מוטל עלינו בהחלט אנו מסוגלים לכך העיקר לראות את המטרה ברורה ולהאמין שבסיוע מהקב"ה אנחנו מסוגלים ומניסיוני עם נשואים רבים בדרך כלל אדם שהצליח לרסן את עצמו מבחינת ההתמודדות היצרית נהנה ממערכת זוגית טובה יותר ובעיקר מנפש פחות שסועה ומתוסבכת מצפונית.

בהצלחה

בדרך אגב, לא הבנת מה שאני כתבתי שם ולכן טעית בדעתי, ההיפך הוא הנכון, אין לפגוע בזוגיות, והקב"ה גם לא ביקש מאיתנו לפגוע בזוגיות לצורך הטהרה, אלא ההיפך הקב"ה ברא אותנו עם האהבה הזאת למטרה מסויימת ועלינו לנצל זאת למטרה הזאת ולא למשהו מעבר לכך. (אם תעיין בפורום על ענין לקיחת תרופות לסירוס תראה שזה תוכן דבריי, אם כי הוספתי שם עוד כמה עניינים)

טוב,

הגיע הזמן לשוב ולעדכן את הפורום בהתפתחויות האחרונות.

לא מכבר עברתי את היום ה-50 שלי. באופן כללי לגבי ההתמודדות עם ההתמכרות אני לא יכול להגיד שלא היו שעות מאוד מאוד קשות. להפך הוא הנכון. בשבוע האחרון אני חושב שהמלחמה הייתה קשה יותר מאשר לפני חודש. מצד אחד, זה הזמן הארוך ביותר מאז שאני זוכר את עצמי, מצד שני, אני מרגיש תחת איום בכל רגע. אני עדיין נחוש להגיע ל-90 יום ולו רק מכיוון שמגיע לי אחת ולתמיד לדעת שאני לא כזו נמושה שמוותר לעצמי בקלות. אני קצת קרוע בין הרצון להחמיא לעצמי על ההצלחה ובין הפחד שאני לא אצליח להגיע ליעדים שלי. אני מניח שזו חוויה שהרבה אשנים חווים גם ללא קשר להתמכרויות. כך או אחרת, ברור לי שבכל מקרה, את ה-50 יום אי אפשר לקחת ממני ובעזרת ורחמי ה' יהיו עוד נ.צ.-ים משמעותיים בהמשך.

לגבי הביעה שהייתה לי עם אשתי, אני יכול לדווח שאכן יש שיפור כלשהו. אני לא יכול ממש להסביר את זה אבל אני חש שגם היא מרגישה שמשהו (חיובי) עובר עלי והיא מאוד עוזרת. אם נודה על האמת, נראה לי שהמצב היום לא נופל ממה שהיה לפני שהתחלתי להתמודד עם ההתמכרות. עלי לציין שלא סיפרתי לה מעולם - לא על הבעיה ולא על המסע שלי להתמודד עם הביעה.

תודה לכל התומכים. אין לי ספק שללא העזרה שלכם, לא הייתי מגיע לאיפה שאני ובודאי לא היה לי את הכוח להמשיך הלאה. מגיע לכולנו להצליח ומגיע לכולנו שנקבל את העזרה אחד מהשני ועוד יותר מריבונו של עולם. חייבים לזכור שהפרויקט הזה של חיבור בין הרוח לגוף הוא פרויקט של הקבה לא פחות (ואפילו יותר) משהוא שלי. לכן אני מרשה לעצמי לדרוש בכל תוקף שגם הוא יקח אחריות!

רצון טוב

שלום לך
אני מקנא בך ומקווה להגיע למקומך ,
יישר כח ,חזק ואמץ , ויהי אלוקים עמך

מזל טוב

אני מזמין כבר סעודה גדולה לכבוד הסיום התשעים שלך

3 טון צ'ולנט

18,000 לחמניות

1 טון חומוס וטחינה וסחוג והכל

ומה לא....